דיני שומע כעונה וברך עלינו

תקציר

•    אברהם אבינו הוא אבי האומה שייסד בלב כל האומה את עניין האמונה בבורא עולם, הוא זה שניצל מאורר כשדים וקרא בשם ה' בעולם, ואת עניין האמונה הזו הוא העביר ליצחק ומשם התגלגלה אמונה זו לכל עם ישראל לכל הדורות.

•    אדם שעונה אמן על ברכתו של חבירו כשחברו מכוון להוציא אותו ידי חובה ושהוא מתכוון לצאת ידי חובה- עונה אמן ויוצא ידי חובה. ולכן אם אדם טעה בתפילתו באופן שצריך לחזור ולהתפלל- יכול לבקש מהשליח ציבור שיכוון להוציאו ידי חובה וגם הוא יתכוון לצאת ידי חובה בברכותיו של השליח ציבור- יענה אמן על הברכות ויצא ידי חובה (אך לא יעשה כך לכתחילה כיוון שקשה לכוון מההתחלה ועד הסוף).

•    את תפילת הלחש צריך להתפלל בלחש, ומי שמכוון יותר טוב כשמשמיע לאוזניו יזהר שלא יפריע לאחרים. יש מקומות שנוהגים לומר אתה חוננתנו בקול. אמנם אם נכבה החשמל בבית הכנסת- יאמר החזן את כל תפילת הלחש בקול כדי לסייע למי שאינו יודע את התפילה בעל פה.

•    בקידוש, המוציא ובברכת המזון יכול לכתחילה אחד לברך ולכוון להוציא את האחרים ידי חובה, ואותם אלה שיוצאים ידי חובה ישמעו את הברכה מהתחלה עד הסוף ויכוונו לצאת ידי חובה ויענו אמן אחר המברך.

•    בז' מרחשון מתחילים לומר "ברך עלינו" במקום "ברכנו". אם אדם שכח או  טעה- יש מקומות שצריך לחזור ויש מקומות שאינו צריך לחזור. בשיעור ישנו פירוט של הלכות אלו.

שיעור מלא

אברהם ודורו של נח

כתב הרמב"ם בהלכות ע"ז פרק א "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה ונבערה עצת חכמי אותו הדור. ואנוש עצמו מן הטועים היה" וכו' והמצב הלך והתדרדר עד שהם וכוהניהם האמינו בכוכבים ומזלות ובעבודה זרה ושכחו שם השם עד שהגיעו למצב כלשון הרמב"ם "וכיון שארכו הימים נשכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו וכו' אבל צור העולמים ולא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר.. עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו. כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמוו עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה… כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם" וכו' "כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן. ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה".

והקשה הראב"ד על הרמב"ם כיצד כתב שאברהם לימד לדעת את ה' בארץ כנען "הרי היו שם שם ועבר איך לא היו מוחין?" ותירץ הראב"ד "אפשר כי מוחים היו, ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר צלמי אביו" ועיין כס"מ שם על הפירוש "מתחבאים".

למדנו מהרמב"ם והראב"ד שכוחו של אברהם היה בזה שהפיץ תורה ברוב עם ובאומץ גדול, ולא נשאר בידיעת ה' לעצמו בלבד. אנו ממשיכי דרכו צריכים לדעת שדרכה של תורה הוא בקידוש ה' ובלימוד תורה לאחרים ועיין מדרש תהילים קי"ח "ושם ועבר הטמינו עצמם" וכו' ואברהם צדקתו עומדת לעד וכו'.

בזה הסבירו את המובא בגמרא תענית דף ה: שאמר שמואל לפני הקב"ה "רבונו של עולם, שקלתני כמשה ואהרון דכתיב בתהלים פרק צט ו "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' והוא יענם".

ולמה שמואל שקול כמשה ואהרן?

שהיה משה יושב באהל "וכל מבקש ה' יצא אל אהל מועד". והיה אהרן מסתובב ללמד תורה "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". והיה שמואל עושה את שני הדברים כדרכם של משה ושל אהרן גם יחד. שהיה מסתובב בכל ישראל ללמד תורה והיה גם מגיע מידי פעם לביתו לרמה רמאללה וכל מבקש ה' היה בא אליו ללמוד תורה.

ןכך כתבה הגמרא בשבת נו. "היה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר שמואל א' ז "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל". והם בניו לא עשו כן, אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן".

גם היום חובה לנהוג בשני הדרכים, ואע"פ שיש היום הרבה דרכים להפיץ תורה, ספרים ערוצי רדיו שמפיצים תורה, לווין ואינטרנט, אין זה מספיק וצריך גם להסתובב בישראל שיראו את אנשי התורה פנים אל פנים "כי חכמת אדם תאיר פניו".

שומע כעונה

הפועלים שבשדות ושאינם בקיאים – יוצאים בחזרת הש"ץ.

בגמרא ברכות כט. "אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים – מחזירין אותו, שאלה בברכת השנים – אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה" וכו' לא הזכיר "גבורת גשמים" היינו "משיב הרוח וכו'" ולא הזכיר גם "מוריד הטל".

