מבית דרכי הוראה לרבנים

נגן וידאו

דיני קדימה בברכות וקדושת ארץ ישראל

דווקא פרעה הרשע גרם לאחדות עם ישראל • הסיבה למלחמה בעמלק • פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל • סדר הקדימה בברכות • ברכת היין וברכת המוציא • כיסוי הפת בקידוש • שיעור אכילה לעניין ברכה אחרונה • דיני קדימה בברכת מזונות

אורך הוידאו:

1:12:16

מספר:

80

נמסר בחודש

שבט

תשנ"ט

בפרשת:

בשלח

בנושא:

תקציר

•    כשפרעה בא להילחם עם ישראל על ים סוף, עם ישראל מתאחד ובכך מתקרב יותר לרבש"ע. המעלה של האחדות היא כ"כ גדולה עד שהים נקרע לפני עם ישראל. לעומתם עמלק עניינו פירוד ולכן עם ישאל מצווה על מלחמה בעמלק לאורך הדורות.

•    ט"ו בשבט הוא חג האילנות וצריך לדעת שמעלתם של הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל גדולה ולכן מברך על הפירות שנשתבחה בהם הארץ לפני שמברך על פירות חוץ לארץ, וגם בפירות ארץ ישראל יש סדר בברכות לפי מעלתם.

•    בדרך כלל ברכת המוציא קודמת לברכת היין, אך בשבת כיוון שהיין קנה מעלה לעצמו בקידוש היום- מקדשים קודם ורק אח"כ בוצעים על הלחם. זו אחת הסיבות שמכסים את הלחם (או את המזונות) בשעת הקידוש – כדי שלא יתבייש שמקדימים את היין.

•    בברכת המזונות שקודמת לשאר הברכות- עדיף שיברך על משהו שעשוי ממזונות (קמח) ממש לפני שאוכל דבר אחר שברכתו מזונות (כגון אורז). כמו כן לעניין ברכה אחרונה- צריך להקפיד שלא אוכל יותר מ – 240 גרם כיוון שאז יצטרך לברך ברכת המזון. ובמיוחד צריך להיזהר בזה בקידושים שעושים בבית הכנסת וכדו'.

שיעור מלא

אחדות היא כח עליון

בפרשת בשלח בפסוק י כתוב "ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה': ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים" מה היה הפחד של ישראל? הרי הם ראו את הנסים והנפלאות שה' עשה במצרים.

חכמינו אומרים שבני ישראל ראו את השר של מצרים רודף אחריהם. "והנה מצרים נוסע אחריהם" נוסע – לשון יחיד. אבל במשמעות הפסוק יש גם שמצרים נוסעים מאוחדים. וכך מפרש רש"י "בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים". השר של מצרים עוזר להם כשהם מאוחדים. וכל שכן וקל וחומר שה' עוזר לנו יותר כשאנו מאוחדים. ומזה חששו בני ישראל כי הם התפלגו לארבע כיתות. חלק בתפילה, חלק להלחם, חלק לחזור למצרים וחלק ירדו לים ואילו המצרים היו מאוחדים עיין יונתב"ע על פסוקים י"ג, י"ד ומדרש רבה.

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון

"ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם: ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". בספר תורה אין הפרדה בין הפסוקים. ואפשר לקרוא "עד עולם ה' ילחם לכם" וכו'. ואם תשאל איך לוקחים חצי פסוק. נאמר לו שפירוש זה מפורש בשיר השירים על ידי רשב"י. וכך כתוב במדרש רבה: "לסוסתי ברכבי פרעה דימתיך רעיתי" שמא תאמר איך בעל יכול לומר כך לאשתו? מסביר רשב"י שדימיתיך אינו מלשון דמיון לסוסה ח"ו אלא מלשון דום – שתיקה. והפירוש כמו ששתקתם בזמן פרעה וה' נלחם לכם, גם בעתיד תשתוק הרעיה – הכלה – עם ישראל וה' ילחם לנו. נתפלל כפי כוחנו, אבל לא על כך אנו סומכים אלא על ה' שישמע את התפילה ואתם תחרישון כתרגום ירושלמי ואתם תחרישון ותשבחו את הקב"ה על הנסים והנפלאות.

