דברי מרן הרב זצוק"ל –
בדין משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים – הנה בזמן מרדכי ואסתר היה קטרוג על עם ישראל ולא היינו ראויים להנצל מגזרת המן ואחשורוש. וכבר שאלו תלמידיו את רשב"י שכיון שהשתחוו לצלם היו ראויים למות, עד שאמר להם שנשא להם הקב"ה פנים כיון שלא היה זה מרצון אלא בשגגה ובאונס.
כמו כן, היה קטרוג על מה שנהנו מסעודתו של אחשורוש. אבל בצירוף לימוד התורה והחזרה בתשובה והצומות והזעקה, וגם עמידתו של משה רבנו ושל אבות העולם למעלה עם התעררותנו כאן למטה – עוררו את רחמיו של הקב"ה עלינו ועשה עמנו מתנת חינם. לכן כתוב שהמצוה היא: "מתנות" לאביונים ולא כתוב שהמצוה היא "צדקה" לאביונים. וכמו שעשה עמנו הקב"ה מתנת חינם וחסד כך גם עלינו מוטל לעשות חסדים ומתנות חינם, ולכן תקנו לנו ממצות מתנות לאביונים בפורים.
וכנגד מה שאמר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", מוטל עלינו להרבות באהבה ואחוה שלום ורעות, ולכן נצטוינו להרבות במשלוח מנות איש לרעהו. והנה, כדי להרבות אהבה ואחוה צריך לכאורה לשלוח מנות מכובדות איש לרעהו שיש בהם כדי להרבות אהבה ואחוה. ובאמת יש מי שאומר שמנה האמורה היא מנה כמו שמגישים בחתונה, דהיינו מנה שיש בה מאכלים ותבשילים כגון בשר עם תוספות כגון אורז עם אפונה וגזר וכדומה, ועוד, שתקנו לשלוח שתי מנות, על כן יש לשלוח שתי מנות כנ"ל. ויש מי שאומר ש"מנה" נקראת גם בבייגלה קטן (אותם הקטנים שצורתם כמו 8) ודי, או סוכריה וזה יצא ידי חובה. אבל אנו נוקטים שאין זה מספיק, אלא צריך לשלוח מנה כמו ששולחים לאורח שמגישים לו מנה מכובדת, ואם רוצה לשלוח שקדים כמנה, יחשוב שהוא מגיש שקדים לאורח שלו ובדרך כלל מגישים צלחת שקדים ולא שקד אחד בודד, ואפילו אם בפועל לא יאכל האורח אלא שקד אחד בלבד, על כל פנים מגישים לו לכתחילה מנה הראויה להתכבד בה – כך צריך למדוד את ה"מנה" של המשלוח מנות. אותו הדבר בביסקויטים, יש לחשב שהרגילות היא להגיש לאורח צלחת מלאה ביסקויטים ואפילו אם לא יאכל אלא חצי ביסקויט. והנה, לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך צריך לשלוח "מנה" של מאכלים גמורים הראויים להסב בהם לסעודה. ומכל מקום, הרגילות היום היא לשלוח לא מאכלים אלא ממתקים ועוגות. וכתוב ברש"י: "משלוח מנות – שתי מנות לאיש אחד, מנות – מיני מעדנים". ובפירוש "מעדנים" שהזכיר רש"י יכול כל אחד לפרש כפי רצונו. אם המעדנים החביבים עליו הם סוכריות יגיש שזה נקרא "מעדנים" ומי שאוהב עוגות יאמר ש"מעדנים" נקרא עוגות וכן על זה הדרך. ויש מי שאצלו ממתקים ועוגות לא נקראים "מעדנים" אלא תבשילים ומאכלים ממש עם בשר וכל המתלווה, וכמו שאומר הרמב"ם במפורש: "בשר או דגים".
כבר הזכרנו בשבוע שעבר, ואני שוב מזכיר את זה. יש בשווקים השונים בארץ וגם בשוק מחנה יהודה כאן בירושלים – פירות של ערלה, ויש פירות שהם לא מעושרים.
כמו כן מוכרים שוקולדים שמעורב בהם חלב גוי, ויש ביסקויטים שנאפו על ידי גויים בחו"ל. יש גם סוכריות חלביות עם אבקת חלב בתוך הסוכריות. יש גם יינות שיש בהם חשש יין נסך, ויש יינות שבכלל לא בגדר יין וקוראים לזה "יין" בחוץ לארץ ומרמים אותנו על כך, או שיש "קוניאק" המיובא מחוץ לארץ שהוא אסור !
אם כן לשם מה ומדוע אני צריך לשלוח מנות שיש בהם ספקות אם בכלל מותר לאוכלם! ולדעת הברכי יוסף (שאמרנו שהיום יום ההילולא שלו) לא יוצאים ידי חובה אם שולחים מנה שאינה ראויה לאכילה מכל סיבה.
ויתר על כן, מדוע שלא לקנות מוצרים המיוצרים בארץ ובכך לתת פרנסה ליהודים! איפה "משלוח מנות איש לרעהו" שמטרתה להרבות אהבה ואחוה בקרב כל ישראל באחדות גמורה! ואיך יתקיים דבר זה אם מעדיפים להתעלם מאחינו ובשרינו ולשלוח מאכלים שמפרנסים גויים בחוץ לארץ! וזה יותר טוב מצדקה אם על ידי כך עוזרים להם להתפרנס בשפע! על כן אין לקנות מאכלים שהם ספק.