מקשה הגמרא הרי ראינו הלכה אחרת במקום אחר "מיתיבי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים – מחזירין אותו, שאלה בברכת השנים – מחזירין אותו"? מתרצת הגמרא "לא קשיא: הא ביחיד, הא בצבור". מי שבתפילה עם הציבור לא בקש גשמים – אינו חוזר כיון שבחזרת הש"ץ ישמע מהש"ץ בקשת גשמים ויצא ידי חובה. אמנם אם נזכר לפני "שומע תפילה". יאמר "ותן טל ומטר" ב"שומע תפלה" וכתבו שם התוס' וכן שאר מפרשים לפי הירושלמי שאחרי "שומע תפילה" עד שעוקר רגליו חוזר ל"שומע תפילה" ולפי הרמב"ם ושו"ע חוזר ל"ברך עלינו" לברכה תשיעית וממשיך תקע וכו'. ועיין בש"ץ דף קיח שלדעת בית יהודה לא יחזור אלא ישמע משליח ציבור והוא חלק עליו וכתב שיכל לשמוע לשמע מש"ץ אך לא חייב.

משמע מכאן שאפשר לצאת ידי חובה בהקשבה לתפילת שליח הציבור.

והעירו על כך בתוס' במסכת ברכות דף כט: ד"ה "טעה" בשם בה"ג בעל הלכות גדולות שכששומע משליח ציבור ויוצא ידי חובה "צריך לדקדק מפי החזן כל אות ואות של תפלה אע"פ שהוא בקי דהא אמרינן בראש השנה דף לד: "כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא הבקי".

ומקשה תוס': הרי היתר זה לצאת בתפילת ש"ץ ניתן רק פועלים שבשדות שאנוסים במלאכה ואינן יכולין להסדיר תפלתם, או לאנשים שאינם בקיאים בתפילה? אבל האחרים איך יצאו ידי חובה בתפילת הש"ץ?

מי שהתפלל וטעה – יוצא בחזרת הש"ץ.

ומתרצים בתוס': שרק מי שלא התפלל כלל ויודע להתפלל לא יוצא בתפילת הש"ץ אבל מי שכבר התפלל וטעה יכול לצאת בהקשבה לחזרת הש"ץ ו"לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל". ומסכמים התוס' ש"והוא הדין לכל דבר שמחזירין אותו, אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף – נפיק".

והר"מ פסק שדוקא מי ששכח להזכיר "יעלה ויבא" – יוצא בשמיעתו משליח צבור, אבל שכח ברכה שלמה – מחזירין אותו וכ"כ תוס' ר"ה דף לד: ד"ה כך. וכן פסק בשו"ע בסימן קכד ס"ע א "לאחר שסיימו הצבור תפלתן, יחזור ש"צ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר, ויוצא בו; וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"צ לכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף; ואינו מפסיק; ואינו משיח; ופוסע ג' פסיעות לאחריו, כאדם שמתפלל לעצמו".

משמע שרק מי שאינו בקי יכול לצאת בתפילת ש"ץ וכתב הב"י והאינו בקי צריך לכוון מה שאומר הש"צ ומבין מה שש"צ אומר וכ"כ הב"ח שם ועיין כה"ח שם ס"ק ד'.

ובסעיף י כתב "מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו, יכוין דעתו וישמע משליח ציבור כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו; ולא יפסיק ולא ישיח; ופוסע ג' פסיעות לאחוריו, דכיון שכבר התפלל, אלא ששכח ולא הזכיר, אע"פ שהוא בקי, ש"צ מוציאו" עיין בב"י שם שכתב לא פוסקים כר"מ ואפילו ברכה שלמה אפשר לצאת ידי חובה אם שומע מש"ץ כדין ואפשר שסברת הבה"ג קשורה עם סברת התוס' ברכות כו.

למסקנא:

א.

מי שאינו יודע להתפלל יכול לצאת ידי חובה בהקשבה לתפילת הש"ץ.

ב.

אם יודע להתפלל, יכול לצאת בתפילת הש"ץ רק אם התפלל וטעה. ועיין לבית יוסף בסוף סימן קכ"ד שתמה על התוס' ועל הרא"ש שהביאו ראיה ממסכת ר"ה הרי זה אליבא דר"ג ולדעת חכמים אינו פוטר אלא מי שאינו בקי וכו' ותירץ "ואפשר דהכי קאמר כיון דר"ג סבר דש"צ פוטר הבקי איכא למימר דלא פליגי רבנן עליה אלא בשלא התפלל כלל. אבל אם התפלל וטעה מודו לר"ג דש"צ פוטרו" ויש שפוסקים הלכה כר"ג וכאמור הרמב"ם ואחרים פוסקים כחכמים.

האם יוצא בשמיעת הש"ץ בברכת יוצר וקריאת שמע?