עמלק – פירוד

עמלק בא לעם ישראל אחרי שעזבו את רפידים. חכמינו פירשו שרפו ידיהם מן התורה. ובלשון הפסוק יש גם פירודים. שהיה ביניהם פירוד. ולכן בא עמלק.

חכמינו אמרו למה נסמכה פרשת מידות ומשקולות לעמלק בפרשת כי תצא דברים כ"ה שעל עונשם של מידות בא עמלק כלשון רש"י "אם שקרת במידות ומשקולות הוי דואג מן גירוי האויב". וחוץ מהכוונה על דיוק במידות ומשקלות רמוז כאן על מידות טובות ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, שאת המידות הללו צריך לקיימם באמת ובתמים ולא לזייף מידות טובות.

הלכות קדימה בברכות

דבר חביב או שבעת המינים – מה קודם?

מי שיש לפניו תפוחי עץ ותמרים, וחביבים עליו תפוחי עץ על מה יברך קודם? האם על פרי משבעת המינים או על מה שחביב עליו?

במשנה ברכות מ: יש בזה מחלוקת. רבי יהודה סבר: מין שבעה עדיף, ורבנן סברי: מין חביב עדיף.

ובהמשך ברכות מא אומרת הגמרא: במה מחלוקתם אם כשברכותיהם שוות או לא אמר רבי ירמיה: להקדים. דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר: דברים ח' ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש עיין רש"י שם ד"ה אמר ר' ירמיה.

מתוך תוספות יוצא שפוסקים הלכה כרבי יהודה, ומברכים קודם על שבעת המינים כיון שדנים בדעת רבי יהודה, זאת אומרת שהלכה כמותו. וכן מתוך שבגמרא שם מ"א ע"ב מובא שרב המנונא ברך על תמרים לפני רימונים. שאלוהו איך ברכת על תמר לפני רימון? אמר להם: תמר שני ל"ארץ" שניה ורימון חמישי ל"ארץ" ראשונה. ולכן הוא קודם. מכאן רואים שהלכה כרבי יהודה שדנים שהקדמת שבע מינים. כי לפי דעת חכמים אין בכך נפ"מ העיקר אם הוא חביב.

הרמב"ם פוסק הלכה כמו חכמים שמברכים על חביב קודם וכך כתב רמב"ם בהלכות ברכות פרק ח הלכה יג "היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר, ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו. ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים, ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה, וכל הקודם בפסוק קודם בברכה, והשבעה הן האמורים בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ודבש זה הוא דבש תמרים, והתמרים קודמין לענבים, שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ". עיין בגר"א להסבר הגמרא ע"פ הרמב"ם ועיין בכ"מ שם.

אמנם השולחן ערוך בסימן ריא סעיף א פסק כרבי יהודה: "היו לפניו מיני פירות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה, מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר; ואם אין ביניהם ממין שבעה, מקדים החביב; ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפי' אינו חביב; ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב; ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני".

בשני דברים חלוקים השו"ע והרמב"ם. האם חביב קודם רמב"ם או מין שבעה שו"ע. ומה נקרא חביב? לשו"ע נקרא חביב מה שחביב בדרך כלל, לא מה שעכשיו אתה רוצה. ולרמב"ם מה שאתה רוצה כעת הוא החביב. אנו נוהגים להלכה כדעת השו"ע בשני הענינים עיין כה"ח ריא ס"ק ז ומשנ"ב ס"ק יב יג ובשו"ע הביא בסע' א' כר"י ובסע' ב' הביא את סברת הרמב"ם. ועיין שם במש"ב בהקדמה וכן בס"ק י"ג וכן בכה"ח שם ס"ק ז' שפסקו כסברת רבי יהודה.

חיטה ושעורה

שואל תוס' מא: ד"ה זה מה קודם כשיש חיטה וזית. חיטה ראשון ל"ארץ" ראשון, וזית ראשון ל"ארץ" שני. מי ראשון לברכה? וכן כשיש שעורים ותמרים שזה שני ל"ארץ" ראשון וזה שני ל"ארץ" שני. מי קודם? עונה תוס': המוקדם לארץ הראשון – הוא קודם.

