מבית דרכי הוראה לרבנים

נגן וידאו

ידיעת ה' מול צביעותו של פרעה | פרשת בא

המשא ומתן בין פרעה למשה רבינו רצוף שקרים וחרטות מצד פרעה הרשע • במהלך הדין ודברים פתאום פרעה הרשע דואג לרווחתם של ילדי ישראל • דו שיח על חינוך, אמונה, וביטחון בה'

אורך הוידאו:

15:16

דבר תורה לפרשת

תכלית הכבדת לב פרעה – חיזוק האמונה בלב עם ישראל

כתוב בפרשתנו (שמות י', א'): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ".

למשה רבנו היה פלא גדול ועצום.

הנה בפרשה הקודמת אחרי מכת ארבה כתוב: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹקִים וּבָרָד, וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד".

התורה מלמדת אותנו שפרעה כבר נעשה "בעל תשובה" גדול, והגיע למדרגה של "חרטה על העבר" ו"קבלה על העתיד", שכן לא רק שפרעה היה מסוגל לעמוד ולומר "חטאתי", אלא עוד מוסיף ואומר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ומקבלים עלינו מהיום להיות בסדר ולשלוח אתכם [ובלבד שילך משה ויתפלל]. ואמנם משה רבנו נעתר לצאת להתפלל, אלא שהוא מדגיש לפרעה שהוא יודע שלא הגיע למדרגת תשובה גמורה, כמו שכתוב:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו משֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה', הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ. וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹקִים".

ובכל זאת, נעתר משה לצאת ולהתפלל כיון שסוף סוף הוא לפחות הביע בפיו ש"ה' הצדיק" למרות שאין הוא שלם בלבו. ובראות משה רבנו עליו השלום שפרעה לא ריכך את לבו ועוד אומד בקשיות עורף ביותר – כאן כבר התפלא משה רבנו פלא עצום כיצד מפר פרעה הרשע את הבטחותיו פעם אחר פעם למרות שכבר הביע בפיו בפירוש שה' הצדיק וכי הוא ועמו הרשעים. אמר לו הקב"ה למשה רבנו ע"ה, כל זה עשיתי בכוונה, ובאמת הוספתי והתעללתי בו, והכל כדי ללמד מוסר את בני ישראל יראת ה', "למען תדעו כי אני ה' בקרב הארץ, וידעתם כי אני ה'".

וז"ל האלשי"ך הקדוש [תורת משה על התורה שמות י' פסוק א'-ב']: "אמנם הנה לא יבצר מהיות משה במבוכה רבה, אומר בלבו, מה זה היה לפרעה כי אחרי שובו, ניחם מתשובתו. כי מעולם לא נכנע כאשר בפעם הזאת שאמר (ט כז) חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד, והנה חזר לסורו. 

ומי יתן ולא היה יותר מהפעמים הראשונות, כי אם הוכפלה הרעה. כי עד כה היה הוא לבדו מכביד לבו ולא עבדיו, ועתה הוכבד לבו הוא ועבדיו. ולא יבצר מהיות אומר בלבו, לא ימנע, או הוא מעצמו הכביד לבו, או מאתו יתברך. אם מעצמו, למה אלכה ואשובה אל עז מארי, שכל מה שיוסיפו להכותו עד שאומר רוצה אני עוד יוסיף סרה, ואיך נאמר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם. ואם הוא כי מה' יצא הדבר, הלא יתחמץ לבב אנוש באמת, באמור, השופט כל הארץ יחזיק לבב איש עד שיחטא, ויענישנו על חטאתו. ואם עד כה החרשנו כי לא שב עד המכהו, אך עתה שנתן כבוד לה' והתודה ויאמר חטאתי כו', היתכן ירשיעון אלהים אותו בהכביד לבו ויחטיאהו, תחת היותו פושט את ידו לקבל שבים, וישוב יכנו עוד על ככה. ומי יתן והיה מחטיא את אשר הכביד לבו עד כה זה כמה, אך את עבדיו אשר עד כה לא חטאו ולא הוכבד לבם, ולמה עתה יכביד גם את לב עבדיו. על כן אמר לו הוא יתברך, בא אל פרעה ואל נא תמנע מהלוך אליו בחשבך כי עז הוא ולא ישוב עוד. כי לא כן הוא, כי אם אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו גם כן. ובל תתמה על החפץ, כי מה שהכבדתי את לבו אחרי שובו, הוא, כי לא שב מלבו. ואין צריך לומר המבות הבאות כי איננו שם על לב, כי אם גם את אותותי אלה אשר לפניו, הם המכות אשר הוכה והתודה בהן, לא היה רק מן השפה ולחוץ ולא היתה תשובה אמתית, כי לא היו בקרבו. אך מעתה למפרע אשית אותותי אלה שעברו בקרבו").

