הלכות יום טוב וחג השבועות

תקציר

• היום יש שעון "שעון של גז" שהשעון הזה, שמכוון אותו, כפי שאתה רוצה שעה, חצי שעה, או יותר מזה, זאת אומרת שאתה מכוון אותו לפי מה שאתה רוצה לפי האוכל שיתבשל או שיתחמם, אז עושה פעולה מסוימת, מנתק את המעבר של הגז לתוך ה.מבער, ואם אין גז, נכבה הגז. השאלה אם זה מותר ביום טוב לעשות או אסור? זה גרם כיבוי! אתה מפעיל את השעון שיגרום לכך שבעוד שעה או בעוד חצי שעה זה ייכבה. לדעת השולחן ערוך והרא"ש – אם הדלקת את הגז, זאת אומרת שהעברת את האש מאש לאש והולכת לגז, אז אתה רוצה לשים את השעון שיכבה? זה גרם כיבוי, אתה פועל באש עצמו! וזה אסור. אבל לפני שהדלקת את הגז, הגז היה כבוי, ואתה מכוון את השעון שבעוד שעה או שעתיים השעון הזה יפעל, בינתיים הזרם של הגז פועל, ואתה מעביר אש ואתה מדליק אותו, ואחר כך השעון הזה בעוד שעה או בעוד שעתיים הוא בא לכבות, זה כמו שאומר השולחן ערוך לדעת הרא"ש, שאם הדלקת את הנר ושמת אותו בתוך חול – אסור, שמת אותו בתוך חול והדלקת את הנר – זה מותר. אותו דבר פה. ברגע שאתה הפעלת את השעון לעוד שעתיים ואחר כך הדלקת את הגז – אז זה מותר, אחרת זה אסור. ולכאורה היינו אומרים שזה כמו מים, ובמים לכאורה זה אסור, אבל לכאורה זה לא דומה למים, במים מה שאסרו, זה מדובר להדליק אותו אחרי שדלוק, אבל לפני ההדלקה אז זה רק גרם כיבוי וזה מותר. זה המחלוקת שישנה. היצר הרע מוצא לאדם מתי להיות קמצן במצוות, בהלכות, בדינים. לא חבל? שבת ויום טוב? מה, אז במשך 48 שעות יהיה לך פלטה דולקת? ? 48 שעות הגז יהיה דולק?? 48 שעות החשמל יהיה דולק? ומתחיל להיות לו קמצן, רחמנות, אסור, זה הרבה כסף, ממון ישראל כל זה הוא יודע את כל ההלכות כולם, אז הוא אומר לו מותר, גרמא, וימצא לו כל מיני קולות לכבות לו את הגז שלו. לא! אדם לא יתפתה להכנס לתוך המחלוקות אם גרמא מותר או גרמא אסור, לא יכנס לכל המחלוקות. אדם צריך מראש לתכנן את האוכל ולתכנן את המצב, או שיישאר, נאמר דוגמא שהוא משתמש בפלטה חשמלית, ישאיר אותה 48 שעות דולקת! וגם ביום טוב, הוא לא צריך את זה כל הזמן? אין דבר! ביום טוב הוא הרי יכול לשים אוכל על הפלטה, הוא יכול לשים את הפלטה זה לא כמו שבת.

• ביום שבת אם יש לו בהקפאה חלות, פיתות, אוכל, בשביל ליל יום טוב, אסור לו להוציא ביום שבת מהמקפיא אלא אם כן יכולים להיות מופשרים ולהיות ראויים לאכילה לפני השקיעה, שאפשר יהיה לאכול מהם. הא אם לא כן? אסור לך להוציא אותם. אתה רוצה להוציא אותם ולהכין אותם משבת ליום טוב, שבת לא מכין ליום טוב.

• היום בערב ראש חודש סיון, תיקן השל"ה הקדוש תפילה מיוחדת לחינוך הבנים, ואם אדם לא אמר את זה היום – יאמר את זה הלילה, ואם לא אמר את זה הלילה יאמר את זה מחר.

• ואדם צריך להיזהר, שכל השנה כולה ולא רק בשבועות אלא כגון ביום חול שהוא אוכל במטבח שם יש לו שולחן פורמייקה לאכול עליו, ויש בפניו צלחת עם מרק חם רותח שהיד סולדת בו עד כדי כך שלא ניתן לשתות ממנו מרוב חום שהוא יד סולדת בו, ומשום כך נשפך טיפת מרק על השולחן – מייד אדם ינגב אותו ולא יתן אפשרות או זמן שהשולחן יבלע מהבשר שבמרק. וזאת משום שלמחר או מחרתיים – מבלי משים יניח על השולחן גבינה מלוחה, והגבינה הזאת – אם משרים אותה על השולחן כשיעור זמן מסויים – היא תוכל לבלוע מהשולחן את הבשר שנמצא עליו!

• אומר הרב בעל הבן איש חי משל למלך שהיה לו יועץ לכל העניינים, פיקח עצום, לענייני מדינה, לענייני בטחון, לענייני כלכלה על הכל היה מתייעץ אתו. והיה לו בן יחיד, וכשבא היועץ, אמר לו המלך לבן צא החוצה אני צריך לדבר עם היועץ. הבן הזה, הילד, היה לו עגמת נפש, אמר: אני הבן שלך! והוא סך הכל יועץ ! מ ה את ה זורק אותי החוצה?! אני לא חשוב?! אז הייתה לו עגמת נפש!! ובכל פעם היה לו ילד שמרגיש לא טוב, והמלך היה עם היועץ ומתחשב אתו ולא היה מתחשב עם הילד. יום אחד הלכו לצוד ציד, המלך והיועץ שלו והבן שלו, ולכל אחד היה סוס, ובאמצע הדרך הסוס של הבן נפל, הבן לא ידע טוב לרכב על הסוס ונשברה לסוס הרגל. אמר המלך: וכי נחכה אנחנו?! נעזוב את הסוס הזה! אמר המלך ליועץ שלו, תרד מהסוס שלך, קח את הבן שלי, תרים אותו ותשים אותו על הסוס שלך ואתה תלך אחרינו ברגל. התחיל הילד לשמוח שמחה גדולה. אמר לו אביו, על מה אתה כל כך שמח?? אמר לו, בודאי שאני שמח , כ ל הזמן חשבתי שאת ה מעריך את היועץ יותר ממני, ועכשיו אני רואה שאתה נותן ליועץ לעבוד יותר קשה לכבודי, עכשיו אני יודע כמה אתה מעריך אותי. ככה גם עשה הקדוש ברוך הוא, בתחילה בא משה למרום והמלאכים התחילו להתווכח עד שקיבל את התורה, אז אומרים ישראל, המלאכים – מלאכים! ומשה הצליח, ואנחנו מה אנחנו? אנחנו לא משה רבנו! מה עושה הקדוש ברוך הוא? מעיף אותם! תדעו מה זה "קול ה'", ואחר כך מחיה אותם והמלאכים באים ומלוים אותם, אתם המלאכים?! חשבנו כל הזמן שאתם המלאכים חשובים ואתם עובדים לנו?! אתם משרתים אותנו כאילו אתם הנהגים שלנו?! כמו הבעלי עגלונים שלנו?! ועוזרים לנו?! מלאכי צבאות ידודון ידודון!! נתן לנו שבח גדול ולא ידענו מה הערך של עם ישראל. מראש חודש סיון כבר אנחנו צריכים, כל אחד ואחד צריך לעשות לעצמו הכנה להארה של קבלת התורה . ואם אדם מכין עצמו להארה של קבלת התורה – הוא מרגיש את ההארה. יהי רצון שנזכה לקבלת התורה, ולהארה של תורה, ולזכות התורה, ונזכה לכל מידי דמיטב וכן יהי רצון ונאמר אמן.

שיעור מלא

הלכות יום טוב וחג השבועות

שלום לקהל קדוש ונכבד לצופים ולמאזינים.

ראש חודש טוב ומבורך וחודש טוב ומבורך.

השנה יחול יום חג השבועות, יום מתן תורה ביום ראשון, דהיינו

שבת זה ערב יום טוב, שבת וגם כן ערב יום טוב. ויש לנו גם חג

השבועות, ויש לנו גם הלכות שבת השייכים לערב יום טוב ודיני

יום טוב.

נתחיל בשני דברים כלליים בדיני יום טוב, דברים יסודיים.

הגמ' במסכת ביצה (ב') דנה בעניין ביצה שנולדה ביום טוב אם

מותרת או אסורה לדעת בית שמאי או לדעת בית הלל,

והנימוקים למה אסורה, והגמרא אומרת מדין מוקצה. והגמרא

מקשה הרי יש לנו כלל בשבת אנחנו פוסקים כדעת רבי שמעון

שאין דיני מוקצה רק בדברים היוצאים מן הכלל? והגמרא אומרת

כך: מי כתב את המשניות? רבנו הקדוש! אז במקום אחד,

"בשבת סתם לן כרבי שמעון, ו[אילו] ביום טוב סתם לן כרבי

יהודה", דהיינו סתם לן כרבי שמעון שאין דיני מוקצה ואילו בדיני

יום טוב פסק לנו הלכה כדעת רבי יהודה. למה בשבת מקילים

יותר וביום טוב מחמירים יותר, לכאורה היה צריך להיות הפוך,

יום טוב הרי זה קיל יותר! אז הגמרא אומרת כך: "שבת דחמירא

– לא אתי לזלזולי בה, סתם לן כרבי שמעון דמיקל; יום טוב דקיל

ואתי לזלזולי ביה סתם לן כרבי יהודה דמחמיר".

כלומר, בשבת אדם אסור לו לבשל ואסור לו לטלטל, ויש הרבה

איסורים בשבת, כך שזה חמור, אז אם אנחנו מקילים לו באיסור

מוקצה – הוא לא יבוא לזלזל עוד יותר. אבל ביום טוב כיון שאדם

יודע שהוא מטלטל דברים והוא מוציא דברים ולפעמים אופים

ומבשלים ועושים כ ל המלאכות שהן לצורכי אוכ ל נפש, א ז אתי

לזלזולי בדין יום טוב, לכן החמירו.

והשאלה האם החמירו ביום טוב יותר משבת? ואיך מחמירים?

מה הפירוש שמחמירים ביום טוב יותר מאשר בשבת?

אומר הרמב" ם בהלכות יום טוב: "כל מה

שאסור בשבת, בין שהוא דומה למלאכה או מביא לידי מלאכה,

בין שהוא משום שבות – הרי הוא אסור גם כן ביום טוב אלא אם

כן לצורך אכילה וכיוצא בזה. וכל מה שמותר בשבת מותר ביום

טוב. ויש ביום טוב שאין בשבת: איסור מוקצה, שהמוקצה אסור

ביום טוב ומותר בשבת, מפני שיום טוב קל משבת אמרו בו

ואסרו בו חכמים במוקצה שמא יבוא לזלזל".

ומה המוקצים? "כיצד? תרנגולת העומדת לגדל ביצים, שור

העומד לחרישה, יוני שבך [כל זה לא שייך לנו], פירות העומדים

לסחורה [זה שייך לנו] וכיוצא בהם – הם מוקצה ואסור לאכול

מהם ביום טוב עד שיכין אותם מערב יום טוב ויחשוב עליהם,

אבל בשבת הכל מוכן אצל השבת. וכשם שמוקצה אסור ביום

טוב כך נולד אסור".

לדוגמא פירות שעומדים לסחורה, אדם שיש לו חנות שהוא מוכר

שמה ירקות או פירות או סוכר או אורז, והוא מסתחר בדבר הזה,

לא קמעונאי שמוכר קילו קילו, אלא סוחר גדול. אז אם הסוחר

הזה – יבואו אצלו ביום טוב ויגידו לו, אדוני, אנחנו רוצים אורז

רוצים סוכר, ביסקויטים – זה מוקצה לדעת הרמב"ם ולדעת

השולחן ערוך, ואילו בשבת – אין אוכל מוקצה.

דוגמא יותר ברורה: סחורה – יש מוקצה בסחורה ויש שאין

מוקצה בסחורה. חנות שמוכר בגדים, בגדי ילדים, ארוז וסגור,

בא השכן ורוצה ממנו בגדי ילדים ביום שבת, אסור, הבגד הזה

מוקצה, אתה הכנת אותו לסחורה ואתה לא הכנת אותו בשביל

להשתמש בו ביום שבת . אוכל – לא אומרים מוקצה, אבל על

בגדים אומרים מוקצה.

אדם נולד לו ילד, אז הוא קיבל מתנות, הוא קיבל ארבע חליפות

של ילדים; אדם קיבל קופסאות שוקולד ארוזות וסגורות, אז הוא

אומר לאשתו שאת ארבע חליפות הבגדים שקיבלנו – נשמור את

זה למתנה, ואת הקופסת השוקולד קיבלנו כמה חבילות ואותם

הארוזים האלה – ניקח אותם לתת אותם במתנה למישהו אחר,

לכ ן תזהרי של א נאכל אות ם אנחנו . א ז ז ה נקרא "מוקצה

לסחורה". בשבת – אם אדם ירצה לאכול מהשוקולד הזה,

שיאכל, לא אכפת לנו; אמרת? אמרת! מה יש! שאתה יכול ללכת

לשכן שלך שיש לו חנות, שיפתח ויתן לך שוקולד. אבל הבגדים

האלה שבבית שהקצית אותם למתנה זה כבר מוקצה, ואתה לא

יכול להשתמש בהם, זה סחורה.

ביום טוב יותר חמור. אם יש לך אוכל שהקצית אותו לסחורה,

דהיינו שהחלטת שזה למתנה ולא לאכול מזה, וביום טוב אתה

מתחרט ורוצה לאכול מזה – אתה לא יכול לאכול מזה. זה דעת

הרמב"ם.

והרמב"ם הוא לא יחיד בזה. גם השולחן ערוך פסק בדיני יום טוב

כמו דעת הרמב"ם. ומיד נראה שהרמ"א חולק, "מוקצה – אף על

פי שמותר בשבת, החמירו בו ביום טוב ואסרוהו. הגה – ויש

מתירים במוקצה אפילו ביום טוב, אבל "נולד" אסור לדבריהם

אפילו בשבת". ועל המשפט הזה "אסור לדבריהם אפילו בשבת"

– עומד המגן אברהם למה כך אומר הרמ"א.

ואכן דעת הרמב"ם, הרי"ף והשולחן ערוך שיום טוב חמור יותר.

וכאמור הדוגמא של השוקולד, ועוד נראה דוגמאות. דעת הרמ"א

כדעת ר"י ורבנו תם, שיום טוב כמו שבת ואין מוקצה ביום טוב

שיהיה יותר חמור משבת?!

עוד נפקא מינה. אדם בשבת יש לו אגוזים, שקדים; והוא שוברן

ויש לו קליפות של אגוזים ושקדים. הקליפות אלו, אסור לשים

אותם על השולחן, או בצלחת, אלא יכול לשים בצלחת קליפה של

תפוז שראוי לבהמה ואח"כ ישים בה קליפות אלו. זה בשבת.