תוס' זה קצר הוא אך הוא יסודי. כי יש לשאול על התוס' מהי החיטה שהיא קודמת לכל? האם מדובר בחיטה מבושלת, קלויה, שלווה, לחם או עוגות? וכן על איזה שעורים מדבר תוס'?

שלוה

על שלוה יש מחלוקת לגבי ברכה ראשונה ולגבי ברכה אחרונה. לגבי ברכה ראשונה יש אומרים שדינה כמו חיטה מבושלת שברכתה "בורא פרי האדמה". ויש אומרים שדינה כמו חיטה גרוסה שברכתה "בורא מיני מזונות". ובמיוחד שהשלוה היא מקולפת ולכן צ"ל ברכתה מזונות.

גם לגבי הברכה אחרונה יש בעיה האם לברך עליה "ברכת מעין שלוש" או "בורא נפשות". ובגלל בעיות אלו יש מי שאומר שאין לאכול שלוה אלא בתוך האוכל. למעשה האוכל שלוה יפורר מעט את השלווה לתוך החלב ואז יברך עליה "מזונות". ובסוף "על המחיה". וצריך לאוכלה לא בשלמות כדי לא להכנס לספק ברכות. אבל אם אכלה בשלמות – יברך "בורא פרי האדמה". ואם אכל מקצת שלוה מפוררת ומקצת שלמה – יברך על הכל "מזונות" ו"על המחיה" עיין מש"ב סי' ר"ח ס"ק ד' וס"ק ט"ו וכה"ח שם ס"ק ז' וס"ק כ"ב ושו"ע שם סע' ב' ד'.

האוכל לפני ברכת "המוציא"

לכתחילה אין לאכול לפני הסעודה. אלא יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל כל מה שליבו חפץ. אולם אם אכל או שתה יין ביום חול יש בזה שלוש אפשרויות:

א.

מי ששתה יין לפני אכילת לחם – לא יברך ברכה אחרונה על היין לפני המוציא ויצא ידי חובה בברכת המזון. והסיבה לכך כי היין הוא חלק מהסעודה כי הוא לפתוח המעיים ולהמשיך תאוות המאכל עיין שו"ע סי' קע"ד סע' ו' וכה"ח שם ס"ק ל"ד ומש"ב ס"ק כ"ד.

ב.

מי שאכל עוגה כשיעור לפני אכילת לחם – יברך "על המחיה" ואח"כ יטול ידים ויברך "המוציא". לא ברך "על המחיה" ואכל לחם – ברכת המזון פוטרת גם את המזונות שאכל עיין כה"ח שם ס"ק ל"ה ולמה שציין שם.

ג.

מי שאכל פרי לפני אכילת לחם – יברך "בורא נפשות" לפני "המוציא". ואם שכח, יברך "בורא נפשות" אפילו באמצע הארוחה. אבל אם ברך ברכת המזון לא יחזור ויברך. ואם אכל תמרים לפני המוציא לא יברך באמצע הסעודה עיין לכל הנ"ל בבא"ח נשא אות ד' ומש"ב וכה"ח על שו"ע הנ"ל.

כיסוי הלחם בקידוש

ביום חול מברכים על יין אחרי "המוציא" או "מזונות". אבל בשבת כשמקדש על היין מקדים יין ל"המוציא" או ל"מזונות". וכידוע יש שלוש סיבות לכיסוי הלחם בשעת הקידוש בא"ח ש"ש בראשית כ:

ד.

כי מברכים "הגפן" לפני "המוציא", וברכת "המוציא" צריכה להיות ראשונה. לכן מכסים את הלחם. טור רע"א בשם ירושלמי

ה.

כמו "המן" שהיה מכוסה משני הצדדים שיהיה נקי. ואע"פ שבמצריים אכלו בני ישראל לחם יבש ומלוכלך. כאן ה' נהג עמהם כמו שראוי להם, כמו בני מלכים שלא יתלכלך מאכלם. ולכן מכסים הלחם בשני צדדים מלמעלה ומלמטה תוס' פסחים ק: ד"ה שאין.

ו.

כדי שיאכלו ויברכו על הלחם בקידוש בכבוד מג"א שם.

