שיעור לנשים על רחל אימנו – הלכות המיוחדות לנשים

• בזכות הצניעות שהיה בשרה אמנו, היא זכתה שאחרי שילדה את יצחק אבינו, כל הנשים נפקדו בזכותה, ול-"הניקה בנים שרה" ונעשה קידוש ה' גדול במעשה של שרה אמנו. זהו "צניעות של שרה". וחז"ל אומרים, אנחנו עוד הלילה הזה גם הלילה של רחל אמנו. אנחנו נוהגים שאם חל שנה (יארצייט) של משהו בשבת, אנחנו מקדימים את זה, אבל לדעת הרמ"א מאחרים את זה. לכן היום ברחל אמנו תראו יותר הרבה עדות אשכנז מאשר עדות ספרד. בליל שישי היו שמה יותר מעדות ספרד. הכתוב אומר כך ירמיהו הנביא:  כֹה אָמַר ה' קוֹל בְרָמָה נִשְמָע נְהִי בְכִי תַמְרוּרִים רָחֵּל מְבַכָה עַל בָנֶיהָ מֵּאֲנָה לְהִנָחֵּם עַל בָנֶיהָ כִי אֵּינֶנוּ". אומרים חז"ל, עמד אברהם אבינו להתפלל על בניו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, אברהם! בניך חטאו (אחרי החורבן)! לך תוכיח אותם. כל האבות, כל האמהות התפללו, והקדוש ברוך הוא שלח אותם, לכו ותנו מוסר לבנים שלכם. עד שבאה רחל אמנו, הולכת למשה רבנו ישר, אומרת לו – איפה הבנים שלי? אמר לה מסרתי אותם ליהושע. הולכת ליהושע – איפה הבנים שלי? תמיד היו עוברים ליד קבר רחל, נכנסים ומתפללים, ועכשו אין! אז אמר לה שהוא מסר אותם לנביאים.

• ראינו ששרה אמנו היתה בדרגה גבוהה, דרגה גדולה. יש הלכות עשה שהזמן גרמא או לא הזמן גרמא, ויש הלכות שהגברים חייבים בהן וגם נשים חייבות בהן. אבל יש מצוות, כמו שכתוב ב"במה מדליקין" שהן מצוות מיוחדות לנשים, כגון: "עשרתן? ערבתן? הדליקות את הנר", זה כבר שייך לאשה, ולמעשה כל מה שיש מצוה בבית זה בשליטה של האשה, האשה צריכה לפסוק והאשה צריכה להחליט. נכון הוא הדבר שהגברים לומדים הלכות והגברים לומדים דינים, אבל כל אשה ואשה, בכל בוקר שמברכת ברכות השחר, מברכת את ברכות התורה, כך שגם אשה חייבת ללמוד, וחייבת ללמוד הלכות ולפחות אותן הלכות שהיא צריכה לטפל בהן. ולא תגיד האשה שהבעל יעשה והאיש יעשה, אלא היא תקח את זה על אחריותה.

• עוד הגמרא אומרת "ותזנח בשלום נפשי נשיתי טובה – זה האוכל בלי נר", אומר רש"י, שיהא שלום בית, שמא ייכשל או שמא ייפול. או שלום בית, או שמא ייכשל, או שמא יפול, או מדין כבוד שבת? והיה מקום להאריך בזה, פעם הדלקת נרות זה עונג שבת או כבוד שבת, וכי תאמרו מה אכפת לנו "עונג" או "כבוד", העיקר להדליק נרות!! אלא יש הבדל: עונג שבת – יש מי שאומר, 'וקראת לשבת עונג' זה חיוב דאורייתא! ו"כבוד שבת" זה שיהיה לכבוד. וכן למשל המחלוקת הידועה בין מרן לרמ"א . בת נשואה באה לאמה, או כלה לחמותה, יש להם חדר קטן, אוכלים בחדר קטן, אז האמא מדליקה ומברכת, באה הכלה ולא יכולה לברך, יש כבר אור והדלקנו כבר ויש אור! והיא יכולה להדליק במטבח, בחדר אחר, בחדר השינה, אבל לא בחדר שהאמא מדליקה.