אולם ביום טוב – אוכל שלא ראוי לך וראוי לבהמה זה מוקצה,

ואתה לא יכול להשתמש בו. ולדעת הגאון בסימן קי"ח משמע

שהוא סובר כדעת השולחן ערוך שאומרים מוקצה כמו דעת רבי

יהודה. ואז – ביום טוב, אם אתה רוצה לאכול ביצה [קשה] יש לך

שת י אפשרויות , א ו שתשמו ר א ת הקליפו ת בי ד כ ל הזמן , או

שתשי ם ע ל השולחן , והר י את ה ל א רוצ ה לאכול ואתה תרצה

להוציא את זה מהשולחן, עליך להוציא את כל המפה בשלמותה

ולנער את הקליפות, או לשים בצלחת אוכל של אדם: לחם, עוגה,

פרי – ואז כבר מותר לטלטלה. כלומר, ביום טוב יותר מוקצה!

בא רמ"א ואומר, אין דין מוקצה, אבל דין נולד יש. דהיינו אין דין

מוקצה בסחורה, וא ת השוקול ד את ה יכול לאכו ל כמ ו שאמרנו

קודם, אבל דין נולד כמו שאמרנו על קליפות של ביצים, או

קליפות שלא ראויים למאכל אדם – יש להם דין מוקצה.

אומר השולחן ערוך של רבנו זלמן, שבאמת כך פוסקים כמו דעת

הרמ"א לפי דעת המחמירים, פוסקים כדעת הרמ"א שאין מוקצה,

אבל "נולד" יש! ולפוסקים כדעת השולחן ערוך יש מוקצה בכל,

כמו דעת הרמב"ם. אבל גם אלה שפוסקים נגד השולחן ערוך, גם

לדעת הר"י ור"ת שחולקים על השולחן ערוך – אז הם מודים

שדין "נולד" יש, כלומר שאתה לא יכול לשים את הקליפות האלה

לתוך צלחת שיש בה רק מאכל שראוי לבהמה ואין לך את

הבהמה בחצר, זה לא כמו ביום שבת.

זה כלל אחד בדיני יום טוב שאנו מחמירים בו יותר משאר

דברים.

יש עוד דין ביום טוב, ויש בו נפקא מינה למעשה.

כתוב בגמ' בביצה (דף כ"ב), שאם אדם יש לו נר דולק של שמן,

וב א ומשתמ ש בו , כלומר לוקח קצ ת שמ ן מהנ ר הזה , אז

"המסתפק ממנו חייב משום מכבה". שואלים התוספות (שם ד"ה

…): למה מכבה והרי זה גרם כיבוי, לא כיבוי ממש? יש לי מלא

שמן ואני לוקח קצת, ועוד שעה עד שיכבה? ואני לוקח ממנו

טיפה אז זה שעה פחות דקה ייכבה! אז זה גרם כיבוי? אומרים

התוספות: זה נקרא כיבוי ממש.

ממשיכים התוספות ואומרים: ולכך נראה שמכאן מותר להתיר –

לקחת מנר של שעוה גדולה, לחתוך אותו מלמטה, מכיון שבשעה

שחות ך אות ו אינ ו מכחי ש מהאו ר של ה כל ל א ף ע ל פי שהוא

גורם… עתיד לגרום לכך שהוא כבוי, ודוקא לחתוך אותה באור,

אבל בסכין – אסור. אומרים התוספות שזה נר גדול, ואין לך זמן

ולחכות לו שעה שלמה עד שייכבה. אז מותר לך לקחת אותו

ומלמטה לשרוף אותו שיהיה פחות זמן, וייכבה יותר מוקדם.

אומר הרא"ש (ביצה פ" סי' ..): אסור ביום טוב לעשות זאת, כי

כל גרם כיבוי שאתה נוגע בחפץ – אסור לעשות ביום טוב. ורק

גר ם כיבו י שאת ה עוש ה אות ו מחוץ לחפ ץ כפ י שנבאר, מותר

לעשות ביום טוב.

למשל: כתוב בשולחן ערוך (סי' .. סעי' ..), מי שיש לו נר של

שעוה ורוצה להדליקו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול

ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלהשרף בעניין שייכבה

כשיגיע לשם". אדם לוקח נר שדולק שעתיים ורוצה רק שעה

אחת לדלוק. לפני שמדליק אותו, ישים מסביב איזה בד רטוב,

בכדי שכשיגיע הנר לשם יכבה. אומר רמ"א (שם ..): "ויש

מתירים לחתוך נר של שעוה באור, דהיינו שמדליקים מלמטה

כדי לקצרה וכן נוהגים, אבל על ידי סכין אסור".

כלומר, המחלוקת בין התוספות להרא"ש, הרא"ש סובר שאם

לוקח נר דולק ושם אותו בתוך חול או בתוך מלח ביום טוב:

אסור, כי כשיגיע למלח או לחול, זה מכבה אותו. אבל אם לוקח

נר טרם הדלקת אותו, ושמת אותו בתוך החול או בתוך המלח

והדלקת אותו, אז מכיון שאתה שמת אותו בתוך החול או בתוך

המלח לפני שהדלקת אותו – מותר. ודעת השולחן ערוך, כדעת

הרא"ש, שמותר לך לעשות גרם כיבוי אם לא נוגע בנר, אלא שם

אותו בתוך מלח עוד לפני שהדלקת אותו בו בתוך חול לפני

שהדלקת אותו, אז מותר לך להדליק אותו וכשיגיע לחול הוא

יכבה וזה בסדר גמור.

אומר הרמ"א כדעת התוספות: לא ! הדלק ת אותו – אין דבר,

תשים אותו בתוך חול, מה יקרה? אתה הרי לא מכבה אותו

עכשיו, ועד שיגיע לחול הוא ייכבה, אז זה גרם כיבוי ביום טוב וזה

מותר. אז זה המחלוקת.

הטורי זהב הביא את ההלכה הזאת, ואומר: "נראה לי, שאם

תוחב אותו בחול [כי ברגע שמגיע לחול בא עליו ונכבה] אולי גם

הרא"ש מסכים על זה, אבל להשים תחיבת הנר תוך כוס של מים

– זה נראה לאיסור, דהוי כיבוי ממש". כלומר, אם אתה לוקח כוס

של מים, לוקח נר דולק, מדברים לדעת התוספות, ושם אותו

בתוך המים הזה, נכון שכרגע הוא לא נכבה, ועד שהוא יגיע

למים זה ייכבה, אומר הטור י זהב שזה כיבו י מוחלט ואסור לך

לעשות את זה גם לדעת המקילים.

כלומר, לדעת השולחן ערוך – גרם כיבוי אסור ביום טוב, ולדעת

הרמ"א שפוסק כדעת התוספות, גרם כיבוי מותר ביום טוב,

ולדעת השולחן ערוך, אם הגרם כיבוי הזה אתה עושה אותו לפני

שהדלקת אותו – מותר, וכן לדעת הרמ"א.

היום יש שעון "שעון של גז" שהשעון הזה, שמכוון אותו, כפי

שאתה רוצה שעה, חצי שעה, או יותר מזה, זאת אומרת שאתה

מכוון אותו לפי מה שאתה רוצה לפי האוכל שיתבשל או

שיתחמם, אז עושה פעולה מסוימת, מנתק את המעבר של הגז

לתוך ה… למבער, ואין לך גז, גמרנו, נכבה הגז. השאלה אם זה

מותר ביום טוב לעשות או אסור? זה גרם כיבוי! אתה מפעיל את

השעון שיגרום לכך שבעוד שעה או בעוד חצי שעה זה ייכבה.

