דברי מרן הרב זצוק"ל –
בפרשת השבוע נאמר "וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם, בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ",
וכל מי שמסיר את הבדים מן הארון עובר בלאו, "לא יסורו ממנו". נשאלת השאלההבדים האלה לכאורה היו מיותרים, שכן כשבאים להרים את הארון לא היו צריכים את הבדים, מכיון שברגע שהיו נוגעים בארון היה הארון נושא את נושאיו ומרים את כולם, (בדי הארון זה המוטות שאיתם נשאו את הארון) אם כך מדוע באמת לא להסיר את הבדים?
אבל בכל אופן היו צריכים את הבדים. שמא יאמר אי מי, כיון שהארון נושא את נושאיו ארים את הבדים להראות לכולם את הנס הגדול הזה שהקב"ה עושה עמנו ניסים ונפלאות שהארון מרים את נושאיו, זה אינו,
אלא חובה היה להשאיר את הבדים בפנים כדי ללמד מוסר את כל כלל ישראל. הנה בד ועץ מחוברים לארון, וברגע שהתחברת לארון הקודש – תמיד תהיה מחובר בו ולא תתרחק ממנו, ושמא תאמר אני למדתי אצל החכם זה מספיק לי וכבר אוכל לזוז ממנו, התשובה היא לא! , אלא "בטבעות הארון יהיו הבדים" – תמיד יהיו מחוברים לארון! מחוברים לשכינה ולקדושה כל הזמן, כי כמה שאדם מחובר יותר לתלמידי חכמים, הוא מחובר לקדושה יותר ויותר. וכשעם ישראל מתאחד ומתלכד בפני בורא עולם, "כנוס את כל היהודים" – כשכולם מתפללים, התפילה שלהם מתקבלת, הצום שלהם מתקבל, הזעקה שלהם והאחדות הזו שבאה מכל כלל ישראל כאחד – זה מתקבל, ואז "ליהודים היתה אורה".