• נוסח העירוב בלשון עברית המובנת לו, צריך לומר את הנוסח בלשון שכולם מבינים. לצורך זה נאמר כאן את הנוסח בצורה איטית, כדי שאם יש מאזינים שירצו לרשום את הדברים, יוכלו לרשום את הדברים בשפה מובנת. בתחילה מברך " בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב", ואחר כך אומר את הנוסח של העירוב. וזהו הנוסח המתורגם: "בעירוב זה, יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולתקן ולהדליק את הנר, ולעשות את כל הצרכים שלנו, מיום טוב לשבת". זה כל העירוב. וצריך לומר את זה בלשון שאותה מבין, אם הוא מבין ארמית מה טוב, ואם לא, יאמר בלשון המובנת לו. אם הבעל עסוק וטרוד, גם האשה יכולה לעשות עירובי תבשילין.
• טבילה במקווה בערב ראש השנה – יש מצווה בערב ראש השנה ללכת למקווה. מי שלא מרגיש טוב ולא יכול ללכת למקווה, ישפוך על עצמו תשעה קבין, שהם 30 ליטר. ואם גם זאת הוא לא יכול לעשות , יעשה ארבעים פעם נטילת ידיים על שם ע"ב, תמצא את סדרו במחזור שלנו. מי שטובל במקווה, כתוב ב'בן איש חי' שיש בזה הרבה כוונות. והאמת היא שהיום לא יכולים לכוון את הל הכוונות הללו. על כן יאמר כשטובל במקווה, 'הריני טובל במקווה, ואני מתכוון בכל הכוונות שכתובים בספר 'בן איש חי' פרשת נצבים' – וזה גם כן מועיל.
• אודות המנהג שאוכלים בין קריאת התורה לתקיעות – כמה דיו נשפך על המנהג הזה שמפסיקים אחרי קריאת התורה, ומניחים כך את הספר תורה, והולכים לעשות קידוש ואוכלים ושותים לפני התקיעות. על מה ולמה? יש האומרים שזה בגלל שהאריכו בתפלה וכבר התאחרה השעה. ועל זה גם כן יש לתמוה ביותר, מי אמר שצריך להאריך בתפלה ולבוא לידי כך? בספר 'שדה חמד' האריך בזה, ועוד האריכו בעניין זה, ואמרו שרק אם הוא זקן וחלש ילך לעשות קידוש, אבל בלאו הכי לא; איך יעלה על הדעת לעזוב מצוה דאורייתא וללכת לאכול ולטעום?! אמנם לפי המנהג מצאנו שאסור לאכול שיעור לחם, אבל אפשר לאכול בלי שיעור, וגם על זה כתב המ"א שצריך עיון, וכי לפני מצוה כזאת לא טוב לעשות כן ואסור אפילו לטעום. יש אנשים ששומעים תקיעות שופר של מיושב,
ומפסיקים בינם לבין תקיעות דמעומד, והולכים לאכול. אמרתי על המנהג הזה שמותר לחיילים לעשות כן, כמו כן מותר לזקנים לעשות כן, אבל לאנשים בריאים אין לעשות כן. ועל כן, בעדות ספרד לא נהגו במנהג זה,גם לא במנהג של אכילה אחרי קריאת התורה לפני תקיעות.
• להזהר לומר את ה'לשם יחוד' לפני התקיעות – כמו כן צריכים להזהר לומר את ה'לשם יחוד' שלפני התקיעות, והטעם משום שיש סברה של ה'חיי אדם' שאם אדם בא לבית הכנסת לשמוע את התקיעות ולא אמר את הנוסח של ה'לשם יחוד' אז רק בדיעבד יצא. אבל אם יבוא לשאול אפילו לאחר מעשה אם עשה טוב, נאמר לו שצריך לשמוע את התקיעות שוב פעם. כמו כן הדין בקידוש של ליל שבת, אם שתה יין, ושתה את כל הגביע או אפילו את כל הבקבוק, אם לא אמר לפני הקידוש 'לשם יחוד', או שלא חשב שבא לעשות את הקידוש כדי לקיים מצות עשה דאורייתא, אומרים לו שצריך לחזור על הקידוש. אם מקיים כל מצוה דאורייתא ולא כיוון לא יצא. גם במצוות דרבנן לכתחילה צריך לכוין. ואין הכוונה כאן לכוונות כמו של המקובלים, אלא לכוונה פשוטה שאומר 'הריני בא לקיים מצוות עשה דאורייתא'. יש מי שאומר שאם אדם אכל ושבע, ולא כיוון בברכת המזון שהיא אז דאורייתא, שבא לקיים מצוות עשה דאורייתא, לא יצא.
• התביעה הגדולה עלינו בדור שלנו. מזה אומר ה'בן איש חי', שנמצא מכאן שכשרב גדול וחשוב מת מהרהרים בתשובה, ואם כן למה משה אומר שכל שכן שימשיכו במריים אחרי מותו? אלא אומר ה'בן איש חי' שהפירוש הוא כך. הבריונים שהיו בזמן רבי זירא שלעגו היו בורים ולא ידעו כלום, אבל לא היו רשעים גמורים. וזה הסיבה שרש"י מבאר שהיו בורים ולא פירש בריונים ממש שהיו אלימים וכד'. אנשים כאלה מאמינים לתפלותיו של הצדיק ולברכותיו, לכן הרהרו בתשובה בלבם. אבל אלו שבדור המדבר, שמשה ידע שהם הלוא היו ממרים עם ה', שידעו היטב את בוראם והיו ממרים, כאלו אנשים לא מהרהרים בתשובה אחרי מותו. ואף על פי כן, אמר להם משה רבנו שנותן להם את התורה ואת השירה הזאת והוא מעיד בם את השמים ואת הארץ, והוא הזכיר פעמיים את השמים ואת הארץ, לומר שקיימים בזכות כל אחד ואחד מאתנו. היום יום שלישי לבריאת העולם ומחר היום הרביעי, ואחר כך היום החמישי והיום השישי שהוא יום בריאתו של אדם הראשון, וקוראים בו את 'ויכולו', ביום חמישי השבוע; ושמיים וארץ תלויים ועומדים בזכות תפלתו של כל אחד ואחד מאתנו. והשאלה והתביעה מאתנו איך מתפללים, האם המלכת את הקב"ה עליך, קבלת אלהותו יתברך שמו ויתעלה, הזכרת עקדת יצחק, עקדת את עצמך, הזכרת שופרות, הבנת והאמנת שהיום יום הדין, כל אלה סניגוריה גדולה לעם ישראל. וכשמקיימים תקיעת שופר, בזמן התקיעה צריכים לדעת שרחמנא אמר. השופר מבריח את השטן ואת היצה"ר. ולכן לוקחים אחד שיודע היטב את ההלכות. וצריכים לדעת את ההלכות, ולא יאמר שלמד את ההלכות בשנה שעברה. אמר לי פעם אחד שכבר למד את ההלכות, ואמרתי לו האם אכל בשנה שעברה תפוח בדבש, ואמר לי שכן, ואמרתי לו והרי כבר אכלת אותו שנה שעברה, אלא שרוצה כל שנה שיתחדש לו הטעם הטוב, כך בהלכות כל שנה יתחדש לו חידוש.
