• השמחה שבמצוות ביכורים – 'וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִּירִּשְתָהּ וְיָשַבְתָ הָָּּ'. כו, א ומפרש רש"י: "מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה", כלומר שמצות ביכורים החלה י"ד שנה אחרי שנכנסו לארץ, שבע שנים לכיבוש ושבע שנים לחלוקה. למד זאת מהכתוב 'וִּירִּשְתָהּ' שזהו הכיבוש, וגם 'וְיָשַבְתָ הָָּּ', וישיבה זו אינה אלא לאחר שחלקוה וכל אחד ישב על מקומו. ואומר בעל 'אור החיים' הקדוש דבר נפלא מאוד: ידוע שבכל מקום שכתוב והיה הוא לשון שמחה על זה אומר הרב שם : "אמר 'והיה' לשון שמחה להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, ע"ד אומרו 'אז ימלא שחוק פינו'". ואחר כך אומר הרב זיע"א: "ונראה שכוונת הכתוב היא שיצו ה' ארבע מצוות: א. שידע בלבו כי לא בכחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת הארץ, אלא מתנת ה' וכו'. ב. הגם שיש לו דבר המספיק לו בארץ, אעפ"כ יגרש אויבי ה' מארצו" וכו'. ג. ישיבה באר"י היא מצוה בפני עצמה כתובות קי"א , עיי"ש. כלומר שמצות ביכורים באה לבשר שמחה גדולה בעצם קבלת וישיבת הארץ, ועוד שהארץ נתונה לישראל ולא לעמים אחרים כלל, וכמו שכתוב 'לך' ולא לאחרים. ד. הבאת הביכורים.
ועיין זוה"ק פרשת במדבר שאין שמחה אלא בעת שעם ישראל נמצא על אדמתו בארץ ישראל ואח"כ מביא הזוהר בשם ר' אבא שאין שמחה בחו"ל. ור' אלעזר אומר כתוב אחד אומר "עבדו את ה' בשמחה" ופסוק אחר אומר "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" בזמן "דישראל שראן בארעא קדישא" בשמחה; "בזמן דישראל שראן – בארעא אחרא" גילו ברעדה.
• חכמי אשכנז הנהיגו להתחיל לומר סליחות מיום ראשון האחרון שלפני ר"ה, ולפעמים מיום ראשון שלפני יום ראשון אחרון של השנה. ועל כן יאמרו סליחות החל ממוצאי שבת זו. והנה המשנה ברורה מביא שהחזן מתעטף בטלית אפילו אם אומרים סליחות בלילה.
אבל אין דעת הרב נוחה מזה, לפי שיש בזה מחלוקת בראשונים בין הרמב"ם לבין הרא"ש. וכך לשון מרן שולחן ערוך 'לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו. להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום הגהות מיימוני ואחר תפלת ערבית, אע"פ שעדיין יום הוא, אין לברך עליו. ובליל יום כפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו."
•בשו"ע כתוב : "בקידוש ליל שני מניח בגד או פרי חדש ואומר שהחיינו. ואם אין מצוי פרי חדש עכ"ז יאמר שהחיינו". "אם חל יום א' בשבת אומרים שהחיינו בשופר ביום שני" זאת אומרת שאם ר"ה לא יחול בשבת, אלא ביום חול כמו השנה ביום שלישי ורביעי, אז ביום רביעי בתקיעת שופר לא אומרים שהחיינו. אומר הרמ"א: "וי"א לאומרו אפילו חל יום א' בחול, וכן המנהג במדינות אלו". הרמ"א לא מציין שהתוקע ישים פרי חדש או בגד חדש על השולחן כמו בקידוש של לילה. ולפי הזוהר, מה שעושים שני ימים הוא לא מצד ספק כרמב"ם או כגמרא , אלא מצד דינא רפיא ודינא קשיא, יש תפילות חיצוניות ותפילות פנימיות. ולכן אומר האר"י: אם בלילה השני יש לו פרי חדש יביאנו על השולחן ובקידוש שמברך שהחיינו יכוון עליו, וכשמסיים את הקידוש יברך על הפרי את ברכתו ויאכלנו. או אם יש לו בגד חדש יקחנו וילבשנו, אבל לא יכפתר עד הסוף, ובקידוש יברך שהחיינו ויכוון על הבגד, ואחרי הקידוש יכפתר את הבגד עד תומו, ואם אין לו פר או בגד חדש אין צורך. ואין צורך לחזר על זה.
• כל הנשמה תהלל י ה הללויה – כל יום אנו אומרים את המזמור "הללויה הללו קל בקודשו, הללוהו ברקיע עוזו הללוהו בתוף ומחול וכל הנשמה תהלל יה הללויה, כל הנשמה תהלל – יה הללויה". לשם מה פעמיים "כל הנשמה תהלל י ה". במזמור זה יש י"ב – – פעמים הללויה, והפעם הי"ב זה "כל הנשמה תהלל י ה". מה עם שנה – מעוברת? מוסיפים עוד הפעם "כל הנשמה" וכו' אמרו חכמי הרמז: תשרי הוא החודש השביעי, ובמזמור הנ"ל "הללוהו בתקע שופר" הוא המספר השביעי כלומר, בכל חודש וחודש אדם לוקח לו כלי נגינה אחר, ובחודש השביעי הוא לוקח לו את השופר.
• כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב ישנם מלאכים בשמים שבסיום כל ערב רושמים מה עשה האדם באותו היום, ואח"כ מחתימים את האדם, והוא לא יכול לבוא ולומר זו לא חתימתי או בזמן הזה מצלמים אות האדם בוידאו ומראים לו את זה שם בשמים ולא יכול להכחיש . ובערב ר"ה מוציאים את הפנקס של כל אדם עם עוונותיו, והמקטרגים עומדים ומקריאים אותם אחד לאחד. ואז אומר הקב"ה עזבו אותו, "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב", אני עושה משפט ולא אתם, ואם אותו אדם עשה תשובה נמחקים לו כל עוונותיו. ואם אדם עושה תשובה מאהבה נמחלים לו עוונותיו ונהפכים לזכויות. לכן בימים אלו עושים מצוות בשמחה, "ושמחת בכל הטוב" טוב גשמי וטוב – רוחני, "ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך". "כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי", יה"ר שיהיה בעגלא ובזמן קריב, אמן.