כתב הרא"ש כלל ד' יט הובא בטור נט שמתחילת יוצר אור עד שמונה עשרה לכתחילה היה יכול כל אדם לסמוך על תפילת הש"ץ אם לא שיש חשש שלא יכוון דעתו. "כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם ש"צ בשתיקה. וגם אם היה מכוין לדברי ש"צ בשתיקה ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הכוונה כי הפסיק באמצעיתא. אבל כשאדם קורא בפיו ואף אם קורא מקצתה בלא כוונה – יצא".

והסביר דבריו הב"י שם "ומ"מ קשה לי על תשובת הרא"ש דשמע מינה שאם לא היה חושש שמא יפנה לבו לדברים אחרים לא היה מברך בפיו כלל אלא היה סומך לצאת בשמיעתו משליח ציבור, ואמאי. הא אסיקנא בסוף ראש השנה דף לה. דאין שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן אלא בברכות ראש השנה ויום הכיפורים בלבד או למי שאינו בקי.

ושמא יש לומר דהיינו דוקא בברכות דתפלה ד"רחמי נינהו" שהן בקשה ויותר מתעורר האדם שאומרם בפיו, אבל בברכות דק"ש וכיוצא בהן, בשומע משליח ציבור יוצא "והוא שיכוין לכל דבריו".

אמנם כבר כתב הרא"ש שאין לעשת כן כיון שיש חשש לאיבוד הכוונה. וכתב הט"ז שבימינו המצב קשה עוד יותר כי יש גם כאלה שבאמצע החזרה לא שמים לב ולא מכוונים. ויש נשים שאינם מבינות וא"כ איך יצאו ידי חובה. ולכן כתבו הב"ח והמהרש"ל שהיום לא תועיל שמיעה מהחזן ועיין מש"ב בסי' קכ"ד ס"ק מ' וכה"ח שם ס"ק נ"ו.

האם יוצא בשמיעת הש"ץ בימים נוראים?

כתב הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה ט י "שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן, כיצד? בשעה שהוא מתפלל והם שומעין ועונין "אמן" אחר כל ברכה וברכה הרי הן כמתפללין, במה דברים אמורים? כשאינו יודע להתפלל. אבל היודע אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו. במה דברים אמורים? בשאר ימות השנה חוץ מראש השנה ויוה"כ של שנת היובל, אבל בשני ימים אלו שליח ציבור מוציא את היודע כשם שמוציא מי שאינו יודע מפני שהם ברכות ארוכות ואין רוב היודעים אותן יכולין לכוון דעתן כשליח ציבור, לפיכך אם רצה היודע לסמוך בשני ימים אלו על תפלת ש"ץ להוציאו ידי חובתו הרשות בידו" ועיין שם כס"מ ולח"מ מה שהסבירו את דברי הרמב"ם לעומת הרי"ף.

השו"ע לא הביא הלכה זו של ר"ה ויוה"כ אע"פ שהטור הביאה ואולי הטעם הוא כי בזמנו כבר היו סידורים מצויים, ולא שכיח שש"ץ יתפלל לחש בקול גם לא בימים אלו. וגם הרמב"ם לא הביא "עם שבשדות" כי לדעתו רק אם שומע בפועל מהש"ץ.

אמירת "תפילת לחש" בקול

היה מנהג בחו"ל בליל ראש השנה וכיפור שהשליח ציבור אומר את תפילת הלחש בקול, אבל ביום היו אומרים תפילת הלחש בלחש כיון שגם מי שאינו יודע לקרוא או שאין לו סידור יכול להקשיב לחזרת הש"ץ. ובמקומות כאלו צריך להקפיד ביותר לא להוסיף פיוטים וכד' באמצע החזרה. והיום בארץ ישראל ברוב המקומות לכל המתפללים יש סידור ויודעים לקרות ולכן בכל מקום שאפשר לא יאמר הש"ץ את תפילת הלחש בקול אע"פ שנהגו כך בחו"ל.

"אתה חוננתנו" בקול

היה מנהג שהחזן אומר במוצאי שבת "אתה חוננתנו" בקול רם כדי שמי שאין לו סידור ישמע ויצא ידי חובה. והיום אין צורך בכך כי זה מבלבל את המתפללים, שלכולם יש סידור ביד ויכולים לקחתו. והטוב הוא רק להזכיר שתי המילים "אתה חוננתנו" בקול להזכיר לשאר המתפללים שלא ישכחו. אולם אין אור בבית הכנסת טוב לומר "אתה חוננתנו" בקול.

תפילת ש"ץ כשאין סידור או כשכבה החשמל

כשכבה החשמל בשבת או ביום טוב אסור לומר לנכרי להדליקו, ולכן יעמידו חזן שיודע את התפילות בע"פ שיאמר התפילה בקול ויקשיבו הציבור ויכוונו לכל מילה ומילה. ורק בתחנון ביום כיפור יאמר כל אחד בלחש את הוידוי על חטאיו שלו ועיין בר"פ אופני איסור והיתר באמירה לגוי ח"ב מ"ג.

