דברי מרן הרב זצוק"ל:
כתוב בפרשת פקודי (שם ל"ט, ל"ג): "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה כֵּן עָשׂוּ. וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו" וכו'.
מבאר רש"י: "ויביאו את המשכן וגו' – שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו מדרש רבי תנחומא".
רש"י כותב דבר מדהים, שלשום אדם בעולם לא היה כח לזקוף את אותם קרשים. שמא תאמר, למה שלא יתאספו עשרה אנשים ביחד וירימו את הקרשים, או עשרים איש או מאה אנשים! הנה מרש"י משמע שלא יעזור ולא יכולים להרים את הקרשים בשום צורה ואופן שבעולם, ואפילו אם יתאספו שמה מאות אנשים גם יחד!
אומר הקב"ה למשה רבנו אתה תקים את המשכן, ואני אגיד לך גם מתי יהיה האות הזה. וזהו שהתורה אומרת אחר כך (שם, מ', א-ב): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד". הרי שההוראה ניתנה להקים את המשכן בא' בניסן. ובאמת אחרי זה כתוב (שם, י"ז): "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן".
יש לשים לב לשינוי הלשון, שההוראה היתה תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן כלומר, שמשה רבנו היה צריך הוא בעצמו להקים את המשכן, ואילו בר"ח ניסן כתוב הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, כלומר שהוקם מאליו. והשאלה היותר גדולה היא מה שכתוב בפסוק שקודם לכן: "וַיַּעַשׂ משֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה", ולכאורה מה החידוש בזה שהתורה צריכה לכתוב שמשה רבנו עשה כמו שהקב"ה ציוה, והרי זה פשיטא! וכי יעלה על הדעת שמשה ישנה ולו דבר אחד ממה שהקב"ה ציוה אותו?! בשלמא לגבי אהרן שכתוב "כן עשו", וגם בעניין בצלאל שכתוב "כן עשו" מובן, אבל אצל משה רבנו התורה צריכה לכתוב "ככל אשר ציוה ה' את משה כן עשה" – אתמהה!
אלא העניין הוא כך: חז"ל קבעו שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, ועם ישראל במדבר הוגדרו כ"דור דעה", וחוץ מזה היו ביניהם שתי אנשים שמתסיסים את העם נגד משה רבנו והם דתן ואבירם, והיו עושים "נגד! נגד! נגד!" על כל דבר שהיה משה רבנו עושה.
וכשהגיעו לכ"ה בכסלו וסיימו את כל המלאכה, אבל לא היה אפשר להקים את הקרשים למשכן, התחילו דתן ואבירם ללעוג על כך שאמר להם משה רבנו לעשות קרשים כל כך גבוהים וכבדים ועוד לצפות אותם זהב! מי יכול להקים כזה דבר? כל הכסף שהשקיעו לא עזר למאומה, וגם הנה לא כופר להם מעשה העגל! והרי הקרשים מונחים כאבן שאין להם הופכים! וכך היו מדברים נגד משה רבנו ומשה רבנו שמע ושתק.
וכשהגיעו שבעת ימי המילואים (או ביום ר"ח ניסן למ"ד) אמר לו הקב"ה למשה רבנו תלך אתה לבד ותקים את המשכן. והנה, משה רבנו היה יכול לחשוב כיצד יעשה הוא לבד ויצליח לעשות מה שכל הגיבורים שבעם לא הצליחו! וכמו שרש"י אמר "לא היה כח בעולם להקים אותו". אבל משה לא עשה שום חשבונות ועשה בדיוק מה שהקב"ה ציוה ללא שום מחשבה והרהור, אלא אם הקב"ה מצוה לעשות אז כך יש לעשות! והלך משה לכל עם ישראל ואמר להם שהוא מקים את המשכן.
כששמעו כך דתן ואבירם התחילו לעשות הפגנה גדולה והסיתו את כל העם נגד משה רבנו איך הוא יצליח לעשות מה שאף אחד בעולם לא הצליח! וכך נקהלו כולם. בא משה רבנו והתחיל לומר: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". לעגו לו דתן ואבירם שגם אם יגיד מאה פעם את הפסוק "ויהי נועם" לא יצליח להקים את המשכן. אבל משה רבנו – אך הניח את ידו על העמוד, והנה עומד לבדו כמו נוצה, וכך גם בעמוד השני, ולמרות שבדרך הטבע הוא חייב לקבל עזרה מאחרים שיחזיקו לו את העמודים, לא קיבל משה רבנו שום עזרה מאף אחד והעמודים עמדו היטב וביציבות האחד ליד השני עד שנעמדו לתוך האדנים, וקשר אותם בבריחים החיצוניים ובבריח התיכון שבתוך הקרשים, והכל נעשה לבד! וכתוב שגובהו היה עשר אמות, וכדי לפרוס את האוהל על כל המשכן – היה צריך להחזיקו מכמה קצוות הרבה אנשים ביחד, אבל משה רבנו רק זרק זריקה אחת את קצהו של האהל והנה הוא נפרס על פני כל שטחו של המשכן! כל עם ישראל ראו את המעשים הללו – ואותם שהאמינו בדרכו של דתן ואבירם פרשו זאת כגבורה גדולה של משה רבנו, ואילו אותם שהאמינו בקב"ה ראו איזה נס עצום עשה להם הקב"ה!
וזהו שאמר לו הקב"ה בתחילה: "תקים את המשכן" אבל בפועל "הוקם המשכן" למרות שכתוב אחרי כן "ויקם" את המשכן, הרי שמשה רבנו היה צריך להתחיל במעשה קל להחזיק במשכן אבל בפועל המשכן הוקם מאליו. ועל זה התורה מעידה שמשה רבנו עשה בתמימות ובאמונה שלמה את מה שהקב"ה ציוה אותו ללא שום מחשבה והרהור למרות שדבר זה לא צלח בידי אף אחד ואפילו הגיבורים שבעם ושום אמצעי אחר כגון מנוף וכדומה לא הצליחו. וזה מוסר גדול לאדם.