נפקא מינא בין שלושת הטעמים. במקרה שמקדשים על לחם במקום על יין. אם בגלל הסיבה הראשונה אין סיבה לכסות כיון שלא מברכים על היין. אבל משתי הסיבות האחרות יש לכסות.

אם מכסה בנילון שקוף, לסיבה הראשונה אין בכך די, אבל משום כבוד ללחם סעודת שבת – הרי יש כבוד. ואם בגלל הטעם השני בגלל "המן" – יש לכסות את הלחם בשני כיסוים.

כיסוי עוגות בשעת קידוש

בקידוש שעושים בבית כנסת, מקדשים בדרך כלל על יין ואוכלים עוגות ולא לחם. גם עוגות אלו צריכים לכסות גם מלמעלה וגם מלמטה משלושת הסיבות. בדרך כלל הם מונחים על צלחת והיא נחשבת כיסוי מלמטה. וצריך להוסיף כיסוי אחד מלמעלה בכל הצלחות.

ברכה על זית ותבשיל שעורים או שיבולת שועל – מה קודם?

כתוב בשו"ע בסע' ד' כל הקודם בפסוק קודם לברכה וכל הקודם לארץ קודם. והוסיף "הלכך תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה שלישי לארץ קמא". ושואלים המפרשים עיין מג"א ס"ק ו' וס"ק י"ג וט"ז ס"ק ד' למה לא הזכיר שזית הוא ראשון לארץ בתרא יהא קודם לשעורה שהיא שניה לארץ קמא. והסבירו לפי הב"י כל מעשה קדרה של מיני דגן שמברכים עליהם במ"מ הם קודמים לכל אפילו ליין ולדעת הט"ז אליבא דטור זית קודם למעשה קדרה של שעורים, שבולת שועל, שיפון קוקאר של היום וכן פוסק המג"א בס"ק י"ג ולמעשה חולקים עליהם הלבוש עיין מש"ב ס"ק כ"ה ושער הציון שם ס"ק ט"ז וס"ק ל"ה וס"ק כ"ח וס"ק ל"ג. וכה"ח ס"ק טוב וס"ק כ"ז והספרים שהם ציינו. כך שלמעשה פוסקים שבמ"מ קודם לכל אפילו לפני יין.

יין, תבשיל שעורים וזתים – מה קודם?

שואל המג"א ברי"א ס"ק יג: לפי מי שאומר הט"ז שיש לברך קודם על זתים, יש לו בעיה כי זית קודם למזונות, ויין קודם לזית, ומזונות קודם ליין. אם כן מה יעשה? והשאיר זאת המג"א בצ"ע. אך צ"ע זה דוקא לשיטתו ולשיטת הט"ז. אך לכה"ח ומשנ"ב בכל מקרה מזונות לפני זית גם אם הם משיבולת שועל ושעורה.

על בעיה זו אומר הבא"ח שלשיטת המג"א יוציא אחד מהם מהשולחן. אבל למעשה אנו פוסקים שמזונות לפני זית כלבוש. ולפ"ז אין כאן בעיה. בבן יהוידע בב"ק פ' הביא הבא"ח הוכחה לכך שיש להוציא אחד מהמינים מדברי הגמרא שמספרת על שלשה אמוראים שאחד מהם היה צריך להתעכב בחוץ – עי"ש.

אורז ויין – מה קודם?

יש בעיה עם אורז ויין מה קודם? יש מדייקים מהמשנה ברורה בס"ק כ"ה שאורז קודם כיון שאורז זה "מזונות". אבל המעיין שפיר יראה שאין לדייק כן. כי ברכת "מזונות" חשובה רק על חמשת מיני דגן אבל על אורז לא, כיון שמברכים עליו "מזונות" לא בגלל חשיבות אלא בגלל שהוא מזין והוא לא משבעת המינים.

ולכן כשאוכל אורז ושותה יין – היין קודם כיון שיש שינוי למעליותא בברכתו. ואילו כשאוכל אורז ותמרים או זתים – אורז קודם. כיון שברכתו "מזונות" הוא קודם על שבעת המינים שהם שניים ל"ארץ".

איטריות ועוגות – מה קודם?