שכח "ברך עלינו" ונזכר אחרי י"ח

מז' מרחשוון אם אדם שכח "ברך עלינו" ונזכר אחרי שסיים תפילת י"ח צריך לחזור ולהתפלל. ואם חושש לחזור ולהתפלל שמא יפסיד "קדושה" ו"ברכת כהנים" וכד' – יעמוד בשתיקה כמו בשמונה עשרה, ישמע בשתיקה את חזרת הש"ץ מהחזן עם "ברך עלינו", יענה על קדושה, יענה "אמן". לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו" לא יענה "אמן" על ברכת כהנים. ובסיום שמונה עשרה יפסע ג' פסיעות ב"עושה שלום". ותעלה לו תפילה ששמע מהש"ץ כמו שהתפלל בעצמו. ובלבד שישים לב לא לדבר ולכוון לכל ברכותיו של הש"ץ. ועדיף שיכוון כשסידור בידו. ואם יכול – עדיף שיתפלל בעצמו ועיין עוד לקמן.

טעה במנחה של ערב שבת

מי שהתפלל מנחה ביום שישי ושכח לומר "ברך עלינו", ועד שנזכר ובירר את ההלכה שצריך לחזור ולהתפלל מנחה, כבר קיבל הקהל את השבת, ולא יכול המתפלל לחזור ולהתפלל מנחה של יום חול שנית או שטעה ביום שישי ולא חזר להתפלל מנחה בטעות או בגלל קוצר זמן. מה יעשה?

אם יתפלל ערבית שתיים הרי לכאורה לא תיקן כלום כיון שבערבית של שבת לא יאמר "ברך עלינו"? ויש מי שאומר שתפילה בלי "ברך עלינו" כאילו לא התפלל ועיין תוס' ברכות דף כ"ו ע"ב ד"ה טעה וחייב בתשלומין אפילו אם לא יזכיר בתשלומין מה שהחסיר.

פסק מר"ן בשו"ע "טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת מתפלל במוצאי שבת שתים ואינו מבדיל בשניה. ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר, והוא הדין אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח" ועיין כה"ח ומש"ב שם ופסק כן מהספק של התוס' לעיל.

וא"כ מאחר ובשבת ויו"ט לא מתפללים נדבה ואפילו לא בתנאי עיין לשו"ע סי' ק"ז סעי' א' ולחונים עליו ולבא"ח משפטים אות ט"ז וע"כ אחרי ערבית של שבת קודש יכוון ב"מעין שבע" לצאת ידי חובת "תשלומין". וכן אם טעה בשבת וצריך לחזור על תפילתו, יכול היחיד לצאת ידי חובה בברכת "מעין שבע" ששליח הציבור חוזר ואומר.

וכ"כ שולחן ערוך סימן רסח סעיף יג "אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל ושמע מש"צ ברכה "מעין שבע" מראש ועד סוף – יצא". וכך כתב האר"י ז"ל שתפילת "מעין שבע" היא כתפילה לכל דבר. ולכן אם שכח ואמר בה בעשרת ימי תשובה "האל הקדוש" – צריך לחזור. ועיין לרע"א בענין אם "מעין שבע" מועיל גם לדברים שלא מזכיר כמו "יעלה ויבוא" בחול המועד – עיין סימן קיד על ס"ע ה'. אולם לדעת האר"י שכך היתה התקנה – אין צ"ע של רע"א. ועיין תשובת הרמב"ם המובת בב"י סימן קכד.

לצאת ידי חובה בקידוש של מישהו אחר

בשו"ע סי' רעא סע' ב כתב "נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא משום דאיתקש "זכור ל"שמור". והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם".

ואם אדם לא קידש לעצמו יכול לקדש לעצמו ולאחרים בכוס יין אחת אם אוכל עימהם אפילו אם הם בקיאים ויודעים לקדש.

ואם הם אינם יודעים – יכול לקדש להם וגם לברך להם "בורא פרי הגפן" אפילו שאינו אוכל עמהם ובלבד שלא יטעם מהיין או שישתה לפחות רביעית שם רעג סעיף ד' "יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה. ואע"ג דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם – כיון דהאי "בורא פרי הגפן" הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי, ויכול להוציאם אע"פ שאינו נהנה. והוא שאינם יודעים" והוסיף הרמ"א ש"אפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת, מותר לעשות כן".

וצריך לזכור שכולם חייבים בקידוש וכשהבעל מקדש כולם יוצאים ידי חובה. כל ילד מעל בר מצוה וכל אשה מעל בת מצוה חייבים בקידוש ויוצאים ידי חובה בקידוש הבעל. ולכן צריך המקדש לשים לב שהוא מכוון להוציאם והם יכוונו לצאת ולא יתעסקו בדברים אחרים, לא יסדרו המפות או השולחן ולא ירמזו ויאמרו שלום זה לזה כיון שכולם חייבים בקידוש זה.