• אשה שבעלה מאחר ולא נמצא ולא נעים לה לבקש מהשכן שיבוא ויבדיל לה ואין מי שיבדיל לה, לא תאמר שתמתין עד למחר ולעת עתה לא תשמע הבדלה, אלא עליה לדעת שהיא חייבת בהבדלה בין למאן דאמר שזה מדאורייתא ובין למאן דאמר שזה מדרבנן, ואסור לה לאכול עד שתבדיל. היה רב אחד שהחמיר על עצמו ונשאר רעב מבלי יכולת להבדיל עד שהביאו לו יין למחר בבוקר, אבל לא כתוב בשום מקום שאשה חייבת להשאר רעבה כשלא יכולה להבדיל! על כן, אשה שרוצה להבדיל על יין תוכל להבדיל על יין, וכן על מיץ ענבים, ואם לא רוצה להבדיל על יין או על מיץ ענבים תוכל להבדיל על כוס בירה שחורה. ואם אין לה בירה שחורה – תוכל להבדיל על כוס טמפו (כל מיץ ממותק) רק לא תבדיל על כוס מים ואז תוכל לאכול. ותזכור ותדע שאסור לה לאכול קודם הבדלה באותה מידה שאסור לבעלה לאכול קודם הבדלה. אין לחשוב שדיני קידוש והבדלה אינם חלים אלא על הבעלים והגברים אבל לא על הנשים, ואין זה נכון, אלא דיני קידוש והבדלה חלים גם על גברים וגם על נשים אותו הדבר. ידוע שבדרך כלל ניהול הבית תלוי על צווארה שלה אשה. הרב בעל הבן איש חי עליו השלום בספרו "חוקי נשים" כותב שיש אשה שממתינה עד שעה לפני שיבוא בעלה לבית ומתחילה לבשל את האוכל וכך היא מבשלת את האוכל במהירות ובבהילות. ואילו יש אשה חכמה שמתחילה בבישולים כמה שעות קודם שבעלה מגיע, וכך התבשיל נעשה במתינות ויוצא טעים וטוב, וזה דבר חשוב מאוד.

• מכאן, שכמו שאדם חייב ללמוד הלכות שבת, כך גם אשה חייבת ללמוד הלכות שבת. וכמו שאדם חייב ללמוד הלכות קידוש, כך גם אשה חייבת ללמוד הלכות קידוש והבדלה. ובהלכות שבת יש דינים מיוחדים שעל האשה לדעת יותר מאשר האיש. בדיני הדלקת הנר אשה בדרך כלל בקיאה ואין מה להוסיף בהן, אבל כמו שאמרנו – בדיני חימום והאופנים המותרים והאסורים, מכיון שכל הבית תלוי בידה, צריכה אשה מאוד להזהר לדעת את ההלכות הקשורות בזה, וכמו כן איך לסדר את המטבח באופן שלא תהיה בעיה של בורר, ובחימום המאכלים שלא תהיה בעיה של בישול וכן בשאר הדברים. מכיון שאנחנו נמצאים במוצאי שבת קודש של פרשת לך לך, ובליל ההילולא של פטירת רחל אמנו עליה השלום, נבקש משרה אמנו שכמו שאנחנו אומרים: "יְשֵּנֵּי חֶבְרוֹן", כלומר שאבותינו הקדושים הקבורים במערת המכפלה לא נקראים מתים אלא נקראים " יְשֵׁנֵׁי חברון", נבקש מרחל אמנו ונאמר לה קומי רחל, קול ברמה נשמע, תמשיכי להתפלל על עם ישראל, שה' יציל אותנו מכל מיני צרות ומכל מיני מצוקות ומכל מיני "פעימות" ומכל מיני חלוקת ארץ ישראל, ומכל מיני מחלות, ומכל מיני ייסורים, מכל מיני תאונות, ותמיד נשמע שמועות טובות ובשורות טובות, ושבו בנים לגבולם בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן, בביאת משיח צדקנו, וכן יהי רצון ונאמר אמן.