"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא".
(במדבר פרק כה י-טו)
מקשה ה"אור החיים" הקדוש: לשם מה התורה כובת דברים בתחילה סתומים, ואחר כך מפרשת אותם התורה?
הנה כתוב בסוף פרשת בלק:
והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אהליהם…" אז כתוב "איש מבני ישראל בא" ולא כתוב שמו, וכן על "ויקרב אל אחיו את המדינית" לא כתוב שמה אלא בסתם: איש מבני ישראל ואשה מדינית; ועוד – שבסוף פרשת בלק כתוב "וירא וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן…", התורה מפרשת ומפרטת את שמו של פנחס בצורה שלמה ואפילו עם היחוס המלא שלו, וגם אחרי כן בתחילת פרשת פנחס התורה שוב מפרטת: "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן – לשם מה כתוב פעמיים באופן מפורט ומלא שמו של פנחס?
ומפרש רש"י כאן בתחילת פרשת פנחס: "לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה – הרג נשיא שבט מישראל?! לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן". כלומר, אחרי שעשה מה שעשה פנחס, הוא בא למשה ואמר לו: משה! מה אתם בוכים?! ומתברר שנתעלמה הלכה, מרוב צער והכעס של משה רבנו התעלמה ממנו הלכה. מה עושים?!
בא פנחס ואמר לו: מה בוכים?! ומדוע התעלמה הלכה?! הרי אתה למדת אותנו – "אמר לו למשה רבנו: משה! הרי מקובלנו ממך הבועל ארמית – קנאין פוגעים בו'! אמר לו משה רבנו: קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא! מיד 'ויקח רומח'" וכו'.
כל השבח של פנחס היה המסירות נפש של פנחס כמו שהתורה כותבת: "בקנאו את קנאתי בתוכם".
קיומה של תנועת ה"רפורמים" כבר בדור המדבר
והנה זמרי בא. וכי אתם חושבים שהוא בא ברשעות!? הוא בא ב"למדנות"! הוא בא כביכול ב"יראת שמים"… הוא אמר למשה רבנו, הוא הקריב את המדינית לעיני משה, כאילו ככה להרגיז את משה רבנו, אמר לו למשה רבנו: זו מותרת או אסורה?! עוד לא הספיק משה רבנו לומר לו תשובה אם היא אסורה או מותרת, אומר לו זמרי: ואם תאמר (כך מפרש רש"י) שהיא אסורה, בת יתרו מי התירה לך?!". יאמר לו: אדוני! בת יתרו התגיירה גיור "דתי"! גיור "אורתודוכסי"! ואתה – זמרי – רוצה לגייר אותה בגיור של רפורמים… מה אתה משווה את זה לזה?! מה אתה משווה את הדברים האלה ביחד?!
זאת אומרת, שהרפורמים לא יחשבו שהם "חדשים", כמו שהם אומרים שהם "מתקנים" [עפ"ל] ושהם "חדשים"… הנה כבר עוד זמרי היה הרבה מאוד זמן לפניהם!
שלא לזלזל בפנחס
אומר ה"אור החיים" הקדוש הרבה פירושים, ואנחנו ניקח שניים מפירושיו:
התורה הזכירה את שמו ויחוסו המלא של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן – לומר ש"אל תזלזלו בו"! אל "תגלגלו עליו"! אל תגידו: פנחס – אבי אמו היה יתרו ועבד עבודה זרה והוא הולך והורג נשיא שבט מישראל! ולא רק זה, אלא פנחס אז עדיין לא היה כהן, לא נתכהן פנחס, ואף על פי כן נעשו לו הרבה ניסים, ואחד הניסים שנעשו לו היה שזמרי לא מת, הוא נשאר מפרפר, עדיין גוסס, וגוסס לא מטמא את הכהנים ופנחס לא נטמא, וגם דמו לא זב עליו וכו', הנה ניסי ניסים נעשו לו! או לפי מה שאנחנו אומרים שנעשו לו ניסים עשר או שניים… אנחנו אומרים שנים עשר ניסים נעשו לו לפנחס.
כתוב: "זכר צדיק לברכה", וסמיך ליה "ושם רשעים ירקב", אז מכיון שהוא הזכיר את פנחס לברכה, אז הוא גם הזכיר את "שם רשעים ירקב".
ישראל שחטא – ישראל הוא
אבל אומר עוד ה"אור החיים" הקדוש עוד פירוש. הוא אומר כך: "עוד יתבאר על פי מה שאמרו המקובלים שלא ידח ממנו נדח". עם ישראל… "ישראל שחטא – ישראל הוא"! לא ידח ממנו נדח. "עדיין נשארים ניצוצי קדושה בו". אז הוא אומר כך: "ושם איש ישראל" – הרי אפילו לאחר מעשה קרא אותו "איש ישראל", לא נעקר ממנו ולא נעקר משורשו, ולא נעקר מהמוכה, עדיין "שם איש ישראל", ומה שבא המוכה שהכה את המדינית, אותו חלק של זמרי שינק והתחבר עם המדינית, וכתוב שמי שבא על גויה מתקשר אתה "כמו כלב" אז את ה"כלב" הזה, את המדינית הזאת, את ה"רשעות" הזאת – את זה הכה פנחס, את זה ניתק פנחס מזמרי, וחזר זמרי וניצוצות הקדושה שלו ונשאר עדיין איש ישראל! כל כך רוצה ה"אור החיים" הקדוש ללמד סנגוריא על האיש הזה.
