בזמן שהיה בהמ"ק קיים, לא היו הצדוקים מנסכים ניסוך המים שהיה על גבי המזבח, בטענה שלא היה כתוב דבר זה בתורה כלל. ובאמת יש לשאול למה הם לא מודים שהניסוך הוא על גבי המזבח, מה אכפת להם לאותם צדוקים להודות בדבר זה? אלא ניתן לומר, מפני שחז"ל אמרו שאין מים אלא תורה כמו שהגמ' מביאה (בב"ק פ"ב ע"א) "דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים". ומזה אמרו שלוקחים מים מהשלוח, והגמ' שם אומרת כותב שאם נשפך להם מים שהביאו מהשלוח, לוקחים מהכיור מים רגילים, ומים אלו היו מנסכים על גבי המזבח, וכך לשון הגמ' שם "נשפכה נתגלתה – היה ממלא מן הכיור". אומר הקב"ה תביאו לי מעט מים, ואביא לכם גשמי ברכה. ואותם צדוקים שלא היו מאמינים בדברי חז"ל שאין מים אלא תורה, גם לא היו מאמינים שמעט מים שהיו מנסכים היו מביאים גשמים כל השנה. ביום שמיני עצרת קוראים וזאת הברכה אשר ברך משה, מה זה ו'זאת הברכה, אומר להם משה רבנו, אם אתם רוצים ברכה כל השנה, תלמדו תורה, שאין וזאת התורה אלא וזאת התורה אשר שם משה לבני ישראל.