לדעת השולחן ערוך והרא"ש – אם הדלקת את הגז, זאת אומרת

שהעברת את האש מאש לאש והולכת לגז, אז אתה רוצה לשים

את השעון שיכבה? זה גרם כיבוי, אתה פועל באש עצמו! וזה

אסור. אבל לפני שהדלקת את הגז, הגז היה כבוי, ואתה מכוון

את השעון שבעוד שעה או שעתיים השעון הזה יפעל, בינתיים

הזרם של הגז פועל, ואתה מעביר אש ואתה מדליק אותו, ואחר

כך השעון הזה בעוד שעה או בעוד שעתיים הוא בא לכבות, זה

כמו שאומר השולחן ערוך לדעת הרא"ש, שאם הדלקת את הנר

ושמת אותו בתוך חול – אסור, שמת אותו בתוך חול והדלקת את

הנר – זה מותר. אותו דבר פה. ברגע שאתה הפעלת את השעון

לעוד שעתיים ואחר כך הדלקת את הגז – אז זה מותר, אחרת

זה אסור. ולכאורה היינו אומרים שזה כמו מים, ובמים לכאורה

זה אסור, אבל לכאורה זה לא דומה למים, במים מה שאסרו, זה

מדובר להדליק אותו אחרי שדלוק, אבל לפני ההדלקה אז זה רק

גרם כיבוי וזה מותר. זה המחלוקת שישנה.

מחלוקת נוספת, מחלוקת עקרונית. שוב פעם בדיני יום טוב.

אומר הרמב"ם בפרק ד' מהלכות יום טוב: "אין מוציאים את האש

ל א מ ן העצים ול א מן האבני ם ול א מן המתכות, כגון ששוכחים

אותם אחד בשני, או שמכים זו בזו עד שתצא אש, וכן הנפט החד

ביותר, שהוא כמו מים שמנידים אותו עד שנדלק, או כלי זך

קשה, או זכוכית מלאה מים שמניחים אותה כנגד עין השמש עד

שיחזיר נוגהה לפשתן ויאחז בו וידלק – כל זה וכיוצא בו, אסור

ביום טוב, שלא הותר ביום טוב אלא להבעיר מאש מצויה, אבל

להמציא אש אסור, שהרי אפשר להמציא אותה מבערב".

אומר על זה הראב"ד, ולמה לא אמר מדין נולד?

זאת אומרת, היום מי ממציא אש מאבנים, או לוקח כלי זכוכית

עם מים או זכוכית מגדלת להדליק, היום לא עושים את הדבר

הזה. אבל היום יש מצית, יש גפרור, יש חשמל. בשו"ת רב

פעלים ח"א וגם כן בבן איש חי במדבר ט"ו שם כתב שמישהו

רצה להתיר להדליק גפרור ביום טוב, לקחת גפרור ולשפשף

אותו ולהבעיר אותו, וזה אסור, אומרים הרב פעלים הכתב סופר

והחתם סופר , פה אתה יוצ ר דבר חדש מ ה של א הי ה מקודם!

מקודם יכולת לאחוז מהראש הגפרור הזה מהאדום או מהשחור

זה לא משנה, ואחרי ששפשפת יצרת דבר חדש! היצירה

החדש ה הזא ת ז ה נקר א נולד , ז ה נקר א שאת ה ממציא דבר

חדש, אתה מוליד דבר חדש – נולד.

אותו דבר בחשמל, ברגע שאתה מחבר שני חוטים ביחד, אז

אומרים שהחשמל נמצא ורק אתה מוציא אותו לאורה – לא!

החשמל הזה לא נמצא, ועל ידי החיבור של שני החוטים ביחד,

אתה יוצר מצב שידלק האור, אתה יוצר מצב שהפלטה תבער.

היצירה הזאת שלך היא עכשו על ידי הפעולה שלך. היום יש בגז

מציתים או מצית הרגיל, ועל ידי שבגז זה לא… כי זה לא חשמל,

אבל במצית רגיל אז יש שפשוף של האבן, זה כמו שכותב

הרמב"ם על ידי שיניים של ברבל, ואז זה מוציא ניצוץ, והניצוץ

הזה אם אתה שם אותו על פשתן הוא בוער. זה נקרא מצית, גם

לדעת הרמב"ם וגם לדעת הראב"ד – אסור.

וכתוב בשדי חמד שבדיעבד, על אף שצריך להשאיר מראש נר

שדולק 24 שעות בכדי להשתמש בו, אבל כשאין לו, הולך לשכן,

תן לי אש, יש לך אש? אומר לו: כן, קח אש. לא שאתה השכן…

אתה הדלקת את זה עם גפרור את האש הזה?? או שזה היה לך

מערב יום טוב? לא שאלת אותו! מותר לך. בשבת – אדם רוצה

לקחת מהשכן שלו שלא מכיר אותו או מאדם אחר, זר, ולא יודע

אם שומר שבת או לא שומר שבת – מים חמים, אז שישאל אותו

אם זה מים חמים שהוחמו בשבת, או מערב שבת? אבל ביום

טוב לא ישאל אותו, אין דבר, מותר לך להשתמש בדבר הזה.

אבל לכתחילה עליך להשאיר אש דולקת 24 שעות שממנו

תעביר לדברים אחרים.

סיכומו של דבר:

היצר הרע מוצא לאדם מתי להיות קמצן במצוות, בהלכות,

בדינים. לא חבל? שבת ויום טוב? מה, אז במשך 48 שעות יהיה

ל ך פלט ה דולקת? ? 48 שעות הגז יהיה דולק?? 48 שעות

החשמל יהיה דולק? ומתחיל להיות לו קמצן, רחמנות, אסור, זה

הרבה כסף, ממון ישראל כל זה הוא יודע את כל ההלכות כולם,

אז הוא אומר לו מותר, גרמא, וימצא לו כל מיני קולות לכבות לו

את הגז שלו. לא! אדם לא יתפתה להכנס לתוך המחלוקות אם

גרמא מותר או גרמא אסור, לא יכנס לכל המחלוקות. אדם צריך

מראש לתכנן את האוכל ולתכנן את המצב, או שיישאר, נאמר

דוגמא שהוא משתמש בפלטה חשמלית, ישאיר אותה 48 שעות

דולקת! וגם ביום טוב, הוא לא צריך את זה כל הזמן? אין דבר!

ביום טוב הוא הרי יכול לשים אוכל על הפלטה, הוא יכול לשים

את הפלטה זה לא כמו שבת.

ואם יש לו גז דולק ביו"ט 24 שעות, אז שימשיך הלאה עוד 24

שעות. יש לו כירה חשמלית, ימשיך הלאה! לא יבוא עכשו להגיד

שאסור ולא צריך את זה ביום טוב, אני אוכל מאכלי גבינה, הוא

ימצא קולות… לא! אין לה שום קולא!

או הפוך – בשבת הוא לא ישתמש וביום טוב הוא ירצה להדליק

את האש. אז מה? אני אדליק את האש… לא צריך את הגז ורק

ביום טוב, אז אני אשאיר את זה כל יום שבת?? ניצוץ קטן אני

לוחץ עליו היום, וממציא לו ניצוץ אחד ויבעיר לו את כל הבית

שלו, כמו שכתוב אצל עשיו ויוסף, להבה יוצאת ושורף את הכל.

ועל כן אדם מאוד מאוד צריך להזהר בדבר הזה.

דעת המגן אברהם בקי"ד ס"ק ו', שאם אדם לוקח נר ותוקע אותו

בתוך הפמוט – אין בעיה ביום טוב. אדם לוקח נר ותוקע בפמוט

וזה לא מחזיק מעמד ומתנדנד לו, אז רוצה לחמם אותו מלמטה

בכד י להדביק אותו בתוך הפמוט, אז מתחילה הוא רצה להגיד

שזה איסור ודאי משום ממחק, אחר כך אמר שזה גזירה אטו

ממחק, הדבר הזה אסור לעשות.

ועל כן, כיון שיש לנו שבת וגם יום טוב, אז ביום שישי צריכים

להכין שתי מערכות של פמוטים, דהיינו יקח פמוטים וידביק

בשביל ליל יום שישי אחר הצהריים בשביל ליל שבת, וידליק

במוצאי שבת לכבוד יום טוב, ושהכל יהיה מוכן פעמיים, שני

מערכות פמוטים.