 

גם בעל ה"אור החיים הקדוש" כותב שמטרת הכבדת לבו של פרעה היתה "וידעתם כי אני ה'", וז"ל:

 

"אכן כוונת הכתוב היא כי בא ה' להודיע כי אין תכלית הכוונה בהבאת האותות בקרבו לעשות נקמה בפרעה אלא לחזק האותות שהם עיקר האמונה בלב ישראל, כדי שיהיה רשום בל ישכח לנצח, כי כשיהיה בקרבו של פרעה יהיה בזכרון בני ישראל לעולם ועד. והכוונה על דרך אומרם ז"ל במס' חולין (עה:) בדין בן פקועה כי אם יהיו בו ב' דברים המופלאים יהיה מוזכר תמיד, וכשיראו שאוכלו בלא שחיטה לא יחשדוהו כי מוזכר הוא ביניהם כי תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי.

והנה באמצעות הפלא שיפליא ה' להודיעם כי הוא שולט ברוח ובמים ובעפר ובבעלי חיים ובאש ובאויר וכדומה, אין זה מספיק שיזכר הדבר בתמידות לעולם לחקק האמונה, אלא באמצעות היות הפלאה ב' כי יפליא ה' להרע את פרעה ועבדיו להשקותם כוסות לענה מה שלא היה כן לכל גוי וזה לך נעימות אמרי נועם, ולמען תספר באזני בנך ענין זה, והסיפור מן הנמנע שיהיה הדבר תמיד בזכרונך זולת באמצעות ב' תמיהות, הא' את אשר התעללתי במצרים הרי תמיהה אחת, הגם שהיה ה' עושה להם צרות שאין בהם שדוד המערכות והטבעיות, אעפ"כ לצד רוב הצרות והמכות עשר מכות, וכל מכה היתה של ארבע וה' מכות לא עשה כן לכל גוי, הנה דבר תמוה, ותמיה זו לבד לא דכירי אינשי ולא יספרו מעשה ה', ואמר ואת אותותי פירוש האותות שעשה ה' תמיהה שנית שגם בלא ענין מצרים האות מעצמו הוא דבר פלא, ובאמצעות ב' פלאות תספר באזני בנך ובן בנך וגו', ותכלית המכוון בסיפור הוא וידעתם כי אני ה' ואין עוד ותכזיבו האמונות זולת זה וכן תמצא שדבר אתנו ה' ברוך הוא בהר סיני פתח דבריו יתברך אמר אנכי ה' אלהיך, וזה לך האות, אשר הוצאתיך מארץ מצרים (להלן כ ב), והוא שהקדים דבריו כאן ואמר וידעתם כי אני ה', כי יכירו בזה בחוש הראות צדק האמונה, מה שלא השיג אדם מהעולם עד העולם, ברוך אשר כן עשה לנו", עכ"ל.

 

הנה כל אדם מישראל מגיע למדרגה של אמונה על פי החינוך שנתחנך, אביו לימדו אמונה, רבו החדיר בו אמונה, וכך הוא מאמין. אבל הקב"ה אומר שעל ידי האותות שעשה במצרים והכבדת לבו של פרעה, יתעלו עם ישראל למדרגה יותר גבוהה מאמונה ויגיעו לידיעה אמיתית.

 

מכת ארבה "מוקש" בקביעת גבולות מצרים

 

אחר שפרעה הכביד את לבו ולא שלח את ישראל ניגשו משה ואהרן ואמרו לפרעה: "וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה".

 

למרות הכל, פרעה התעקש ולא התחשב בבקשתם של משה ואהרן. אחרי זה כתוב:

 

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?!".

 

אתה, פרעה, יושב לך בארמון, פלטרים מסביב, שומרים מסביב, אתה בכלל לא יודע מה שקורה ברחוב, הרי עוד מעט וכל מצרים אבודה. ויש להבין, מהו הדגש: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש"?

 

בדרך כלל "למוקש" פירושו על דבר עתידי, אבל כאן מהו ה"מוקש"? מסביר גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" זיע"א, הרי ידוע שעל פי שנים עדים יקום דבר, והם יותר מתקבלים מעד אחד, ומתייחסים אחרי עדותם כאל הוכחה גדולה.