וכתב בא"ח ש"ש בראשית הלכה טו. אם בעל הבית אינו מכוון להוציא ידי חובה או שבעל הבית אינו אומר המילים בבירור "העליתי בסה"ק מקבציאל שזה האדם שאינו יכול לשמוע הברכה מן בעל הבית ולא יכול לקדש עם כוס בעצמו – יתן עיניו בכוס שביד בעל הבית שמקדש עליו, ויאמר בלחש ברכת הקידוש כולה בשעה שבעל הבית מקדש". ושם הבאתי דברי הגאון רע"א ז"ל בתשובה סי' ז' שעשה תיקון לומר ברכת הקידוש בלי פתיחה וחתימה ופקפקתי בזה יע"ש וסמכתי בדבר זה שכתבתי על מה שכתב הרב ברכי יוסף ז"ל סי' רצ"ה אות ד' בשם מהר"י זיי"ן ז"ל ובנ"ד חשיב דיעבד כיון דאי אפשר לו לקדש על הכוס בפני עצמו ולאחזו בידו.

האם מותר לומר בניגון "אלוקינו ואלוקי אבותינו". היה מנהג בחלק מעדות המזרח לומר עם המברך בקול ובניגון "אלוקינו מלך העולם" ונהגו כן כדי להרגיל השומעים לכוון למברך. אולם כתבו הפוסקים שאם אומרים את כל הברכה זה אפשרי. אבל לומר רק "אלוקינו מלך העולם" בקול רם וממשיכים את הברכה זה לא מועיל כי לא אמרו "ברוך אתה ה'". אבל אחרי "אלוקינו מלך העולם" יכולים להצטרף ולאמר את שאר הקידוש בקול רם, ובלבד שלא יברכו בסוף, ויסמכו בברכה על המקדש.

לצאת ידי חובה בברכת המזון של מישהו אחר

חיוב לנשים כולם חייבים בברכת המזון גברים וילדים. וגם נשים חייבות בברכת המזון. אך יש מחלוקת אם נשים חייבות מדרבנן או מדאורייתא. אבל לכל הפוסקים חייבת לברך. ולכן תיקן הבא"ח לנשים שלא היו יודעות לקרוא בזמנו ברכת המזון בקיצור. והקשו עליו איך תיקן ברכה בקיצור שלא כנוסח חכמים, וענה להם והלואי שיכוונו בברכה קצרה זו. ובימינו שרוב הנשים יודעות לקרוא, טוב שיברכו הברכה הרגילה המופיעה בסידורים.

בסעודות גדולות כתב הט"ז בסימן קפג ס"ק ו "ושערוריה זו מצויה בעוונותינו הרבים בינינו שבאותו פעם שהמברך בזימון מברך – אין שומעים לו ומדברים דברים אחרים ועוברים על עשה דאורייתא "וברכת את ה' אלוקיך" בשאט נפש ובפרט בסעודות גדולות". וכתב על כך הרבה וסיכם שבמקרים כאלו "וטוב שלא יעשו זימון כלל". כי טועים הם וחושבים שיוצאים ידי חובה, ולכן טוב שכל אחד יברך "בלחש עם המברך ולא יבוא לידי מכשול דאורייתא".

ברכה בניגון במקום שיש ילדים קטנים או אורחים שאינם יודעים לברך ברכת המזון טוב שיברכו בקול או בשירה, כמו שנוהגים בבתי ספר וגני ילדים וצריך שאדם אחד גדול יכוון להוציא ידי חובה את השומע או שהשומע יאמר אתם מילה במילה.

שומע ולא מבין את השפה

מה יעשה אדם ששמע תפילה ולא הבינה כיון שלא מבין לשון הקודש? מי שמבין רק אמהרית או רק אנגלית, או רוסית איך יצא ידי חובה בשמיעת קידוש בעברית מאדם אחר?

כתב הרב ערך השולחן בסי' קצ"ג בקידוש המברך יכוון להוציא. ואם השומע אינו מבין לא יוצא בשמיעה. בין יחיד ליחיד ובין שליח ציבור לקהל. לעולם אינו מוציא ידי חובה אפילו בלשון הקודש אלא אם כן מבינים אותה. וכן כתב הלבוש ועוד פוסקים שיברך בלשון שמבין באנגלית או בכל שפה שמבין. ועיין שם ס"ק ג' שהביא מחלוקת בדין אם המברך עצמו אינו מבין לשון הקודש.

ובמשנה ברורה כתב בסימן קצג ס"ק ה: "ויש פוסקים שסוברין שבלשון הקודש יוצא אדם ידי חובתו בשמיעה אע"פ שאינו מבין הלשון משא"כ בשאר לשונות דלכו"ע אינו יוצא אם אינו מבין הלשון וכן המנהג שנשים יוצאות ידי חובה בשמיעה מהמברך אף על פי שאינן מבינות כלל. ואפילו בקידוש שהוא דאורייתא לכו"ע להנשים אפילו הכי יוצאות בשמיעה. וכן עם הארץ אף על פי שאינן מבינים דברי המקדש. אחרונים ומכל מקום יותר טוב שיאמרו אחרי המברך והמקדש מלה במלה בלחש אם אפשר להם, דבזה יצאו לכל הפוסקים. ובלאו הכי נכון לעשות כן לכו"ע דאי אפשר לכוין ולשמוע היטב".