איטריות ועוגות שניהם "מזונות" ולכאורה על איזה מהם שירצה יכול לברך ראשון. אבל האמת היא שעל עוגות צריך לברך קודם כיון שהם מסוג ששייך ב"ברכת המזון" שאם יאכל כשיעור סעודה ברכתם תהיה "המוציא" ו"ברכת המזון" עיין לב"י בסוף הסימן ושם בסע' ו'.

מהי הברכה על איטריות?

יש ספק בברכת איטריות האם הם במקום סעודה וברכתם המוציא, או שהם מבושלות ואין מגיעות לברכת "המוציא". מספק זה אומר רבו של החיד"א שיש לאכול איטריות רק באמצע האוכל כדי לא להכנס לספקות עיין באורך בכה"ח סי' קס"ח ס"ק מ"ט.

אבל לא נהגו כך אלא אוכלים איטריות בכל כמות ומברכים עליהם בכל מקרה "מזונות" ו"על המחיה".

קוגל

מי שאוכל קוגל. צריך להזהר שלא לאכול יותר מ160- גרם או 225 גרם לדעת רש"י. כדי שלא להכנס לספק ברכת המזון.

והספק הוא בגלל שהקוגל עשוי איטריות מבושלות שאין בהם ברכת המזון גם אם אכל שיעור סעודה. אך הקוגל יש בו מעלה שאופים את האיטריות אחר בישולם. ואז יש בו ספק האם דינו כמו עוגה שהאוכל שיעור סעודה מתחייב בנטילת ידים המוציא וברכת המזון מאחר שיש אומרים שאפיה מבטלת בישול.

לכן כדי להמנע מספק זה יש לאכול פחות מ160- גרם קוגל.

ובשבת יש חשש נוסף אם יאכל קוגל לפני הסעודה עלול הוא שלא לאכול סעודת שבת לתיאבון. ולא יאכל מה שאישתו בישלה ופוגם בסעודת שבת ולכן יאכל ממנו מעט או בתוך הסעודה.

צירוף אוכל מסוגים שונים לברכה אחרונה

כתב הבא"ח בפרשת מסעי ה: "כל האוכלין מצטרפין לכזית, אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין".

ועוד כתב שם בהלכה ו שכל האוכלים מצטרפין רק לברכת "בורא נפשות רבות" אבל לברכת "מעין שלוש" לא מצטרפין רק אם אכל משבעת המינין ולכן:

א.

אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית שאר פירות לא יברך מעין שלש אלא יברך "בורא נפשות רבות" ואפילו אם הרוב משבעת המינים – יברך "בורא נפשות".

ב.

אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית מזונות או חצי זית פת אין מצטרפין. כי אי אפשר לברך "מעין שלוש" כיון שאי אפשר לומר "על המחיה" ואי אפשר לומר "על העץ". ולכן יברך "בורא נפשות רבות".

ג.

חמשה מיני פירות של שבעת המינים מצטרפין שאם אכל חצי זית ענבים וחצי זית תאנים או רמונים או זיתים או תמרים מצטרפים זה עם זה לברך "מעין שלש".

ד.

אם אכל חצי זית מזונות וחצי זית פת יברך "מעין שלש".

ה.

אם אכל פירות שברכתן מעין שלש וגם אכל פירות שברכתן "בורא נפשות רבות" – אע"פ שאכל מכל אחד שיעור כזית אין צריך לברך "בורא נפשות רבות" דאלו נפטרים בברכה "מעין שלש" שמברך עתה.

ו.

חצי זית לחם וחצי זית תאנה וכד' יברך "בורא נפשות".

כתב בבא"ח שם הלכה ז: אכל חצי זית ושהה וחזר ואכל חצי זית אם אין מהתחלת חצי זית הראשון עד סוף חצי זית האחרון שיעור אכילת פרס שהוא שיעור ג' ביצים דהיינו נ"ד דרהם – הרי שתי אכילות אלו מצטרפין ומברך ברכה אחרונה, ואם לאו אין מצטרפין ולא יברך.

וזמן זה לענין זה הוא ארבע דקות ולכן יש להשתדל לאכול כזית אחד לפחות בתוך ארבע דקות כדי לא להכנס לספקות.

