מבית דרכי הוראה לרבנים

נגן וידאו

הקשר המיוחד שבין יעקב ליוסף | פרשת וישב

נפשו של יעקב אבינו הייתה קשורה בנפש בנו יוסף הצדיק בקשר עמוק ומיוחד • המעלות המיוחדות שהיו ביוסף הצדיק • דרוש נפלא על דרך המוסר על הפסוק "כי בן זקונים הוא לו"

אורך הוידאו:

4:10

דבר תורה לפרשת

דברי מרן הרב זצוק"ל:

יוסף נולד לעת זקנתו של אביו

בפרשתנו כתוב (בראשית ל"ז ג) 'וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים'.

רש"י מבאר מה שכתוב בן זקונים "בן זקונים – שנולד לו לעת זקנתו. ".

רש"י בא לאפוקי שלא תאמר שהכוונה כאן היא שיוסף הוא הזקן, אלא הוא בן שנולד לעת זקנתו של אביו. שמא תאמר, שהרי בנימין נולד אחרי יוסף, וממילא לא היה בן זקונים ליעקב, אין זה קשה, שהפשט הוא שיוסף באמת נולד בעת זקנתו המופלגת של יעקב ומשום כך ראוי לקוראו בן זקונים – וכשנולד בנימין, היה יעקב אבינו עוד יותר זקן.

יניק וחכים היה

עוד פירוש מביא רש"י לבאר מה שכתוב 'בן זקונים' וז"ל "ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ".

והדברים יובנו על פי הגמ' (קידושין ל"ב ע"ב) שדורשת את הפסוק 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', שאין המדובר בזקן בשנים אלא אפילו במי שקנה חכמה – וז"ל הגמ' "רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה", וכמו שמבאר שם רש"י וז"ל "ולשון נוטריקון דבר הכתוב", והכוונה לנוטריקון של זק"ן ז'ה ק"נה חכמה. גם תוס' שם ביארו כדברים האלה וז"ל "וה"ק מפני שיבה תקום והדרת – תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה.

ש"מ אפי' יניק וחכים". גם הרא"ש שם כותב בפירוש וז"ל "ורבי יוסי הגלילי דריש זקן זה קנה חכמה". ראה יעקב אבינו שאת כל תורתו שלמד עד גיל 77, שכן למד אצל יצחק אביו עד גיל 63, ואחר כך נטמן בבית שם ועבר 14 שנה, ואת כל זה קלט יוסף בנו הצדיק והחכם והנבון למרות שהיה רק בן 17 שנה, משום כך אהב אותו באופן מיוחד נוכח כשרונותיו המופלגים והברוכים.

בר מזלו של יוסף כשלו

פירוש שלישי מביא רש"י לבאר מהו בן זקונים, וז"ל "דבר אחר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו".

וצריך להבין, וכי זה מה שהיה מעניין את יעקב אבינו אם הוא דומה לו או לאמו כמו שמצויים דברים קטנוניים אלו אצל פשוטי העם? אלא, הביאור הוא כמו שחז"ל אומרים שהיה יוסף בר מזלו של יעקב, ומשום כך היה קשור אליו יותר.

תוספת בכל יום בלימוד ובקיום מצוות

המפרשים ביארו את עניין אהבתו של יוסף ושל הזקונים בדרך אחרת. הם התקשו מדוע בתחילת הפרשה שינתה התורה את שמו של יעקב מיעקב לישראל בסמיכות –הנה בתחילת הפרשה כתוב (שם א-ג) 'וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וכו'; הרי שהכתוב קורא לו יעקב, ומיד בסמוך לזה התורה משנה וכותבת 'וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף"? על זה אומרים שאין הדברים כפשוטם, אלא יש כאן רמז לעם ישראל ולדרך גישתם לתורה ולמצוות. יש אדם שמביט על עצמו ועל דרך יומו עם התורה, ורואה שהוא מתפלל שלש תפילות כסדרן, גם קובע פה ושם עתים לתורה, ומרגיש טוב ושאנן עם זה, וכי הוא ממלא את תפקידו בעולמו – שידע לו שאין זאת אלא עצת היצר ולמעשה אין הדבר כן, אלא צריך האדם לשאוף ולדאוג להוסיף כל יום יותר מאמש, אם הורגל ללמוד הלכה אחת, ידאג ללמוד שתי הלכות, קיים מצוה אחת ידאג לקיים שתים ובשלמות, דאג לשים לב לברכה אחת בתפלה ידאג לשים לב ולכוין בעוד ברכות, וכן על זה הדרך. דרך זו מלמדת אותנו התורה, שכתוב 'וישראל' אהב את יוסף מכל בניו, רמז לעם ישראל שצריכים לאהוב את 'יוסף' הכוונה ל'תוספת' שמוסיפים על עצמם בכל יום בכל מה שקשור לתורה למצוות ולמעשים טובים, ושיהיה אצלם אהוב וידאגו להוסיף על עצמם כל יום ויום אם בתוספת לימוד בעוד הלכות, ובעוד מצוה שישתדלו לקיים בשלמות, וכן הלאה.

 

ולמה צריך כל כך לדאוג לתוספות אלו? 'כי בן זקונים הוא לו', רמז לכך שדברי התורה הם שיישארו לאדם עדי זקנה וגם שיבה, וכמו שהגמ' אומרת (שבת קנ"ב ע"א) "תניא, רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין – חכמה נתוספת בהם, שנאמר בישישים חכמה וארך ימים תבונה ועמי הארץ, כל זמן שמזקינין – טפשות נתוספת בהן, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח'.

 

גם במשנה מובאים דברים אלו (שלהי קינים) "רבי שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפת עליהן שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח אבל זקני תורה אינן כן אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה".

 

הרי לך עצה בדוקה שאם אדם רוצה לזכות לתוספת דעה ולחכמה 'בריאה' גם בעת זקנתו, צריך משום כך לדאוג למתכון הנכון והמתאים, והוא להרבות בתורה ובמצוות, ואז יתקיים בו בישישים חכמה.

 

דברי תורה מתוקים מייד

כתוב גם באותו עניין (תהלים י"ט י"א) "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים". ביאור הפסוק כפשוטו הוא שכל אדם יש לו נטיה לאהוב זהב ופז ולהשיג עוד כסף, אלא שעד שזוכה לטעום את הטעם של הכסף הזה, יש כברת דרך לפניו, ואין הוא זוכה בהם מייד. אבל בדברי התורה לא כן הדבר, אלא מייד שמתיישב ורוצה לטעום את טעמם של דברי התורה, מרגיש במתיקות שלה איך שהיא יותר מתוקה מהדבש ומנופת צופים. ואף על פי שפעמים אדם מתחיל ללמוד תורה ומרגיש בקושי עצום, אבל עם התרגלו לדבר מרגיש שאין הוא יכול להתנתק ממנה כלל ואין דבר שישוה לה בעולם.

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

אקטואליה

בשמים נלמד ביחד – סיפור חזק

סיפור מדהים על הגביר ר' יצחק שלום ע"ה בפגישתו עם הגאון רבי עזרא עטיה זצוק"ל ראש ישיבת פורת יוסף בעת ביקורו בישיבה.

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה