"צדקותם" של רשעים
כשאבימלך ראה את הברכה המרובה השורה במעשי ידי יצחק בזכות אבותיו, נתקנא קנאה גדולה ואמר ליצחק "לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" (שם, טז). ובהמשך כתוב שרועי אבימלך ממשיכים לריב עם רועי יצחק, עד שהגיע אבימלך עם משלחת מחשוביו אל יצחק, וכששואל אותם יצחק מדוע באו אליו למרות שנאתם הגדולה כלפיו, הם אמרו לו "אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" (שם, כט). ולכאורה יש להבין כיצד הם מחזיקים טובה לעצמם שלא הרגוהו, והרי סוף סוף התנכלו אליו והצרו לו מאוד, וכי זו סיבה להחזיק עצמם לצדיקים משום כך? הא למה הדבר דומה, משל לאריה שנתקעה לו עצם בגרונו, וקראו לעוף בעל מקור ארוך שיתחוב את מקורו בגרונו של מלך החיות ויוציא משם את העצם, ויבוא על שכרו. הלך אותו העוף ועשה כדבריהם, וכשתבע את שכרו אמרו לו גש לאריה והוא ישלם לך כגמולך. התייצב העוף בפני האריה וביקש שכרו. צחק האריה ואמר לו קיבלת את חייך במתנה שהרי בשעה שתחבת את ראשך בלועי, יכולתי לבלוע אותך חי, הרי שבאת על שכרך. והנמשל, כך גם תפיסת עולמם של רשעים הללו, שאומרים שעצם העניין שהם אינם הורגים מישהו, יש בכך סיבה להחשיב אותם כצדיקים ש'עושים רק טוב' (עיין ילקוט מעם לועז עמוד תקל"ב דרשת ר' יהושע).