"ואע"ג דיש חולקין וסבירא ליה באכילה של רשות אם אכל כשיעור אפילו אם שהה כדי אכילת פרס מברך ברכה אחרונה – דלא אתמר האי דינא אלא באכילת חובה כגון מצה דליל פסח או כזית פת דלילה ראשונה דחג בסוכה. מכל מקום הא קי"ל סב"ל".

ובעיקר בעיה זו במי שאוכל גרעינים, בוטנים או שקדים. וכדאי שיאכל שיעור כזית מהר תוך ארבע דקות ואח"כ יאכל לאט לאט כדרכו ועיין למג"א סי' ר"י ס"ק א' ומש"ב שם ס"ק א' וכה"ח שם ס"ק ז' ח' ובא"ח חוקת י"ב מסעי ז'.

מהלכות מעשרות

קדושת ארץ ישראל

ארץ ישראל יש בה קדושה מיוחדת. והיו בה כמה כיבושים כיבוש יהושע בין נון. וכיבוש עזרא. ואחר כך היה כיבוש החשמונאים בבית שני. וכיבוש בימינו ולעת"ל שישמעו האויבים תתפשט א"י עד סוריה ודמשק. אבל בנתיים עוד לא וכיום בסוריה אין שום קדושה עיין לארץ החיים עמוד 203 משם הרדב"ז ח"ב סי' תרנ"ט.

גם עפר ארץ ישראל קדוש וברמב"ם יש שאלה על היושב בספינה ויש בה מעפר מארץ ישראל. האם הוא קדוש? האם המגדל עליו חייב בתרומות ומעשרות?

וכך כתב הרמב"ם בהלכות תרומות פרק א "התרומות והמעשרות אינן נוהגין מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ונביאים התקינו שיהו נוהגות אפילו בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לא"י ורוב ישראל הולכין ושבין שם, והחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגות אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מפני שהם סביבות לא"י".

ובהלכה ה שם "כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות".

כיבוש של ימינו

היה דיון בין חכמי ישראל האם הכיבוש של החשמונאים היה בגדר קדושה שניה, כמו של עזרא. וגם בימינו דנו הרב פרנק זצ"ל ועוד גדולים בימיו האם כיבוש אילת מחייב את תושבי המקום בתרומות ומעשרות?

האם כיבוש הצבא החיל קדושה על בית שאן שפטרוה כמובא ברמב"ם לעיל. והאם בית שאן של ימינו היא זאת של רבינו הקדוש?

ולמעשה אין אנו יודעים מהם הגבולות המדויקים. ולכן מי שזורע בירושלים חיטה לא יכול להפריש על מה שזרעו באילת, וכן להיפך שלא יהיה מן הפטור על החיוב ולהפך.

ובבקעת הירדן הבעיה יותר קשה כיון שיש מקומות שהם בגדר "בית שאן" הפטורה ויש מקומות שחייבת. ויזכרו לטוב הרבנים בעמק בית שאן שמקיימים את ההלכה על תילה ומפרישים מכל חלקה על עצמה ולא על חלקות אחרות.

גם אנשי גוש קטיף שמגדלים בחממות ובחוכמות. בלי תולעים, בכעין מצע מנותק. מעלים בעיה הלכתית האם המגודל במצע מנתק חייב בתרומות ומעשרות כמו על קרקע רגילה או לא? ולכן הם מקפידים מאוד לעשר משלהם על שלהם כדי לא להכנס למעשר מחיוב על פטור ולהפך.

קרקע של נכרי

ההלכה אומרת שאין קנין לנכרי להפקיע מידי מעשרות. וכן כתוב בשו"ע וברמב"ם שאין קנין לעכו"ם להפקיע מתרו"מ אפילו יביא קושאן של אבות אבותיו. וכך כותב הרמב"ם בהלכות תרומות פרק א הלכה י: "עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעוה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית כמו שיתבאר".

לעומת זאת אם הנכרי "גמר את מלאכתם" הרי הם פטורים ממעשר וכך כתב בהלכה יא שם: "פירות העכו"ם שגדלו בקרקע שקנה בא"י, אם נגמרה מלאכתם ביד עכו"ם ומרחן העכו"ם פטורין מכלום שנאמר דגנך ולא דגן עכו"ם, ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבין בכל מן התורה".