 

ואם חוזר המקרה פעם שניה, זה הסתברות יותר גדולה על מועדות. כאן במכות מצרים בא הדבר לידי ביטוי בקביעת גבולות מצרים. הנה במכת צפרדעים אמר לו משה לפרעה הנני מכה את כל גבולך בצפרדעים, אתם במצרים גנבתם הרבה קרקעות מסודן, מישראל ועוד, ובכך קבעתם לכם גבולות משלכם. מי יוכיח? אם זה מביא מפה על גבולות שלו, האחר מביא מפה אחרת על סימון גבולות אחרים! באו הצפרדעים ופסקו הלכה! עמדו בדיוק על גבולות מצרים האמיתיות. הסודנים וסביבותיה קמו ואמרו שהנה הגבולות האמיתיים כפי שנסתמנו על ידי הצפרדעים! למרות הכל, היו שערערו על כך ואמרו שאולי אין להביא ראיה מצפרדעים. לכך שלח להם הקב"ה את מכת ארבה, שיהיו עד שני לגבולות מצרים, ואמר "הנני מביא מחר ארבה בגבולך", בגבול המגיע לך ולא על זה שכבשת שלא כדין. כשראו המצרים כך, אמרו עבדי פרעה אליו שזה כבר נעשה לנו "מוקש", שהרי הוכפלה אמינותו של קביעת הגבולות, שכבר לא יגידו "מקרה" אלא שזה אמיתי, וזה מוקש גדול.

 

אבדה מצרים – "אלהותו" של פרעה

ועוד דבר, מה שאמרו "כי אבדה מצרים" כי עתה נודע ונתגלה כי כל תדמית ה"אלוהות" שבנה סביב עצמו פרעה אינה אלא אחיזת עיניים ושקר גדול, ואפילו פרעה בעצמו כבר הכריז ונכנע ש"ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים".

 

"מי ומי" ההולכים

פרעה עומד מול טענותיו של עבדיו ומבקש להשיב את משה ואהרן ושואל אותם: "וַיּוּשַׁב אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים". כבר עמדו חכמי הח"ן על מה שאמר פרעה: "מי ומי". אמנם בדרך פשט ודרש ניתן להסביר, שהנה פרעה כבר אמר בעבר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וכאן אמר שהוא מבטל את כל אמרותיו, והעיקר שילכו.

 

"גירושם" של עם ישראל במכת ארבה על מנת לחזור או שלא על מנת לחזור ?

 

משה רבנו מדגיש לפרעה שכל עם ישראל וכל מקניהם יוצאים ממצרים: "וַיֹּאמֶר משֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ. ועל דבריו של משה פרעה עומד ומתווכח ואומר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה".

 

אני רואה שאתם מתכוונים לברוח ולא רק לצאת לזבוח, כי הנה אתם מבקשים לקחת את כולם ואת כל הצאן והמקנה. (וז"ל הרמב"ן: "וזה כמדרש חכמים שאמרו באלה שמות רבה (יג ה) דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף, מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח, ראו כי אותה שאתם מבקשים לעשות, שיש בדעתכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו מכאן כלומר מדה כנגד מדה ועוד מצאתי בו נוסחא אחרת לית קביל אפיכון לאסתחרא, יאמר אין בהכרת פניכם להסב הרעה אשר בלבבכם, כי הכרת פניכם ענתה בכם ודרך הפשט דעו כי רעה נגד פניכם, עומדת וקרובה לבא עליכם מאתי, כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח"). ושואל ה"אבן עזרא" איפה כתוב שמשה רבנו אמר שהוא מתכוון לחזור למצרים? רק אמר שהוא רוצה לצאת ולזבוח? וז"ל: "ועתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח. ודע כי משה אדונינו לא אמר לפרעה שישובו עוד שיכזב, רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים. ודעת המצריים היתה שישובו על כן השאילום.

 

ובעבור דבר אחר שאילו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו. לא היה רודף אחריהם. והשם צוה לעשות כן עד שירדוף אחריהם. ויטבע. והנה זה מפורש וישובו ויחנו לפני פי החירות. ואין להרהר אחרי מעשי השם שהכל עשה בחכמה אע"פ שהיא נעלמה מעיני החכמים. והנה בדברי דוד כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים", עכ"ל. והנה בתרגום יונתן בן עוזיאל אומר שפרעה אמר למשה ולאהרן שילכו ושלא יחזרו, ואדרבה הוא גירש אותם על מנת כן כי בכל רגע נתון שעם ישראל נמצאים במצרים אבדה מצרים! וז"ל: "ואמר להון יהי כדין מימרא דה' בסעדכון כמא דאפטור יתכון וית טפלכון חמון ארום לתקלא בישא היא לכון לקביל אפיכון באורחכון דתהלכון עד זמן די תמטון לבית אתר משרוייכון. לא כמא דאתון סברין אלהן איזילו כדון גובריא ופלחו קדם יי ארום יתיה אתון בען ותריך יתהון מלות אפי פרעה". ובאמת בתחילה כך רצה, אלא שאחר כך התחרט על כך.