ואם יש לו נרונים מוכנים – אין בעיה, שישאיר אותם ואין נפקא

מינה בדבר. ואם יש לו ומדליק בשמן, טוב שיכין את הפתילות

של השמן מערב יום טוב גם כן כפול, אבל אם לא הכין בפתילות

של היו ם שיש רק לתחו ב א ת הפתילות לתו ך הפקק – אז זה

מותר לעשות את זה ביום טוב עם קצת שינוי.

כתוב בשולחן ערוך בסימן תקכ"ט, שבכל ערב יום טוב רגיל,

מכיון שיש מצוה לאכול בליל יום טוב לתאבון, לכן: "מהמנחה

ולמעלה בערב יום טוב לא יאכל, שזה מכלל כבוד ערב יום טוב.

מיהו, אם ערב יום טוב יחול בשבת, כמו השנה, אז יכול לקיים

סעודה שלישית מוקדם, ויאכל מעט פת לכבוד יום טוב". זאת

אומרת שאם חל כמו השנה שבת בערב טוב וצריכים לאכול בליל

יום טוב סעודה עם לחם, אז אם אדם כל שבת רגיל להתפלל

מנחה קטנה, מתחילים בדרך כלל מנחה קטנה ב 17:00 פה, אני

אומר דוגמא, וגומרים ב 17:30- , עד שילך הביתה יהיה 18:00

ועד שיתחיל לאכול, והיצר הרע ביום השבת הזה יעכב אותו

ולאכילה, ויגיד לו אתה רעב, תאכל ותאכל, וב 19:00 יגמור

21:00 ילך הביתה, הוא כבר – לאכול, ויבוא להתפלל, וב 20:30

לא יוכל לאכול סעודה של ליל יו"ט, ולכן בשבת זו יתפלל מנחה

גדולה ויאכל מוקדם סעודה שלישית. אבל אם קרה מקרה שהוא

לא התפלל מנחה גדולה הוא לא יכול לאכול מוקדם, הוא התפלל

מניין ראשון ואכל ועד שבאו לו אורחים ועד שגמר את הסעודה

– הראשונה של שבת ב 12:00- והוא לא יכול כבר בשעה 12:30

13:00 לאכול, אז הוא רוצה לאכול אחר כך, או שישן ולא אמר

שאני ישן בשביל שבלילה אהיה ער, אלא הלך לישון לכבוד שבת,

אין הכי נמי מותר לו, אבל אם אדם ישן ואומר אני אישן עוד שעה

ואומר לאשתו אל תעירי אותי עכשו, תעירי אותי רק בעוד שעה

אני רוצה לישון עוד שעה בכדי שבלילה אני אוכל להיות ער, יוצא

שמכין משבת ליום טוב. אבל אם אדם ישן בשבת ולא מדבר

כלום עם אשתו, הוא בעצמו ישן וישן עוד שעה, ולא מדבר כלום,

מותר לו. האמירה הזאת – היא לא בסדר. אז אם אדם ישן

והתאחר, קרה לו כמו שקרה לעם ישראל בחג השבועות בא

www.harav.org website@harav.org

הקדוש ברוך הוא ואומר למשה רבנו תכין אותם יומיים למתן

תורה, והכין אותם משה רבנו שלושה ימים והוסיף עליהם עוד

יום אחד לכבוד מתן תורה, והיצר הרע שמע שמקבלים תורה וזה

מרגיז אותו, תורה בשבילו זה סם המות, הוא לא יכול לסבול

תורה, אז הוא אמר אני אראה להם ואני… בא אליהם ביום…

הלילה ראש חודש, ראש חודש טוב ומבורך עליכם ועל כל עמו

ישראל, ובראש חודש באו ישראל להר סיני, אז בראש חודש הוא

אמר להקדוש ברוך הוא, מסכנים, הם עייפים – שינוחו קצת,

וביום ב' לחודש אמר להם תתכוננו, ביום ג', ד', ה' – למאן

דאמר, או אחרים סוברים שבד', ה', ו' – הכין אותם למתן תורה,

ואמר להם התקדשו היום ומחר לדעת חכמים יומיים ולדעת רבי

יוסי שלושה ימים, ובא ביום הראשון של הפרישה ובא היצר הרע

ואומר להם, אתם צריכים להתכונן למתן תורה וצריכים ללמוד

וצריכים להתכונן, בסדר, נתכונן, ובא אליהם ביום השני בלילה,

מה אתם ישנים עכשו? בליל ג' לחודש של שלושת ימי הגבלה

אתם ישנם?? אתם צריכים לא לישון, תשנו חצי שעה מספיק

לכם, שעה מספיק לכם, הכנה למתן תורה, בסדר – הם שומעים,

היצר הרע אומר להם את זה ושומעים בקולו ואין להם עדיין

תורה שיוכל ו להלחם נג ד היצ ר הרע ! בא בה' לחודש סיון ערב

שבועות ואמר להם היום אתם צריכים להתכונן, להתכונן,

להתכונן, וכך בלילה לא ישנו, וביום להתכונן ולהתכונן, רוצים

לישון קצת בערב שבועות – לא! מה אתם ישנים!! מחר שבועות,

מה אתם ישנים?! לא ישנים. בסדר. בא בליל שבועות, אמר

להם, עכשו ליל יום טוב, יהיה לכם מתן תורה מחר, צריכים

לאכול, מצוה לאוכל לכבוד יום טוב, תאכלו, טוב – אוכלים, ועדיין

לפני מתן תורה יכלו לאכול מה שהם רוצים, והם אוכלים, ואמר

להם אתם יודעים מה? מותר לכם לישון חצי שעה, אחר כך

תקומו! תזהרו! בסדר. הם אכלו, והיו עייפים כי אתמול בלילה לא

ישנו, והיום לא ישנו, וכך עמדו במקומם וישנו עד הבוקר מרוב

העייפות שלהם. בבוקר השכינה באה, הקדוש ברוך הוא בא להר

סיני, אין עם ישראל!! קול השופר הולך וחזק, ויחרד כל העם

אשר במחנה, כל אחד קם וראה כבר מאוחר כבר, הנה השכינה

כבר על הר סיני , אמרו שזה בושה ללכת שמה, מה – יגידו לי

עכשו אתה בא?! עכשו אתה בא?! כולם באו מוקדם!! עכשו אתה

בא?! כל אחד ברח מהאוהל שלו וברח למדבר. הולך משה רבנו,

הקדוש ברוך הוא מחכה לכם!! אומרים – לא, אנחנו מתביישים

לבוא! היצר הרע אמר להם שהם מתביישים לבוא. אמר להם

משה, העם יוצא לקראת ה'! בואו!! זה אחד הטעמים לפי הפשט

למה לומדים כל הלילה בליל שבועות, אבל תכף נראה שיש עוד

טעמים לדבר הזה, לפי הסוד ולפי הקבלה. כך שתמיד ליצר הרע

יש לו כל מיני אפשרויות לבלבל את האדם. יבוא ביום שבת

ויכביד עליו, תישן, תנוח – יקום בשעת 07:00 יקום, אז יש לו

עכשו "פסקי הלכה של היצר הרע", יאמר לו, תראה – בלילה

צריכים לאכול לכבוד חג השבועות, אל תאכל עכשיו סעודה

שלישית , בכד י שתוכ ל לאכו ל בלי ל שבועו ת ז ה חיוב , ז ה מיום

טוב, זה מתן תורה! אבל איפה מצוה בעתה ובזמנה! להלכה

חייבים לאכול! ובאמת ההלכה היא שמותר לו לאכול סעודה

שלישית, אבל לא יאכל הרבה אלא יאכל כביצה לחם, אם זה

משביע אותו יאכל כזית לחם ולא יאכל הרבה, אבל אם באמת

יבוא היצר הרע לאדם וירעיב אותו, יעשה אותו רעב בשעה

19:00 , הרי אסור לו לאדם להיות רעב ביום שבת, לכן יאכל,

אלא שלכתחילה אדם צריך להיות "חכם עיניו בראשו".

