דברי מרן הרב זצוק"ל –
אנחנו רגילים לקרוא למגילה בשם "מגילת אסתר". למעשה היו לה ויכוחים עם חכמי ישראל, עם הסנהדרין.
מובא בגמרא:
"שלחה להם אסתר לחכמים [הכוונה לאנשי כנסת הגדולה]: 'קבעוני לדורות', תקבעו לדורות שיהיה יום טוב ולקריאת המגילה. "שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו בינינו לבין האומות". את עושה לנו קנאה! "שלחה להם: כבר כתובה אני בדברי הימים למלכי מדי ופרס".
בהמשך נסביר מה היה הויכוח ביניהם, כדלהלן.
"רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורבי חביבא מתנו כולי סדר מועד, כל כהאי זוגא מיחלפי רבי יוחנן ומעיילי ביה רבי יהונתן. שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות!" – תכתבו אותי בתוך התנ"ך, הכוונה למגילת אסתר. "אמרו לה, הרי כתוב לשלשים – לשלשים ולא לרבעים. עד שמצו לו מקרא כתוב בתורה: 'כתוב זאת זכרון בספר' כתוב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון – מה שכתוב בנביאים, בספר – מה שכתוב במגילה".
נתחיל באחרון:
היא – המלכה אסתר – רצתה להכניס את סיפור מגילת אסתר לתוך התנ"ך, בגלל מצות מחיית עמלק. על זה אמרו לה: לא, שכן כתוב במשלי שכתבתי לך שלשים, כלומר שלש פעמים מספיק.
וכתוב בפרשת בשלח, ובפרשת כי תצא, וכתוב בשאול המלך שלחם עם עמלק, די בזה! שכן כתוב "לשלשים" ולא לרבעים. ומה זה שאת רוצה להכניס פעם רביעית? אמרה להם: לא, שכן מה שכתוב בפרשת בשלח ובפרשת כי תצא זה דבר אחד, שכן זה כתוב בתורה! הרי לך פעם אחת בלבד. מה שכתוב בנביא – הרי שניים, ומעתה נשאר לי מקום אחד בכתובים להכניס אותי! אמרו לה: בסדר.
ומעתה מה זה "קבעוני לדורות"? אחד אומר, שפעם הוא קרא את המגילה, ואיך שהיא כתובה ומסודרת כל כך יפה, את התיאור של אחשוורוש, את התיאור של המלכות ושאר התיאורים.
והנה בהגיעו לפסוק: "בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש", אמר: מה זה?! וכי אתם עושים "אנטישמיות" בעולם?! הורגים חמש מאות איש?! לא טוב אתם עושים! אחרי כן, בהגיעו לפסוק: 'ויקהלו היהודים אשר בשושן ושאר היהודים בשאר מדינות המלך מה עשו' וכתוב שם שהרגו "חמשה ושבעים אלף"; הזדעק אותו אדם: חמשה ושבעים אלף אתם הורגים?! אתם גורמים לאנטישמיות גדולה בעולם!! מה אתם עושים?! ומזה הוא יצא בהכרזה שאסור לקרוא את המגילה בבתי הספר!! שכן יש בזה "חוסר חינוך" בקריאת סיפור שיש בו הרג וחרב.
אבל הרי כתוב בפירוש: 'נקהלו ועמוד על נפשם', כלומר שיום י"ג נקהלו ופתאום באו הגויים ורצו להרוג בהם, והם – היהודים – עמדו על נפשם, כלומר שרצו להציל את נפשם והתחילו להשיב מלחמה השערה וכך יצא שהרגו היהודים בשונאיהם חמישה ושבעים אלף.
אותו ויכוח היה גם עם אסתר המלכה. היא ביקשה מהחכמים: קבעוני לדורות. אמרו לה, אם נפרסם את הסיפור הזה בתנ"ך נגרום לאנטישמיות, ויגידו אומות העולם שעם ישראל הורגים אנשים ואין זה יפה ונאות וכו'. אמרה להם אסתר, אתם טועים! הרי אני כתובה בספר מלכי מדי ופרס, ואפילו הגויים מודים שה' עשה אתנו נס, והם מודים שאנחנו עמדנו להציל את נפשנו, ואם הגויים מודים בכך, וכי אתם מה יש להם לדבר בכלל!! אמרו לה, אם ככה – את צודקת, והסכימו לפרסם את סיפור המגילה וכי כל כך כך הרבה ניסי ניסים קרו שם במהלך הדברים.