 

מטרת הבאת הטף: חינוך במקום של קדושה

פירוש שני. יש הבדל עצום בין עם ישראל לאומות העולם. אצלנו "זה אלי ואנוהו" – עובר במעי אמו אמר שירה. ילד נולד, כבר צריכים לדאוג שלא לתת לו אוכל שיש בו ספק אם הוא כשר או לא. אלא אם כן אין בררה והוא חולה ואז נותנים לו את זה, אבל אם הוא מרגיש טוב והוא בריא, לא נותנים לו לאכול אפילו דבר שיש בו איסור דרבנן. כך נפסקה הלכה. שמא תשאל, תינוק בן יומו, מה יש להקפיד בו?! בשלמא ילד בן עשר שנים ויותר שכבר מבין בחינוך מובן, אבל תינוק בן יומו מה יועיל לו הדבר? לזה אומרים, שזה אכן בעל השפעה לעתיד לכשיגדל. ועל זה אומרת התורה: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף, האנשים והנשים מובן, אבל טף למה באים? שיקחו שמרטפיות שתשמור עליהם וישאירו אותם בבית, לשם מה צריכים להביא אותם?! עדיף שהגדולים יבואו וישמעו דברי תורה, אבל התינוקות יפריעו, יבכו, ירעישו! אלא כדי להרגיל אותם להיות במקום שיש בו דברי תורה, כדי להיות במקום בו יש קדושה, במקום בו יתחנכו בקדושה. כמו כן ילד שהולך לישון, ואמו פועה ומזמרת ושרה בפניו; ראשית האמא צריכה להזהר שלא לשיר בקול שמא יימצאו אנשים זרים בבית, והרי "קול באשה ערוה".

 

ועוד, שלא תשמיע ברקע "שירי ערס" בעלמא אלא יש היום ברוך ה' שירי קודש לרוב, וכך ישן מתוך קדושה. שמא תאמר, וכי מה מבין תינוק קטן בענייני קדושה?! זה פרעה טוען, הוא לא מבין מדוע הטף צריכים לצאת ולהיות במקום של גדולים, מקום בו יש קדושה! הוא לא מבין מדוע טף צריך לצאת לזבוח. ועל זה אומר לו משה רבנו מה פירוש למה לוקחים את הטף, אנחנו לוקחים את הטף כדי שיתחנך ויראה קדושה! למרות שהוא לא מבין כמו שהגדולים מבינים, אבל הוא צריך להיות במקום בו מתחנכים על קדושה, "בנערינו ובזקנינו נלך". וזו המטרה שלנו, לחנך אותם למרות שהם לא מבינים, הנשמה שלהם מבינה. הגע עצמך, וכי הגדולים מבינים כל מה שלומדים? קוראים זוהר, קוראים משניות, האם מבינים?! אלא שהנשמה שלנו מבינה, כך גם נשמתם של התינוקים מבינה.

 

אסור להביט בפני אדם רשע

 

אחרי כן אומר להם פרעה: "לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה". אחרי מכת חושך אומר פרעה למשה, "וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת".

 

והנה חז"ל למדונו שאסור להסתכל בפני אדם רשע, וכל פעם שמשה רבנו עמד בפני פרעה לא היה מסתכל בפניו, אלא היה מטה את ראשו ואת עיניו למטה. וכשגירשו אותם, ולאחר מכן אמר לו השמר לך אל תוסף ראות פני, אמר לו משה וכי אני מסתכל על הפנים שלך בכלל?! הרי אסור להסתכל בפני אדם רשע! וכשבא בליל פסח, ולא היה חושך ליהודים כלל, קרא פרעה ורצה לדבר עם משה, אמר לו משה, והרי אמרת לי וגזרת עליי שלא אסתכל על פניך! אז הנה כדבריך כן הוא, שכן יש לכם חושך סמיך ואני יכול לעמוד זקוף מבלי להוריד את ראשי ועדיין איני רואה אותך שכן אתה שרוי בעלטה גמורה.