ביום שבת אם יש לו בהקפאה חלות, פיתות, אוכל, בשביל ליל

יום טוב, אסור לו להוציא ביום שבת מהמקפיא אלא אם כן יכולים

להיות מופשרים ולהיות ראויים לאכילה לפני השקיעה, שאפשר

יהיה לאכול מהם. הא אם לא כן? אסור לך להוציא אותם. אתה

רוצה להוציא אותם ולהכין אותם משבת ליום טוב, שבת לא מכין

ליום טוב.

כמו כן, אם הוא אוכל בליל יום מאכלי גבינה, מאכלי חלב, והם

במקפיא, ורוצה להוציא אותם מערב יום טוב בשבת אחר

הצהריים – אסור להוציא אותם, כי אינו יכול לאכול מהם, בפרט

אם אכלת בשר! אתה מוציא אותם למתי?? אתה לא יכול לאכול

את זה בשבת, זה לא ראוי לך לאכול את זה, מה אתה מוציא את

זה?! מה אתה מכין מעכשו ליום טוב?!

אז או שיוציאו אותם מהבוקר שיהיו ראויים לאכילה אחר

הצהריים, או שישאיר אותם בערב, ובלאו הכי כתוב במגן

אברהם, מובא בבן איש חי, שבחג השבועות בעינן "תמימות",

בכ ל יו ם טו ב של ראש השנה , אד ם יכול להקדים מוקדם, ערב

שבת שיתפלל ערבית מוקדם – מפלג המנחה, אבל בערב

שבועות בעינן "תמימות". ומהדין יכולים להתפלל מוקדם ולאכול

מוקדם, לקדש ממש בצאת הכוכבים, אבל נוהגים להחמיר שגם

תפילת ערבית של ליל חג השבועות יהיה ממש "תמימות" ובצאת

הכוכבים. לכן ההכנה של אוכל כל שהוא לפני כן אסור להכין אלא

אם כן יהיה ראוי לאכול אותו ביום שבת.

בערבית של מוצאי שבת, ליל חג השבועות, מתחילים "אתה

בחרתנו" ואומרים באמצע "ותודיענו… בין קודש לקודש".

ה"ותודיענו" הזה זה במקום "אתה חונתתנו" שיש בכל מוצאי

שבת. אותו דין! כמו שב"אתה חוננתנ", אם התחלת לומר "אתה

חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך חכמה בינה

ודעת ברוך אתה…" ולא אמרת "…ה' חונן הדעת", ונזכרת שלא

אמרת "אתה חוננתנו", אתה אומר "אתה חוננתנו" וממשיך

"וחננו מאתך…", אבל אם אמרת "ברוך אתה ה'…" אף על פי

שלא אמרת "חונן הדעת" לא חוזר וממשיך הלאה. ואם תרצה –

ב"אלקי נצור" להגיד "אתה חוננתנו" – תגיד "אתה חוננתנו".

אבל מי שלא אמר "אתה חוננתנו" בתפילה ולא אמר ב"אלקי

נצור" – "אתה חוננתנו", אז אסור לו לעשות שום פעולה שאסורה

בשבת ומותרת ביום חול, עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש

לחול" – אני מדבר כרגע על יום שבת רגיל, ואז מותר לו לעשות

מלאכות מסוימות, אבל לאכול אסור לו עד שיעשה הבדלה על

הכוס.

אותו דבר ב"ותודיענו": אמר "אתה בחרתנו", ובמקום שיאמר

"ותודיענו" – עבר, אז בסוף הברכה יאמר "ברוך אתה ה' מקדש

ישראל והזמנים", ואם לא אמר "ברוך אתה ה'…" אלא רק "ברוך

אתה…", אז חוזר ו"ותודיענו", אומר "ותודיענו" וממשיך

"וקדשנו… ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים". אבל אם אמר

"ברוך אתה ה'…" לא חוזר ל"ותודיענו" וממשיך הלאה להתפלל.

וכשבא הביתה, אסור לו לעשות שום פעולה שאסורה ביום שבת

למרות שמותרת ביום טוב, עד שיאמר בפיו "ברוך המבדיל בין

קודש לקודש" ואז מותר לו, אבל לא יוכל לאכול אלא יהיה מותר

לו רק לעשות מלאכות.

אשה בבית, במוצאי שבת, רוצה להכין את השולחן, ולהוציא

מהמקרר ואסור להוציא מהמקרר בשבת ורוצה להוציא מוקדם,

גם כן לא יכולה, אלא היא צריכה לחכות עד שיצאו כוכבים, דהיינו

עד זמן הדלקת הנרות שהוא 40 דקות אחרי… בערך 40 דקות

אחרי השקיעה, וב 40 דקות שאחרי השקיעה תתפלל ערבית של

חג עם "ותודיענו", ואם לא אמרה, או שלא התפללה ערבית או

שאין לה זמן להתפלל ערבית, אז לא יכולה לעשות שום פעולה

עד שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". ואז יכולה להדליק

נרות יום טוב ולעשות את כל המלאכות האסורות בשבת ושמותר

לה לעשות ביום טוב, וברור שאסורה באכילה, כי היא צריכה

בשביל זה גם קידוש וגם הבדלה.

במסכת פסחים (דף ק"ב) כתוב שכשחל שבת ולאחריו יום טוב,

דהיינו שיום טוב חל ביום ראשון, אז הקידוש במוצאי שבת בליל

יום טוב הוא קידוש והבדלה ביחד. ובגמרא יש מחלוקת מה קודם

ומה בסוף? והגמרא אמרה: "והלכתא – יקנה"ז", דהיינו י'ין,

ק'ידוש, נ'ר – בורא מאורי האש, ה'בדלה – המבדיל בין קודש

לקודש, ובסוף אומר ז'מן – שהחיינו.

ומכיון שיש כאן 'שהחיינו', אותן נשים שמדליקות נרות צריכות

להדליק נרות לפני שיבוא הבעל בכדי לברך "להדליק נר של יום

טוב" וגם יכולות לברך 'שהחיינו'. אבל אם הבעל בא וקידש, לא

יכולות שוב לברך 'שהחיינו'.

וכל אדם ואדם במצב כמו השנה, צריך להכין נר נשמה בערב

שבת בכדי שבמוצאי שבת תוכל האשה להעביר את האש מנר

הנשמה הזה לנרות שרוצה להדליק.

שואל הרשב"ם: במוצאי שבת אנחנו מברכים י'ין, ק'ידוש, נ'ר,

ה'בדלה , ז'מן ; איפה בשמים? ? למ ה ל א מברכי ם ע ל בשמים

במוצאי שבת?? אומר הרשב"ם: "ולא מברכים על בשמים, לפי

שאין מברכים על הבשמים ביום טוב, שהרי גם ביום טוב יש לנו

נשמ ה יתר ה כמ ו שבת" , ממילא יש ל ך נשמה יתרה! א ז מה

תברך על בשמים עכשו במוצאי שבת?? לא הלכה הנשמה

היתרה לכאורה!

שואלים התוספות, יש נשמה יתרה ביום טוב, אז במוצאי יום טוב

תברך על הבשמים!! ואנחנו לא מברכים על הבשמים במוצאי יום

טוב!! ל א במוצא י יו ם טוב שאחר י שב ת כמ ו השנה , ול א בכל

מוצאי יום טוב רגיל!! אז אומרים התוספות שיש הרבה תירוצים

לזה, הרבה טעמים לזה, והטעם העיקרי – אומרים התוספות,

מפני שעל ידי שמחת יום טוב באכילה ושתיה, מועיל כמו

בשמים". ככה אומרים התוספות. זה התוספות כאן. אבל

התוספות בביצה הביאו לנו עוד טעמים, טעמים שעל זה אומרים

התוספות כאן שלא מוצאים חן בעיניהם, כלומר שלא ניחא להו

הטעם הזה. הם אומרים טעם אחר למה לוקחים בשמים במוצאי

שבת רגיל, אומר, מפני שגיהינם מתחיל לבעור במוצאי שבת

ומתחילים הרשעים שמה להשרף וזה מסריח, ובכדי שלא יהיה

הריח של הגיהינם… ומי מריח את הריח הזה? אנחנו לא

מברכים על הריח הזה, אף על פי כן ככה המציאות. אז שואלים

התוספות, הלא ביום טוב גם כן לא עובדת הגיהינם? אז במוצאי

יום טוב מתחיל גיהינם לשרוף את הרשעים?! אז אם כך המצב,

אז במוצאי יום טוב הגיהינום של הרשעים מתחיל להסריח ולמה

לא נברך "בורא עצי בשמים"?! אומרים התוספות "ויש אומרים

שלא מברכים במוצאי שבת ובליל יום טוב מחשש שמא יקטום",

כלומ ר שמ א ישבור א ת העצים ש ל הבשמים . שוא ל הר"ן –

ויקטום?! מה קרה?? וכי אסור לחתוך עצי בשמים ביום שבת

לצורך השבת?? ופה מדברים על יום טוב שאסור לחתוך את

הבשמים ולקטום בשמים ביום טוב לצורך היום טוב?! אומר הר"ן

– יותר מזה! הרי אדם יכול ללכת ביום טוב, ביום שבת לראות

שיח של הדס, ולהתקרב ולהריח, אז למה פה יהיה אסור?? אלא

חוזרים התוספות ואומרים שהמאכלים החשובים מיישב דעתו

בלא ריח, ולכאורה אם לא אוכל מאכלים חשובים בליל יום טוב,

אז הוא צריך לקחת בשמים?!

הרמב"ם כותב (סוף הלכות שבת פרק כ"ט) לוקחים בשמים

במוצאי שבת, "מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת, משמחים

אותה ומיישבים אותה בריח טוב". למה במוצאי יום טוב לא

עושים את הדבר הזה?? אז התוספות מסתפקים אם יש נשמה

יתרה ביום טוב או אין נשמה יתרה ביום טוב. כתוב בזוהר

הקדוש, שיש בחינת נפש ונשמה יתרה ביום טוב! אם כך למה

לא מברכים במוצאי יום טוב את הדבר הזה על הבשמים??

אלא העניין הוא: שבת – הנשמה היא מיוחדת! נשמה שבאה

בשבת היא אותה נשמה שמלאכים הורידו לעם ישראל כשאמרו

"נעשה ונשמע", וכשחטאו בעגל – באו מלאכים ולקחו את אותן

הנשמות, את הוד הנשמות האלה החשובות, "ויתנצלו ישראל

מעדיים", העדי הטוב הזה, התכשיט הטוב והנפלא הזה, ונתנו

את זה למשה רבנו. משה רבנו לא רצה לקבל את זה. ואותן

הנשמות של ששים רבוא – מתחלקים לעם ישראל בערב שבת,

בליל שבת. ומכיון שכן – זה נשמות מיוחדות עם הוד מיוחד.

הנשמות האלה, כשיוצאות במוצאי שבת, אדם מרגיש צער –

ולכן תקנו את ברכת הבשמים. אבל יש נשמה יתרה גם ביום טוב

ויש נשמה יתרה גם בראש חודש, אבל לא כמו אותן הנשמות

המיוחדות שיש ביום שבת, ועל כן במוצאי יום טוב לא מברכים

"עצי בשמים".

דבר שני:

הגמרא מספרת, היה רבי יעקב בר אבא ורבא, כל מה שהיה

עושה רבא – היה רבי יעקב שואל אותו: למה אתה ככה עושה??

למה ככה אתה מתנהג?? היה שואל אותו הרבה שאלות, והיה

עונה לו. אז התארח אצלו פעם בשבת, וכל השבת הקשה לו

קושיות – למה ככה ולמה ככה. כל מה שעושה – מקשה לו. הגיע

מוצאי שבת, ובאו לעשות הבדלה, השמש שלו, של רבא – לקח

נר אבוקה-נר קלוע והדליק את זה מנר שהיה דלוק ביום שבת כל

השבת והביא את זה לרבא שיעשה הבדלה. אז פה הרשב"ם

מלמד עליו זכות על רבי יעקב, שלא באמצע הבדלה הקשה לו

אלא שתק לו, ואחרי שגמר אמר לו: רבא! למה השמש עשה

ככה? אמר לו, אני לא יודע מה שהשמש שלי עושה, מה אכפת

לי מה שהשמש שלי עושה, עזוב אותי! אמר לו, לא! השמש שלך

לא יעשה דבר מבלי שאתה אמרת לו. אתה אמרת לו שככה

יעשה , למה?? אמר לו , טוב , אנ י אגי ד לך. וכ י את ה ל א יודע

שאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר?! נכון שיש שמה נר, אבל

יש מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שתי נרות קלועות לברך.

מצוה מן המובחר – אם אין לו – אין לו, אין נפקא מינה בזה, אבל

אם יש לו – זה יותר לכתחילה הדבר הזה.

כתוב בשולחן ערוך: "מצוה מן המובחר לברך על אבוקה. ויש מי

שאומר שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה

חוץ מהנר המיוחד להאיר בביתם". לכתחילה צריך אבוקה. אין

לך אבוקה – יש ל ך נ ר אחר . ל א תאמ ר יש ל י א ת הנ ר הזה

שדלוק מליל שבת, לא! אלא אתה צריך להביא נר אחר חוץ מזה

שיוכ ר שז ה את ה מביא א ת ז ה בשבי ל הברכ ת "בורא מאורי

האש".

במוצאי שבת ליל יום טוב שבליל יום טוב אנחנו צריכים לברך

בקידוש: י'ין, ק'ידוש, נ'ר, ה'בדלה, ז'מן?? שצריכים לברך

שהחיינו, ולברך על ההבדלה, ולברך "בורא מאורי האש"?? איך

נברך "מאורי האש"?? אם ניקח שתי נרות שיהיה אבוקה ונקלע

אותם ביחד, נחבר אותם ביחד, יהיה אסור להפריד, מכבה!

לקחת נר של אבוקה כמו של כל מוצאי שבת – איך נכבה אותו?!

ניקח למחלוקת אם בתוך חול או בתוך מלח או בתוך מים…

בעיה! לקחת שני גפרורים ולהדליק – זה אסור!!

אז יש שני אפשרויות: יש אפשרות אחת לקחת שני גפרורים, לא

לשפשף אותם אלא לקחת שני גפרורים ולהדליק אותם מהנר

שהאש ה הדליק ה וע ל זה לבר ך "מאור י האש" . וישים א ת זה

בתוך צלחת שלא יכבה את הגפרורים האלה. או יקח גפרור אחד

דלוק או כבוי זה לא משנה, או עץ אחר, ויקח אותו ויחבר אותו

לנר שהאשה הדליקה, והרי הנר של האשה והגפרור הזה זה

ביחד אבוקה – ויברך עליה ברכת "מאורי האש". אבל לחבר את

שתי הנרות ביחד אסור, מפני שאחר כך לא תוכל להפריד אותם,

אתה נקרא כאילו אתה מכבה, ונשפך מזה מעט מהפראפין של

הנר וזה כעין גרם כיבוי או בפועל בידיים.

