• "זה היום תחילת מעשיך" צהיום יום שני כ"ה באלול הוא היום הראשון מששת ימי בריאת העולם, ומהיום עד יום א' בתשרי נבראו בהדרגה שמים וארץ, עד נזר הבריאה הלוא הוא האדם שנברא עם חווה שבשבילו נברא העולם. ואומרים חז"ל במסכת סנהדרין ל"ח ע"א : מדוע נברא האדם בסוף? כדי שיראה מיד בהבראותו שכל העולם מוכן ולא צריך לטרוח ולעמול כדי להתקיים ממנו שהכל נברא עבורו. אבל אומרים חז"ל עוד, שאם יתגאה האדם ח"ו שזכה שכל הבריאה בשבילו, אומרים לו: יתוש קדמך, הקטן שביצורים ובכל אופן קדם לך. והיום עיננו רואות שפורצת מגיפת יתושים שעלולים להמית בעקיצתם, ובאים לעורר את האדם שאם ילך בדרך התורה והמצוות הרי הוא נזר הבריאה, אבל אם הוא מתגאה הרי יתוש זה שקדמך ויכול להזיק. ולפיכך ביום הראשון נבראו "אור ו"חושך", יכול להיות אור נזר ועטרת הבריאה ויכול להיות חושך פחות מיתוש…
• טבילה בערב ר"ה קדושת הנפש – הרמ"א כותב: "ויש נוהגים לטבול בערב ראש השנה". לטבילה זו נודעה חשיבות רבה שאפי' הרמב"ם שהיה רחוק ממעשי חסידות שעל דרך הקבלה, כתב על עצמו שמעולם לא ביטל טבילה שתיקן עזרא וטעם לטבילה זו כותב הרמ"א: שזה משום קרי. אבל בכף החיים שם מוסיף: שהמנהג לטבול אפי' אם אינו טמא מפני "שטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש". ובסדר היום מביא שיש מי שאומר: שאפי' אין דרכו לטבול כל השנה, ביום הזה הנורא צריך ע"כ לטבול, להשליך מעליו כל הטומאות וכל המחשבות הזרות שנדבקו בו כל ימות השנה. וק"ו בר"ה משאר החגים שצריך האדם לחפש אחר הטהרה והקדושה להתייצב לפני אלוקיו. ולפי טעם זה, אפי אם יודע בעצמו שאין לו טומאה או שטבל יום קודם והוא טהור, אעפ"כ יטבול שוב בער"ה.
• משמנים וממתקים – בתוכחת נחמיה כתוב עוד, שאומר להם "אכלו משמנים ושתו ממתקים". בבא"ח כותב: שמנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא – אך לא ירבה בהם למלאות כרסו, 'טועמיה חיים זכו' בספר 'מגיד מישרים' מביא : "ביום ר"ה איבעי לך דלא למיכל בישרא ולא למישתי חמרא" – "ואף בשאר מאכלים איבעי לך למזער בהו" – הכוונה שצריך להמעיט באכילת שאר מאכלים, ובשר ויין לא יאכל ולא ישתה. "ואע"ג דאמר עזרא ונחמיה אכלו משמנים ושתו ממתקים, ההיא לכלל עלמא ואנא ממלל ליחידי סגולה" – אלו פשוטי העם יאכלו וישתו אבל אתה (הכוונה על מר"ן) יחידי סגולה עליהם להחמיר. ומוסיף: "ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בשר. וכן בשתיה לא אמר שתו יינות, אלא משקין אחרים דאינון מתוקים", עי"ש. אנו מזכירים זאת כדי לתת מקור לדברי הבא"ח שכתב שם "אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו, וישתה שתיות עריבות". למשל, מיץ או קולה אם אוהב וכדו'. וכן אדם צריך לדאוג לשלוח בער"ה מנות לעניים או כסף לקיים "ושלחו מנות לאין נכון לו", מי שאין לו יכולת לקנות צורכי ר"ה ועיין בשד"ח שהמלאך המגיד ציוה שכולם לא יאכלו בשר ולא לשתות יין, ולדעתו זה ציווי רק ליחידי סגולה ולא לכל העם, וכו"ע מודים שצריך למעט במאכל "ולא יאכלו כל שובעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם", (לשון השו"ע סי' תקצ"ז סעי' א')
• בתפילה בראש השנה אנחנו אומרים לפני 'המלך הקדוש' את תפילת 'ובכן יתקדש שמך ה' אלוקינו על ישראל עמך', יבואו הגויים ויאמרו אנחנו עזרנו לעם ישראל, אומר להם הקב"ה קודם כל אני לוקח את עם ישראל שאומרים כל יום ויום 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', ואשר כמה מהם נהרגו ע"י אומות העולם ובפיהם 'שמע ישראל' ובראש השנה מלכויות, אח"כ 'תן פחדך על כל מעשיך' ואח"כ 'תן כבוד לעמך' אמרו המפרשים: יש בעם ישראל אנשים פשוטים להם ה' יתן כבוד. 'תהלה ליראיך' – אלה שיראים, הקב"ה יהלל אותם בפה. 'ופתחון פה למיחלים לך' – אלו שמצפים לגאולה. 'שמחה לארצך וששון לעירך' אנחנו מבקשים מהקב"ה שיתן שמחה לארץ ישראל שלא יקבלו אומות העולם הישמעאלים ועשיו חלקים בא"י. 'ששון לעירך' זו ירושלים שאנו רוצים שתהיה בששון. 'וצמיחת קרן לדוד עבדך' אנו רוצים את הגאולה ואז 'צדיקים יראו וישמחו' תהיה שמחה בארץ ישראל ויהיה כבוד לעם ישראל כשהקב"ה ימלוך מהרה בהר ציון משכן כבודך. יש ירושלים של מטה וירושלים של מעלה וכשזו מתרחבת גם זו מתרחבת, וירושלים של מעלה תמיד נשארת שלמה, ובהכרח שגם ירושלים של מטה תשאר שלמה. כי הקב"ה ברא את כל העולם וממנו בחר את אר"י לעם ישראל, ואת ירושלים שבה יהא המקדש. ברא את כל האומות ובחר בעם ישראל להיות לו לעם סגולה,"כי בחר ה' בציון איווה למושב לו" – "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו", "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". ומצפים אנו ל"עריכת נר לבן ישי משיחך". צריכים אנו להתפלל לפני בורא עולם שיחזיר את כולם בתשובה שלמה 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם', ויהי רצון שנזכה לשנה טובה כתיבה וחתימה טובה, שנת גאולה וישועה, שנת ששון ושמחה, ונזכה שהקב"ה תראה ותגלה מלכותו עלינו מהרה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