 

פרעה רוצה את הטף כדי לחנך בדרכו שלו

והנה, פרעה מבקש לכאורה יפה: לכו נא הגברים וכו', וקשה לשמוע מפי אדם כל כך רשע כפרעה מילים כל כך יפות ומתרפסות! ומה עונה להם? את הגברים תקחו, אני כבר לא מאמין בהם, הם מאמינים בהקב"ה וכבר הושרשה אמונה זאת עמוק בלבם, אבל את הילדים הרכים אני עוד יכול לשנות, אני עוד יכול לחנך אותם באמונות המצרים, לכן תשאירו אותם אצלי ואטפל בהם, ומצדי אתם אל תחזרו. וטוען ש"רעה" נגד פניכם, ואתם עלולים להרוג אותם! רחמנות עליהם! ועל זה יש לטעון, וכי אתה פרעה מדבר על רחמנות?! לקחת ילדים וזרקת אותם לים מתוך זרועות אמם, איפה הרחמנות?! אמרת למיילדות להרוג אותם עוד במעי אמם, הבה נתחכמה לו, וכי עכשו אתה נזכר במושג שנקרא "רחמנות"?! פתאום אתה רוצה להשאיר אותם אצלך, ועוד כדי לחנך אותם בדרך שלך?! לא תקום ולא תהיה! אומר לו משה רבנו לא יכול להיות דבר כזה, אלא גם הקטנים יבואו אתנו, גם הטף! ואנחנו רוצים לחנך את הילדים גם כן בדרך התורה! כשמוע פרעה דברים אלה, אמר, עתה אני רואה שאין תקוה אפילו על הקטנים, לכך "ויגרש אותם". וכך הביא הקב"ה את מכת הארבה על מצרים.

 

הסכם ראשון נקבע כיון שפרעה הוא שקרא למשה

אחרי מכת חושך קורא פרעה למשה ואהרן ונכנע לשלוח אותם גם עם הטף, אבל משה רבנו מבקש גם את כל המקנה, ועל זה הקשה את לבו:

 

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. וַיֹּאמֶר משֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹקֵינוּ:וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה. וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם. וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת. וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ".

 

ולכאורה לא כתוב שהסכים פרעה לשלח אותם עם הטף והמקנה, אז למה יצא משה רבנו והתפלל שיסר מעליו את המכה הזאת, למרות שפרעה לא הבטיח מאומה. אומר הרא"ש בשם התוספתא שיש הלכה, אדם שבא לחברו ומבקש ממנו למכור לו שעון, הלה מסכים למוכרו לו ב-100 ₪. אומר לו חברו המקש לרכוש אותו ממנו: לא, אלא ב-70 ₪.  הלך הקונה.

 

אם הקונה הזה שאמר 70 ₪ בא שוב ומבקש לרכוש את השעון, סימן הוא שהוא מסכים לרוכשו ב-70 ₪. אבל אם המוכר הוא שבא לאותו אדם ואמר לו שהוא מוכן למכור לו את השעון, סימן לדבר שהוא מסכים למכור לו את השעון ב-70 ₪. כך הדבר כשבא פרעה למשה ואמר לו שהוא מסכים לשלוח את עם ישראל, כיון שהוא זה שבא למשה, הרי שהסכים להסכמים שלו, וממילא אמר משה רבנו שהוא מתכוון גם לילדים ולטף. ולאחר מכן חזר בו.

 

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

מרן הרב מספר על הבבא סאלי
גדולי ישראל

מרן הרב מספר על הבבא סאלי

הקשר המיוחד שהיה למרן הרב עם סידנא בבא סאלי היה מן המפורסמות • בוידאו שלפניכם אנו מביאים לראשונה את מרן הרב בקולו מכלי ראשון מספר על הבבא סאלי • החל מסיפורי מופת נדירים, עד מעמד ההכתרה לראשון לציון

כיבוש הארץ רק עם לימוד תורה? פרשת ויחי

כיבוש הארץ רק עם לימוד תורה | פרשת ויחי

יעקב אבינו משנה את סדר הנחת ידיו על בני יוסף • מה העדיף יעקב אבינו? מנהיג גדול שרק כובש את הארץ, או מנהיג תלמיד חכם שגם כובש את הארץ • ומדוע ספר יהושוע "מפריע" לכמה שרים בממשלת ישראל

אבני החושן ושמן זית מהשמיים? פרשת תצווה

אבני החושן ושמן זית מהשמיים | פרשת תצווה

איך הגיעו אבני החושן למשכן • מי ליקט את אותם אבנים לאחר שהגיעו בצורה פלאית • והאם אפשר להשתמש בשמן שהגיע בצורה על – טבעית • ומהו למה רומז השמן שבמנורה, והחיוב שיהיה "כתית"

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה