כתוב: “וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְזִקְנֵי הָעָם”. אמר משה רבנו: מה, אני אדבר רק עם החכמים? רק עם הרבנים, הזקנים, החוקרים? הרי תורה לא שייכת לאליטה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אמנם אתה פונה אל זקני העם – אבל אלה הדברים אשר תדבר אל כל בני ישראל. בלי יוצא מן הכלל.
כל מי שרוצה ללמוד – יבוא וילמד. ואם יש מי שקשה לו, או מי שנמצא בשוליים – עליו ממשיכים, ולא מוותרים עליו. תמיד.
ומשה רבנו, אחרי שקרא לזקנים, פנה אל העם כולו. ואז – ויענו כל העם יחדיו. לא הזקנים לבד, לא החכמים לבד – כולם יחד
. והם אומרים: מה זאת אומרת? התורה רק להם? ואנחנו לא?
הרי כתוב: “תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב” – התורה שייכת לכל עם ישראל. אין לוותר על אף אחד שרוצה ללמוד תורה.
כל מי שרוצה – הדלת פתוחה לפניו. ולכן ענו כולם כאחד ואמרו: נעשה ונשמע.
איזו שמחה גדולה הייתה אז בשמיים. ואמר הקדוש ברוך הוא: מי גילה רז זה לבניי, שהם מקבלים את התורה באהבה ובשמחה
יותר אפילו ממלאכי השרת.