אבל הקונה מנכרי דבר שלא נגמרה מלאכתו וגמר היהודי את המלאכה בעצמו – חייב במעשר וכך כתב הרמב"ם שם בהלכה יב: "מכר העכו"ם הפירות שלו לישראל כשהן מחוברין בקרקע, אם עד שלא בא לעונת המעשרות ונגמרו ביד ישראל חייבין בכל ונותן התרומות והמעשרות לבעלים". ולכן אם היהודי קנה ענבים מנכרי ועשה מזה יין – חייב במעשרות. וכן מי שכבש פירות של נכרי, זיתים או שעשה שמן – חייב להפריש תרומות ומעשרות עם ברכה.

תבואת חו"ל הנגמרת בארץ

כיום מביאים חמרי גלם מחו"ל כגון שומשום וכד' ועושים ממנו טחינה או שמן שומשומים. כמו כן מביאים מחו"ל שעורה ועושין ממנה בירה.

ולכן שומשום כשטוחנים אותו יוצא טחינה. וכשסוחטים אותו יוצא שמן שומשומים. מהשמן הזה או מהטחינה הזאת צריך להפריש תרו"מ בלי ברכה. גם שומשום שבא מחו"ל ומפזרים אותו על עוגות. יש אומרים שחייב בתרו"מ כי בחו"ל לא גמרה מלאכתו שהיה מיועד לטחינה וכד' כי זה עיקר יעודו. וכששמים אותו על עוגות נגמרה מלאכתו ביד ישראל וחייב בתרומות ומעשרות.

יש חולקים ואומרים שבשומשום על עוגה לא השתנה כלום ולא חייב בתרומות ומעשרות. ספר חרדים אומר כי תורמוס שצריך לבשלו הרבה הרבה ובלי זה אינו ראוי לאכילה שנקנה מגוי חייב בתרומות ומעשרות כי הישראל שינה אותו. והקשו עליו הרי גם בשעועית יבשה או ירוקה שבישלתי שינתי אותה כי אי אפשר לאוכלה כמות שהיא, ולמה לא תעשר אותה גם אם באה מחו"ל?

ותירצו לספר חרדים, כי בתורמוס יש עבודה קשה ולכן זה גמר מלאכה. אבל לא בשעועית. ולכן לדעת ספר חרדים צריך לעשר תורמוס ששלקו ישראל. וכן בשומשום שגמר ישראל מלאכה.

מצוה לקנות ולאכול תבואת ארץ ישראל

מצוה להשתדל לקנות פירות של ארץ ישראל. ואם גדלו על ידי יהודי יש בזה יותר מצוה. ויותר מצוה בתוצרת של גוש קטיף כי הם במצור מהערבים וגם התוצרת שלהם מהודרת – בלי תולעים.

ולהלכה אם יש לאדם שקדים מהארץ ומחו"ל- ורוצה לאכול רק שקדים – חייב לברך על תוצרת הארץ כי היא יותר חשובה.

עשרתם ערבתם

על פי ההלכה אדם צריך לשאול את אשתו בע"ש "עשרתם ערבתם" אם כן "הדליקו את הנר!" וזה כי האשה קונה ומעשרת. היום שהבעל קונה הוא צריך לעשר וכדאי שהיא תשאל את בעלה "עשרתם? ערבתם?" כיון שהקונה מהשוק או ממקום לא מעושר חייב לעשר מיד כשמכניס הפירות לבית ולפני שמניחם במקומם, בארון או במקרר, שמא ישכח ויאכל לא מעושר, או שמא אחד מבני הבית יחשוב שמעושר ויאכל טבל.

פירות ארץ ישראל

פירות ארץ ישראל כתוב עליהם "קודש לה'". ה' אומר את הפירות שלי תתנו לכהן וללוי. הם של ה'. מכאן נבין כמה חשובה הארץ וכמה חשובה אדמתה וכמה חשובות פירותיה.

בגלל חשיבות הפירות והמצוות התלויות בהן יברר אדם על כל אוכל אם הוא מעושר ואם הוא ערלה או לא. אם הוא נקי מתולעים.

ברכת "הנותן ריח טוב בפירות"

הרוצה להריח ריח טוב של פרי יברך עליו כאשר אין בכוונתו לאוכלו, כי אם רוצה לאוכלו יש ספק אם ברכת הפרי לא פוטרתו. ולכן מי שפקח יכוון לא לאכול פרי עם ריח, ויברך "הנותן ריח טוב בפירות" ואחר כך אם ירצה יאכל ויברך עליו.

שהחיינו

יש פירות שנמצאים כל השנה בכל העולם רק בארץ ישראל הם באים מזמן לזמן כגון "אגוז קוקוס" שלמים ולא טחונים. שכאן בארץ מביאים רק בטו בשבט. האוכלם מחדש יברך שהחיינו.

אם יש על השולחן הרבה פירות החיבים בברכת "שהחיינו" – יברך רק על אחד ופוטר את השאר.

אם יש במקרר עוד פירות החייבים ב"שהחיינו" כשמברך על הפרי שעל השולחן אינו פוטר את אלה שבמקרר מברכת שהחיינו. ואם יביאו ארח כך לשולחן אחד מהם יברך עליו "שהחיינו" ולא יברך עליו "עץ" או "אדמה" אם ברך קודם על פרי אחר.

עדיף לנטוע עצי פרי

כשנוטעים נטיעות לט"ו בשבט צריך לזכור שיש ערך גדול לנטוע דווקא עצי פרי ולא עצי סרק.

נסיעה לחו"ל

האם מותר לקבוצת נוער לנסוע לסיורים בפולין וכד'?

כל רגע בארץ ישראל זה קיום מצוה. אסור לנסוע לחו"ל לשאוף אויר. והעושים פסח בחו"ל ישאלו את עצמם מה יעשה אם יבוא המשיח כשהם בחו"ל?

בכל מקרה הם יפסידו את קרבן פסח.

הנוסע ללמוד או ללמד או להביא יהודים לארץ – מותר. אבל סתם אסור, גם זה בזיון לארץ ישראל.

מעין שבע בבית האבל

האם יש לברך מעין ברכת שבע בליל שבת כשלא מתפללים בבית כנסת?

"מעין שבע" יש בה צורך גדול על פי הסוד והיא במקום חזרה וגם אם מתפללים בבית חתן או בבית אבל אומרים הברכה, בכל מקום שמתפללים בעשרה וכן ראוי לנהוג בכל המקומות וכתוב בארץ החיים ובכף החיים שבכל ארץ ישראל נהגו לברך ברכת מעין שבע, וגם בחו"ל אם ישאלו נאמר להם לברך גם אם אין ס"ת ובפרט שגם לפי הפשט אם בליל שבת טעה והתפלל של חול חייב לחזור – כותב השו"ע שישמע אותה ויצא ידי חובה.

ולכן יש מי שנהג בחו"ל לא לברך מעין שבע רק בבית כנסת – ימשיך במנהגו. אבל בארץ בירושלים ובמבשרת ובכל מקום יברכו מעין שבע בכל מקום ובכל מקרה לא עשו על כך מחלוקת. והמברכים תבוא עליהם ברכה. ומי שלא ברך – הפסיד. אך לא לעשות מחלוקת, וכל זה כי לכל הארץ יש קדושה של ספר תורה.

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
הדפס

אולי יעניין אותך גם:

שבת

דינים שונים ונפוצים בהלכות שבת

מדוע נמשל עם ישראל לאריה • ביאור דברי בלעם • זאת התורה לא תהא משתנה או מוחלפת • שבת קודש זכר ליציאת מצרים • טלטול ומוקצה בשבת • פתיחת בקבוקים והפרדת גביעים • מוקצה בכלים חד פעמיים • טלטול תיק ליולדת.

שבת

הלכות שבת – שימוש במים מ-דוד שמש בשבת

עבדות בני ישראל בפרך במצרים • גבורתם של המיילדות העבריות • שביתה בשבת • שימוש באש – בחמה – (שמש) – ותולדותיהם • שימוש בדוד חימום חשמלי (בוילר) – ובדוד שמש • מנהיגותו של משה רבינו ע"ה

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה