וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה" (ח', ט"ז)
"שלא ירכין ראשו ולא ירכין קומתו כדרך העומדים לפני גדולים, אלא כגדול העומד לפני קטן" (אור החיים הקדוש).
אמנם משה רבינו הינו העניו מכל האדם, אך כאשר הולך הוא אל פרעה לפני מכת הערוב, מצווהו ה' שילך בקומה זקופה. מכאן יש ללמוד שבכל משא ומתן שמנהלים עם הגויים, צריך להתייצב מולם ללא שום משוא פנים, וכי אין כאן שום מקום לענווה.