ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד" וכו'
אחרי מתן תורה, אחרי פרשת יתרו, היה צריך להיות "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", "והיה אם שמוע"; אחרי מתן תורה – משפטים?? כתוב שמי שרב עם חברו בין תנור לכיריים – אפילו על שוה פרוטה צריכים בית דין לדון… וכי זה מה שאנחנו צריכים ללמוד מיד אחרי "מתן תורה"?!
אומר על זה הרמב"ן (נחמני) שאמנם כן הוא, כי מצוות שבין אדם למקום פשוט וברור שאדם מקיים אותם, פשיטא!! מצוות שבין אדם לחברו – לא תמיד אדם מקיים אותם, הוא חושב שתמיד הוא צודק… באה התורה ומלמדת מיד אחרי עשרת הדברות שגם במצוות שבין אדם לחברו כל אדם צריך לדעת ולהזהר בהם מאוד.
יש הבדל בין חוקים של התורה לבין חוקים של כל העולם כולו [בעניין מצוות שבין אדם לחברו]. כתוב בתהלים: 'מגיד דבריו ליעקב חוקים ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום'. ויש לשאול, וכי אין בעולם משפטים?? יש משפטים, בית משפט "השלום", "מחוזי"; אני תמיד פוחד לומר את מה שהם קוראים לזה "בית משפט העליון", "גבוה" – לא אכפת לנו אבל לא "עליון"; וכי הם יכולים לקרוא לעצמם בית משפט "עליון"?! יש משפטים!! ועל זה אנו שואלים, וכי באמריקה אין משפטים?! הרי בכל מקום יש משפטים!! אז איך הפסוק אומר 'משפטים בל ידעום'?? 'מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל' בלבד??
אלא העניין הוא כך: אצלנו אותו משפט שהיה בזמן משה רבנו הוא אותו משפט שאנו הולכים על פיו היום, דין תורה הוא אותו דין בכל מקום ובכל זמן, וזה לא משנה בכלל. לדוגמא: בזמן משה רבנו כתוב שמי שגנב צריך לשלם פי שניים, אין בית סוהר! הרי אם ילך לבית סוהר הוא יהיה יותר מקולקל! שם בבית סוהר זה "בית אוניברסיטה לגנבים" שמה… אז אדרבה! אצלנו כתוב: 'כי תקנה עבד עברי' – איזה משוגע יקנה עבד עברי שהוא גנג?! הרי הוא יגנוב אצלו!! מי יקנה דבר כזה?! גנב עם "חותמת" ותעודה של גנב?? וקונים אותו?? ולא רק זה, אלא חייב האדון הזה לכבד אותו: 'כי טוב לו עמך', יש לך "כי טוב לשמים", יש לך… עד שהכל מה שיש לך תתן לו! אז מה, וכי הוא יצטרך לשים ארבעה שומרים על הגנב הזה!! וכולם ביחד ירוקנו לו את הבית שלו!! מי קונה דבר כזה?? ואדרבה! הקונה הזה הוא תלמיד חכם, הקונה הזה הוא צדיק…
אלא העניין הוא – אדרבה! כל מטרת התורה היא שהגנב הזה ילמד מה זה יושר בעולם! דרך ישרה בעולם! 'מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי' זה נכון!
למשל, פעם היה חוק שמי שיש לו דולרים הוא לא בסדר, זה "עוון פלילי". והיה ראש ממשלה אחד שלאשתו היו דולרים והפילו אותו. אחרי שבוע יצא חוק שמותר להחזיק דולרים, ומותר הכל… איזה מין חוקים אלה?? נפל בגלל החוק ולכן הוא משנה את החוקים?! מה זה פה?? "משנה עתים ומחליף את הזמנים"?? אם יש חוק – חוק!!
אז זהו: 'מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי', לכל אומות העולם יש חוקים, יש להם משפטים, אבל זה משתנה, פעם עולה נשיא כזה ומסדרים את החוק בהתאמה אליו, ופעם עולה אדם כזה ומשנים את החוק בהתאמה אליו, אבל אצלנו: חוקיו ומשפטיו לישראל – חוקים ומשפטים של הקדוש ברוך הוא לא משתנים!!
ועל זה באה התורה והתחילה לומר: "אשר תשים לפניהם" – אומר רש"י: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם פרק או הלכה ב' פעמים, ג' פעמים, עד שתהיה סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר 'אשר תשים לפניהם' – כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". זאת אומרת, שאומר לו הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, אתה תלמד תורה ותגיד אני למדתי תורה מפי הקדוש ברוך וכך אני אלמד אתכם, פעם פעמיים שלש וארבע, ואם לא הבינו – לא הבינו! אני עשיתי את שלי! לא!! "אשר תשים לפניהם", אמר לו הקדוש ברוך הוא: תשנה להם כמה פעמים ותסביר להם את הדברים האלה עם הטעמים שלהם עד שיקיימו את זה כשולחן הערוך לפני האדם.
כשבעל השולחן ערוך – מרן רבי יוסף קארו עליו השלום – כתב את השולחן ערוך שלו, זכה זכות מיוחדת שלא כל אחד זכה לה, היה לו מלאך המגיד ואמר לו "אשריך שזכית! ותדע לך שהתורה שלך: 'יפוצו מעיינותיך חוצה'!" ורמ"א – רבי משה איסרליש בקראקא – גם כן חיבר שולחן ערוך כמו השולחן ערוך, ומהריק"ש – רבי יעקב קאסטרו – חיבר הגהות על השולחן ערוך כמו הרמ"א… ומה מכל זה התפרסם? התפרסם מרן הבית יוסף והתפרסם הרמ"א, אלה השניים שהתפרסמו.
היה אומר עליו השלום חכם צדקה הזקן, שמזמן הבית יוסף עד זמן הבן איש חי, הרבה הרבה ספרים התחברו בהלכה, והפרסום היה דוקא של ה"בן איש חי".
כתוב שבית הלל זכו מפני שהיו ענוים. אדם שלומד תורה אומר שהוא צריך ללמוד תורה והוא צריך לדעת לעצמו, וכי חובה עליו ללמד אחרים כך שגם הם ילמדו וידעו תורה?? שגם הם יהיו רבנים?? מספיק ודי בכך שאהיה רק רב אחד, כך שכולם יבואו לשאול אותי וכולם יבואו אליי! אבל לא כן הוא, אלא חז"ל לימדונו: "והעמידו תלמידים הרבה"! אדרבה! למדת תורה, "אשר תשים לפניהם", תלמד אותם טעמים ותסביר להם את הכל, את הפרטי פרטים, ותסביר להם את הדברים האלה כולם.
ולא רק זה, אלא כתוב: "אשר תשים לפניהם" ודרשו חז"ל: "ולא לפני עובדי כוכבים ומזלות – ואפילו אם ידעת שבית דין אחד (שלהם) שהם דנים אותם כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם". אם אתה יודע שיש לך – למשל – סכסוך אחד עם השכן שלך, אם תלך לרב ככה יפסוק, ואם תלך לבית משפט – אותו דבר יפסוק, אותו דין; אף על פי כן תלך "לפניהם" דוקא – לפני הדיינים הדנים על פי דין תורה.
ואומר הרמב"ן (נחמני): "וכך אמר במשפטים, ישימו אותם לפני האלקים ולא לפני גויים ולא לפני מי שאינו שופט על פי התורה והוא הדיוט לזה, שאסור לבוא בפניו כשם שאסור לבוא לפני הגויים, ואף על פי שידוע שההדיוט הזה יודע שורת הדין וידין כהוגן, אף על פי כן אסור לשומו כדיין, ואם אדם פוסק הלכה לפי השכל שלו ולא לפי חוקי התורה, אסור ללכת לפניו!
