פעם השעונים לא היו עם סוללה, אלא היו ממלאים אותם, אם אדם היה ממלא חזק הקפיץ היה נשבר, יום אחד, היה לי שעון מילאתי יותר מידי והקפיץ נשבר.
הייתי צריך ללכת לרחוב יפו לשען כדי לתקן. אמרתי ריבונו של עולם, לא חבל לי על הזמן, בזמן הזה אני אשב ואלמד תורה והכסף שהיה בזמנו מגיע לשען חצי גרוש, אני אתן חצי גרוש לצדקה, ובזמן שאני אשב ואלמד תורה השעון שלי יסתדר, נהיה בסדר! אבל בפעם השניה לא הצלחתי…
למה? כי בפעם הראשונה היה לי ביטחון גדול ולכן הצלחתי, אבל בפעם השניה לא הצלחתי, כלומר זה לפי הביטחון של האדם. ודוגמא לזה מצאנו בתנאים הלל ושמאי, הלל אומר "עד שבת ה' ישלח לי אוכל" ביטחון היה לו, אבל שמאי היה אומר "אני צריך להתכונן , מיום ראשון אני צריך להתכונן לשבת" כל אחד לפי מידת הביטחון שלו.
