דברי מרן הרב זצוק"ל:
השבוע נקרא בפרשת המן, שאמר להם משה רבנו לעם ישראל שלא ללקט את המן ביום שבת אלא ביום שישי ילקטו ליומיים, וכך כתוב (שמות ט"ז, כ"ט): "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
ויש להבין, מהו שכתוב "ראו", מהי אותה ראייה? הנה בזמן אבותינו, בזמן יציאת מצרים, כל דבר ראו בחוש. הם ראו בחוש שה' שולט בשמים ובארץ, כמו שכתוב "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ". ושה' ברא את השמים ואת הארץ ואת הים – ראו גם כן בחוש. הכל ראו בחוש. והנה באים בשבת, ויוצאים בשבת לחפש את המן ולא מצאו.
אמר להם משה רבנו וכי אתם לא רואים את המציאות של השבת בפועל?! הרי כל השבוע כולו אתם מקבלים מנה אחת וכאן ביום שישי אתם מקבלים שתי מנות! כל השבוע כולו משאירים למחר, ומי שמשאיר – "וירום תולעים ויבאש" ועתה ביום שישי השאירו ולא הבאיש ולא התקלקל לכם, וכי אתם לא רואים את השבת בצורה מוחשית?! וכי אתם לא מרגישים את השבת?! הנה בגמרא מובאת מחלוקת, שאדם שהולך במדבר וטועה ולא יודע מתי שבת, סופר ששה ימים או שבעה ימים. ואמר אחד הרבנים שהוא בכלל לא מבין איך אפשר להתבלבל, וכי לא מרגיש לבד את הארת השבת?! וכי לא מרגיש את נשמת השבת שבאה לו?! וכי לא מרגיש איך שהוא מסוגל לאכול פי שניים בשבת?! אומר משה רבנו "ראו"!! אתם רואים בחוש את השבת, איך שיש לכם מנה כפולה מבלי שתתקלקל, וכל הטעמים המיוחדים שיש בו, ואיך אתם עוד מזלזלים בכבוד שבת!!
אחרי זה כתוב, שעם ישראל באו ובקשו אוכל. וראה זה פלא! הרי ישראל יצאו ממצרים בלילה, מגרשים אותם ממצרים. כל מה שנשאר להם זה חתיכת מצה. הרי בשר לא לקחו אתם כי נצטוו לשרוף את כולו ראשו על כרעיו ועל קרבו, וגם שלא להותיר ממנו עד בוקר.
כמו כן נשארה להם חתיכת מרור ומעט חרוסת. קשרו את מעט האוכל שנשאר להם ונשאו את זה על שכמם. יוצאים, ובאים למשה רבנו בתלונה שהם רעבים. אמר להם משה רבנו, יש לכם עדיין מעט מצות, תאכלו. אמרו לו הרי המצה כבר יבשה! רש"י מבאר שהם פתחו את הצרורות שלהם, וכשבאים לאכול את המצה הרגישו בה טעם מן! וזהו שכתוב "את המן אכלו ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת", ושואל רש"י זה לא ארבעים שנה שכן רק בט"ו לחודש אייר בא להם מן. אלא שמהמצות שלקחו אתם נשאר להם למשך שלושים יום! ואכלו מאותן מצות ונשאר להם עד שירד להם מן. אם כן מה אתם צועקים? הרי היה לכם וראיתם נס ופלא באותן מצות! למרות הכל הביא להם את המן. אחרי כן התחילו להתלונן שאין להם מים. גם על מים לא היתה להם סיבה לצעוק שכן היה להם מעט מים שלקחו אתם והם שתו ושתו וגם בהם היתה ברכה עד שנשאר להם לזמן רב.
מייד לאחר מכן כתוב "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" – שרפו ידיהם מן התורה. היה להם להתחזק באמונה ולא להתלונן על המים ועל האוכל, ובעקבות כך בא עמלק. עמלק הוא שוט לעם ישראל בזמן שאם חס וחלילה רפו ידיהם מן התורה. אם לא מקיימים תורה ומצוות בא עמלק. והניגוד של עמלק זה תפילה ואמונה בקב"ה. בכל דור ודור יש עמלקים, יש כמו עמלקים כמו שהיו באותו הדור שהיו מכשפים ורואים בכוכבים ומזלות, והיו צופים ורואים איך אפשר לבוא ולהלחם בישראל. בשביל מה בא? במדרש כתוב שבא לקחת כסף. אבל באמת הוא בא להלחם בישראל ולקרר אותם מן המצוות. משה רבנו עמד והתפלל. וכאשר הרים ידו וגבר ישראל. ועל זה שאלו במשנה (אבות) וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך שכל זמן שהיו מסכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים! לא מסתכלים אנחנו אם יש לנו טילים או נשק נגד טילים, לא מסתכלים אם אמריקה תעזור או אחרים יעזרו, אלא אין אנו מסתכלים אלא כלפי בורא עולם. וברגע שמסתכלים על בורא עולם זוכרים את התקופה בה שהינו ב"חדר אטום" וכל העולם פחד עלינו ואנחנו פחדו על עצמנו, וכמה טילים זרקו עלינו אבל הקב"ה מצילנו מידם! הטילים באו על אחרים, אבל עלינו תרחם! למה? כי ישבנו בחדר אטום, קראנו תהלים, למדנו תורה, חזרנו בתשובה! גם עתה נקרא תהלים, נלמד תורה, נחזור בתשובה, וידינו ועינינו יהיו כלפי מעלה בפני בורא עולם, ואין אנחנו סומכים על אף אחד בעולם, שעליהם נאמר: "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר". כל זה להבהיל ולהפחיד את עם ישראל. אנחנו נאמר: "רבונו של עולם, וגבר ישראל! על כולם! על כל סוגי האוייבים אנחנו רוצים "וגבר ישראל". וכתוב: "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" וכן "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" ואז כתוב: "ויבן משה מזבח ויקרא לו ה' נסי", יהי רצון שהקב"ה יעשה עמנו נסים ונפלאות ויבנה לנו את בית המקדש, ואז נקריב קרבנות, ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