ואדם צריך לדעת מה הרווח שאדם הולך לפני דין תורה. אדם הולך לדין תורה, והדיין פוסק הלכה נגדו, והוא אומר אני ידוע שההלכה כמותי! הדיין הזה איך טעה?… גם שופטים יכולים לטעות! גם שופטים יכולים לדון ושופטים מקשרים דבר עם דבר ומחברים חוט עם חוט עד שנהיה חבל ותובעים את האדם לפי החבל הזה… ואחר כך מתחרטים כשמתגלה להם טעות אז הם מתחרטים, אבל לאחר מעשה החרטה לא שווה שום דבר!
מאידך – כאן אצל דיינים היה ה' עם השופט, ואם הדיינים יפסקו למשל שראובן חייב לשלם כסף כאשר מהדין הוא באמת לא חייב לשלם כסף, אז הוא יוצא ויגיד: רבונו של עולם! אני לא אכפת לי, אני שמעתי לקולך, אתה אמרת ללכת לדיינים בדין תורה וכך עשיתי והלכתי אליהם, והם פסקו שאני חייב לשלם שלא כדין! אז עכשו מי צריך לשלם? אתה – הקדוש ברוך הוא – צריך לשלם לי! אומר לו הקדוש ברוך הוא: אני אשלם לך! אל תפחד, אתה לא תפסיד, אני אשלם לך!
אבל אם אדם ילך לערכאות ויפסיד, הוא יצא ויתחיל לצעוק: רבונו של עולם! תשלם לי! יאמר לו: וכי מה אשלם לך? תפסיד! מצידי עוד הפעם תשלם! הפסדת! הלכת לשמה וסמכת עליהם, לכן תפסיד את הדבר הזה כולו. זה דבר אחד.
דבר שני – כתוב ברש"י "אשר תשים לפניהם – לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ומזלות, אפילו שאתה יודע שבית הדין הזה דנים כדיני ישראל" אסור לך ללכת אליו, כי אתה מייקר אותם, אתה הולך לשמה וכאילו אתה אומר בפירוש ח"ו שדיני התורה לא חשובים, דיינים לא חשובים, אבל הגוי הזה חשוב, הזה… חשוב…
זה כמו שמובא מעשה בגמרא על גוי אחד שהיה מפרסם את עצמו שהוא דן דין אמת לאמיתו בלי שוחד, באו וסיפרו לרבן שמעון בן גמליאל וכי מה אנחנו נבוא אליך, הגוי הזה דן ושופט כדין וכדת… הלך רבן שמעון בן גמליאל ואשתו… הלכה אחותו של רבן גמליאל והגישה תביעה לפני השופט הגוי הזה, אמר: אבא שלנו מת ויש ירושה, ולפי דין התורה הבת לא יורשת ומקבלת רק הוצאות של החתונה בלבד או עשיריותה, ואני רוצה שאתה תדון אותי. שלחה לו מנורת זהב כשוחד. ישב אותו שופט וחשב מה הדין ודברים שיש במקרה זה, יש אח ואחות, ונכון אמנם שכתוב בתורה שהבת לא יורשת אבל הוא ישב ושיבש את תהליך הדברים ופסק שהבת יורשת.
הלך רבן גמליאל ושלח לו חמור לוב מסוג טוב, ומייד אמר אותו שופט שיש לעשות משפט חוזר. במפשט אמר שאמנם נכון הוא שעל פי פסיקתו כך אמר, אבל הרי הוא לא מתיימר לשנות ממה שכתוב בתורה, ובתורה כתוב שבן יורש ולא בת. אומרת לו אחותו של רבן גמליאל: "יא שופט!! תאיר אורך!! – תדון כמו מנורה!!" ובכך רמזה לו שכולם ישמעו שהוא קיבל ממנה מנורה. מייד הגיב ואמר לו רבן גמליאל: "בא החמור ובעט במנורה", וכך כולם שמעו שאותו שופט "ישר" קיבל מזה ומזה שוחד וכל פסקי הדין שלו מעוותים.