אמנם בסי' קכ"ד ס"ק ב' לא משמע כן בדברי המשנה ברורה ואפשר לחלק בין תפילה לברכות. אולם כאמור לפי ערך השולחן לא יצא יד"ח ועיין לכה"ח סי' קפ"ג ס"ק ל"ז ל"ח ועיין לשו"ע של רבינו זלמן סימן קפ"ה סעי' א' שצריך המברך להבין מה שאומר בלשון הקודש וכל שכן השומע, אבל כתב שאין נוהגים כן וטוב להחמיר להבין. אולם מדברי השו"ע סימן קצא ס"ע א משמע שאפילו בלשון הקודש צריך שיבין ועיין שם כה"ח ס"ק ב ד ה.

לסיכום:

בתפילה כל ברכה או תפילה צריך לכתחילה לאמר בעצמו ולא יסמוך על הש"צ אפילו באופן המותר. ואם אינו יודע להתפלל או שאינו יכול או שכבר התפלל וחסר לו קטע מהתפילה שלא אמר וקשה לו לחזור בעצמו- יסמוך על הש"ץ. קכ"ד סע' י'.

בברכות המוציא או בברכת המזון בקידוש, והבדלה יכול אחד לברך ולהוציא אחרים אם אכל עמהם, ואפילו אם הם בקיאים. ולכן גם נשים שחייבות בזה הבעל מקדש ומוציא אותם ואת בני הבית והאורחים יד"ח, צריכים לשמוע את הכל מתחילה ועד סוף ולא ידברו ביניהם, וכן צריכים להבין מה שהמברך מברך אחרת לא יוצאים יד"ח.

בשעת דחק אם המברך בעצמו אומר בלשון הקודש אפילו שהשומע לא מבין – יצא ידי חובה. ואפשר לסמוך על זה בדיעבד כיון שיש פוסקים כך. ועדיף שיאמרו איתו מילה במילה בלשון הקודש אפילו שלא מבינים.

ברך עלינו

מהלכות ברך עלינו

א.

בימות הגשמים אומרים "ברך עלינו". בארץ ישראל מתחילים לומר רק מליל ז' במרחשון, כיון שחז"ל רצו לתת לאלו שעלו לירושלים בימי סוכות זמן לחזור לבתיהם ללא גשמים. ואומרים אותה עד מנחה של ערב פסח, ועד בכלל עיין שו"ע קיז א.

ב.

לפי האר"י, בקיץ אומרים "ברכנו" ובחורף אומרים "ברך עלינו" וכן נוהגים בכל עדות המזרח וחלק מעדות אחרות. ויש עדות שבקיץ ובחורף אומרים "ברך עלינו" ואלם בקיץ אומרים "ותן ברכה" ובחורף אומרים "ותן טל ומטר לברכה" ובכל מקום שנכתוב לקמן "ברכנו" הכוונה לקיץ, ו"ברך עלינו" הכונה לחורף.

ג.

משמחת תורה ועד מנחה של ו' במרחשון אומרים "ברכנו", ואם טעה ואמר "ברך עלינו" אינו חוזר. וכן לנוהגים בקיץ לאמר "ותן ברכה" אם אמר "ותן טל ומטר לברכה" אינו חוזר. וכן הנמצא בחו"ל שמתחילים מיום שישים לתקופה אם הזכירו בתקופה הנ"ל טל ומטר – לא חוזרים.

ד.

אם בימות הגשמים אחרי ז' במרחשון אמר "ברכנו" ולא ביקש גשם, אין בקשתו שלמה, וצריך לחזור ולבקש גשם. אמנם אם נזכר קודם שסיים את תפילתו יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים כדלקמן:

ה.

אם נזכר בתוך אמירת "ברכנו" יעצור ויתחיל ברכת "ברך עלינו". ואפילו אמר "ברוך אתה" ולא אמר "ה'" של מברך השנים – חוזר לתחילת הברכה. וטוב שישהה מעט זמן – שיעור הילוך ארבע אמות כשתי מטר. ולא שילך ממש אלא שימתין "זמן" הליכה של ארבע אמות שהוא כזמן של שתי נשימות.

ויש אומרים שבמקרה הקודם אין צריך לחזור לראש הברכה אלא יאמר "ותן טל ומטר לברכה" ויסיים "בא"ה מברך השנים" וטוב לנהוג כסברא הראשונה.

ו.

אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה "מברך השנים", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור לתחילת "ברך עלינו". ואם אמר "ברוך אתה ה' מברך" יאמר "השנים" ואחר כך יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" לפני שמתחיל "תקע".

ז.

אם נזכר אחרי שסיים את ברכת "ברכנו" ולפני שהתחיל "תקע בשופר" יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר" לדעת משנה ברורה לא יאמר כאן ותן טל ומטר לברכה אלא בשומע תפילה והחושש לסברתו יאמר פעמיים כאן ובשומע תפילה.

ח.

אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע בשופר" אפילו אמר רק מילת "תקע" ימשיך עד "שומע תפילה" ושם יאמר "ותן טל ומטר לברכה… כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.

ט.

אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה" ולא סיים "שומע תפילה", יאמר "למדני חוקיך. תן טל ומטר לברכה. כי אתה שומע תפילת וכו'" .

י.

אם נזכר אחרי שסיים ברכת "שומע תפילה" ולפני שהתחיל ברכת "רצה", יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה".

יא.

אם נזכר אחרי שהתחיל ברכת "רצה", אפילו אמר רק מילת "רצה", עוצר במקום שנזכר וחוזר לברכת "השנים" ומתחיל "ברך עלינו" וממשיך בברכות "תקע" "השיבה וכו'" על הסדר.

יב.

אם נזכר רק אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, הסמוך ל"עושה שלום", אפילו אם טרם עקר רגליו, חייב לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה. אבל אם לא סיים הפסוק ואפילו לא אמר "צורי וגואלי" יכול לחזור לברכת "ברך עלינו". עיין בא"ח בשלח יח, כה"ח קיז ס"ק כח.

יג.

כשחוזר אדם מתחילת תפילת י"ח בגלל טעות, אינו צריך לחזור ולומר "ה' שפתי תפתח" כיון שכבר הוא בתפילה. בא"ח ש"ש ויקרא יב. אבל שליח ציבור כשחוזר חזרת הש"ץ מתחיל "ה' שפתי" אע"פ שכבר התפלל כי בציבור אימת הציבור גדולה. האשכנזים לא נוהגים שהש"ץ אומר לפני החזרה "ה' שפתי". וסומך על אמירתו בתפילת הלחש. ויש שאומרים אותו בשקט.

המסופק

אם יש לו ספק ואינו יודע מה אמר בין בקיץ בין בחורף, עד שלושים יום מפסח חזקה שהזכיר "ברך עלינו". וכן להפך, עד שלושים יום אחרי ז' במרחשון חזקה שהזכיר "ברכנו" כי בכך הוא רגיל. וצריך לחזור כפי שכתבנו למעלה. ואם נסתפק לאחר 30 יום, אין צריך לחזור. ועיין בא"ח בשלח אם טעה תוך ל' יום וכן אם טעה אחר ל' יום.

תשעים פעם להרגיל את הלשון

א.

אם מליל ז' במרחשון אמר 90 פעם "רופא חולי עמו ישראל – ברך עלינו", או ממוצאי יום טוב ראשון של פסח אמר 90 פעם "רופא חולי עמו ישראל – ברכנו", ואחר כך הסתפק – אינו חוזר עיין שו"ע קיד קיז ובא"ח בשלח.

ב.

אשכנזים לא משנים את פתיחת הברכה בחורף ותמיד אומרים "ברך" בתחילת הברכה ורק בחורף משנים באמצע ואומרים "ותן טל ומטר לברכה" ובקיץ אומרים "ותן ברכה". לכן כשרוצים לומר 90 פעם עליהם לומר "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה". משנ"ב קיד ס"ק מ. ויש אומרים רק "ותן טל ומטר לברכה" ולא נוהגים כן.

המסופק בהלכה באמצע התפילה

מי ששכח ולא יודע מה לעשות, ואי אפשר לו להפסיק בתפילה ולשאול אנשים אחרים כדי לא להפסיק בדיבור – ילך בשתיקה ויפתח סידור שיש בו הלכות או יפתח ספר הלכות ויעיין לידע מה ההלכה וימשיך בתפילתו.

יש אומרים שיעיין ויחזור למקומו כי "כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו" ויש מי שאומר שישאר איפה שהסידור. ואם מקומו קבוע טוב לחזור למקומו, ואם מקומו אינו קבוע – יעמוד במקום שמצא את ההלכה ועיין סי' ק"ד כה"ח ס"ק כ"א.

שילוב תפילת יחיד בתפילת ש"ץ

מי ששכח לומר "ברך עלינו" והגיע עד "שמע קולנו" והתחיל "רצה" מהדין צריך לעצור במקום שנזכר, לחזור לברכת "השנים" ולחזור לומר "ברך עלינו" "תקע" "השיבה וכו'" על הסדר..

האם יכול לחכות עד שהחזן יגיע בחזרה אליו ויוציאו? האם מועיל לשלב תפילה שלו בשל הש"ץ?

הרב בעל "שלמי ציבור" דף קי"ח כתב שהיה אדם שטעה והזכיר גשם בימות החמה ונזכר בהאל הקדוש שמעיקר הדין צריך לחזור לראש התפילה. ונשאל שם האם אדם זה יכול להמתין במקומו בשקט עד שהש"ץ יתחיל החזרה והוא יכוין לצאת יד"ח בתפילת הש"ץ? והאריך והביא את דעת הרב "בית יהודה" שלדעתו אפשר לחכות לש"ץ ולשמוע אותו מתחיל ועד סוף תפילת י"ח. אך הרב שלמי ציבור עצמו הביא דעת החולקים על הרב "בית יהודה".

למסקנה פסק כמו החולקים על הרב "בית יהודה" ולא יסמוך על הש"ץ אלא יחזור ויתפלל מראש התפילה ועד הסוף.

עיין בביאור להלכה סי' קכ"ד ד"ה יכוון שהביא סברת רע"א שאם שחך לאמר יעלה ויבא ונזכר אחרי שהתחיל "מודים" שמעיקר הדין צריך לחזור ל"רצה" אם רוצה לסמוך על חזרת הש"צ יכול וצריך לשמוע כל החזרה מתחילה ועד סוף ודת "ביאור הלכה שמספיק לשמוע חזרת הש"ץ מ"רצה" וה"ה ב"ברך עלינו". ועיין בש"ץ שם אם השמיעה ע"י ש"ץ זה תקנה או חיוב.

"למדני חקיך" באמצע התפילה

מהדין אם אדם נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו, ונפל מידו צריך לומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" על שהוציא שם שמים לבטלה; ואם אמר כשנפל: "ברוך אתה ה'", ולא אמר "אלהינו", יסיים ויאמר: "למדני חוקיך" תהילים קיט, יב, שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא שם שמים לבטלה. עיין שולחן ערוך סימן רו סעיף ו.

מה הדין כשאדם טעה בברכה בתפילה ונזכר בטעותו אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" – האם יכול לומר "למדני חוקיך" כמו בברכת פרי דעיל, או שמא אי אפשר בתפילה לומר פסוק "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" שאינו מענין התפילה?

אומר הריטב"א בחידושיו למסכת תענית "ובשם החסיד ז"ל אפילו אמר "ברוך אתה ה'" מסיים כקורא בתורה "למדני חוקיך". כדין כל מי שרצה לברך ונפלו מפיו. ואין כן דעת רבינו הצרפתים אלא כל שהתחיל בחתימה, חותם כדרכו במקום שאין מחזירים אותו. אבל במקום שמחזירים אותו – חוזר אומר "למדני חוקיך".

ופירוש דבריו שבברכה שלא חייב לחזור – כגון ב"מחזיר שכינתו לציון" בליל ר"ח ששכח לומר "יעלה ויבוא" ואמר רק בא"י לא אומר "למדני חוקיך" כיון שאם שכח "יעלה ויבוא" – לא חוזר. אבל בבוקר ראש חודש שאם טעה ושכח "יעלה ויבא" – חוזר, אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה' יאמר "למדני חוקיך". וכדברי הריטב"א כן פוסקים. ועיין ש"צ דף קי"ז.

ולכן בברכת "ברך עלינו שאם שכח חוזר. אם שכח לומר "ברך עלינו" ונזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה "מברך השנים", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור לתחילת "ברך עלינו". אבל אם אמר "ברוך אתה ה' מברך" יאמר "השנים" ואחר כך יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה".

וכן אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה" ולא סיים "שומע תפילה", לא יסמוך על זה שיאמר "ותן טל ומטר לברכה" אחר כך, אלא יאמר "למדני חוקיך, ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפילת וכו'". ואם אמר "שומע תפילה" – כל עוד לא התחיל "רצה" – יאמר "ותן טל ומטר לברכה" לפני "רצה". והוא הדין ב"יעלה ויבא" בתפילת שחרית וערבית אם אמר "בא"ה" וטרם אמר "המחזיר" – יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ל"רצה" ועיין בא"ח ש"ש ויקרא ס"ק י"ב.

סידור התפילה

לעולם יכין אדם את תפלתו לפני שמתפלל. ובמיוחד אמורים הדברים למי שמתפלל בסידורים ישנים שבהם כל דבר נמצא במקום אחר. וצריך לחפש "יעלה ויבוא" בעמוד פלוני וכו'. ודבר זה לא ראוי לעשותו באמצע התפילה שגם מבלבל כוונתו וגם לא נאה הדבר להעשות לפני מלך. לכן יסמן לפני התפילה בסימניות כל מה שצריך בתפילה, אם "יעלה ויבוא" ואם "אתה חוננתנו" "ועל הניסים" וכד'. ובימינו בסידורים החדשים הכל על מכונו ואין צורך לחפש באמצע התפילה ועדיף להתפלל בהם.

שנה שישית – שנת ברכה

בנוסח ספרד מאריכים יותר "מלא ידינו מברכותיך, מעושר מתנות ידיך" ר"ת "מים" ללמדך כי כל הנוטל ידים ברווח יביאו לו הרבה מים וטובה. וכשמקצצים במים לא יקצצו בנטילת ידים עיין שו"ע סי' קנ"ח סעי' י'.

והשנה היא שנה שישית לשמיטה, ויש הבטחה מבורא עולם ששנה זו תהא שנת ברכה. גם גשם של מים גשמיים וגם גשם של רוחניות אין מים אלא תורה.