ועל כן, החכם עיניו בראשו, ויאמר לאשה שמדליקה נרות של ליל

יום טוב, תדליקי את זה קרוב יותר לשולחן בכדי שיהיה אפשר

לחבר את זה בעוד גפרור בכדי שיהיה לו אבוקה. ואם אין לו עוד

גפרור, ואין לו אבוקה, או שפוחד מהדבר הזה, אז אין הכי נמי

יברך על נר אחד בלבד. וכל מה שכתוב שאבוקה – זה מצוה מן

המובחר, ולא שהאבוקה באה להגיד לך שאבוקה ולא נר אחד

בלבד.

היום בערב ראש חודש סיון, תיקן השל"ה הקדוש תפילה מיוחדת

לחינוך הבנים, ואם אדם לא אמר את זה היום – יאמר את זה

הלילה, ואם לא אמר את זה הלילה יאמר את זה מחר.

כתוב בספר הזוהר הקדוש, שאדם שלומד בלילה, בליל שבועות

את הלימוד המיוחד הזה, אשריו ואשרי חלקו, ובשמים אומרים לו

בא ותקבל קדושה חלק מההארה של התורה. ובמחזור וגם

בסידור, גם בתיקון, יש את המעשה הידוע של המגיד עם מרן

הבית יוסף איך שבשמים שמחו על שמרן הבית יוסף למד בליל

חג השבועות עד אור הבוקר ואחרים לא היו, וכתוב שמה את

המעשה באריכות, והרב בן איש חי כתב אותו בקיצור.

הסדר לפי הזוהר: זה תנ"ך – ראשי פרקים, לא כל התנ"ך, אי

אפש ר לקרו א א ת כ ל התנ" ך בלילה, אל א שלוש ה פסוקים

מתחילה ושלושה פסוקים מהסוף, ואת פרשת "ואתחנן" קוראים

את כל הפרשה וחלק מפרשת "יתרו", תרי"ג מצוות, מדרש חז"ל

על מתן תורה, האדרא רבה-זוהר.

ויש אנשים שדוקא בליל שבועות רוצים ללמוד גמרא, או ללמוד

משניות ביכורים – אין הכי נמי, בבקשה, אבל קודם ילמדו את

התנ"ך, ילמדו קטע מהמדרש, קטע מהזוהר ואחר כך ימשיכו את

לימודם.

אבל החשיבות והמעלה, זה כל הסדר כמו שכתוב בזוהר הקדוש.

ומכיון שהם יודעים מה שהולך בשמים, וזה נקרא השושבינים

וזה נקרא העטרה שמכינים להכנת אור התורה, לכן שאדם ילך

בדרך הזאת.

מי שלא ישן בליל שבועות כל הלילה – לפי הספרדים, לפני חצות

לילה יקרא קריאת שמע בלי ברכת "המפיל", אחרי חצות יקרא

ברכות השחר מ"אלקי נשמה" עד "גומל חסדים טובים לעמו

ישראל" בלי ברכת התורה. בבוקר בעמוד השחר יטול ידיים בלי

ברכת "על נטילת ידיים" ואחר כך יברך ברכות התורה.

לפוסקים כדעת המשנה ברורה – אחרי חצות יקראו ברכות

השחר, אבל את ברכת "המעביר חבלי שינה" לא יגידו. ברכות

התורה יש מחלוקת אם יברכו או שלא יברכו, והולכים לבקש

ממשהו אחר שישן בלילה ואומרים לו תכוון להוציא אותי ידי

חובה. או שכשיברכו ברכות של קריאת שמע יכוון בזה לצאת ידי

חובה, ואחר העמידה יאמר איזה קטע מהפסוקים.

ברכת "על נטילת ידיים" לדעת הרמ"א והמשנה ברורה למעשה

– אם עשה צרכיו יכול לברך, ואם לא – לא יכול לברך.

בקיצור: לפי הספרדים הפוסקים כדעת השולחן ערוך, לפני חצות

קוראים קריאת שמע בלי ברכת "המפיל", ברכות השחר מ"אלקי

נשמה" עד "גומל חסדים טובים" קוראים את זה מיד בחצות,

וברכות התורה בעמוד השחר, ונוטלים ידיים בלי ברכה. לנוהגים

כדעת המשנה ברורה – אחר חצות יקראו ברכות השחר, יקראו

גם כן את הקריאת שמע לפני חצות לילה, אבל כשיברכו ברכות

השחר לא יברכו את ברכת "המעביר חבלי שינה", וברכות

התורה ישמע ממשהו אחר שישן, או יכוון בברכות קריאת שמע

(של תפילת שחרית – אהבה רבה), וברכת "על נטילת ידיים" –

לדעת המשנה ברורה: אם הלך לנוחיות יברך "אשר יצר" יכול גם

לברך "על נטילת ידיים".

הגמרא במסכת פסחים, מביאה מחלוקת בין רבי אליעזר בין רבי

יהושע – האם ביום טוב אוכלים או לא אוכלים? אדם רוצה כל

היום ללמוד תהלים ולא רוצה לאכול, חייב לאכול או לא חייב

לאכול ביום טוב? אומר רבי אליעזר: או כולו לה' או כולו להדיוט.

אומר רבי יהושע, לא, חלקהו – חציו לשמים, לקדוש ברוך הוא,

וחציו לעצמך לאכילה ושתיה. ואומר רבי יוחנן, למה? כי פסוק

אחד אומר "עצרת לה' אלקיך", ופסוק אחד אומר "עצרת תהיה

לכם", אומר רבי יהושע – חצי חצי. אמר רבי אלעזר: "הכל

מודים דבעצרת בעינן נמי לכם", בעצרת – בשבועות, כולם מודים

שצריכים לאכו ל וצריכי ם להנות . שוא ל הב ן אי ש חי , מ ה יש

בעצרת שבעינן לכם, ומה יש מצוה לאכול, הרי מצוה ללמוד!?

מה אתה אוכל כל היום?! מה אתה אומר – "נמי לכם"? חצי

חצי?? אדרבה ירבה בתורה!! אומר רש"י: למה אנחנו אומרים

שבעצרת יש לנו מצוה באכילה? שמחה? מפני שמצוה בעצרת

לאכול ולשתות ולומר שמקובל עליו יום זה לישראל שניתנה בו

תורה והוא שמח! והגוף שלו רוצה לשמוח על ידי אכילה ושתיה.

אז חשבנו שאדם יאכל משהו לכבוד שבועות וזה הכל. באה

הגמרא ומשווה את האכילה של יום חג השבועות לאכילה של

ערב כיפור ושל פורים. אז בסדר, אוכלים יותר…

הגמרא אומרת שרב יוסף – ביומא דעצרתא אמר "עבדי לי עגלא

תילתא" עגל שלישי לבטן, אמר – "אי לאו האי יומא, כמה יוסף

איתא בשוקא". והגמרא אומרת שאם היה אחד עניו בדור שלהם,

היה זה רב יוסף שהיה עניו גדול, והוא אמר וביקש שיעשו לו עגל

שלישי לבטן, אמר, אם אני לא הייתי לומד תורה, אם לא היה

היום הזה של מתן תורה, כמה יוסף יש ברחוב!! מה ההבדל ביני

לבין כולם?? על ידי לימוד תורה!! עכשו אני חכם ואני רב, ולכן

אני אוכל עגל!! זה רב יוסף?! זה יום עצרת?! זה אוכלים בו עגל

משולש?! זה המעלה הכל כך חשובה?! ורב יוסף, ידוע שהיה

בקי, סיני היה!

כתוב בגמרא בשבת: "דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא,

בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאה, לעמא תליתאה, על ידי

תליתאה, ביום תליתאה ובירחא תליתאה". אמר, ברוך ה' שנתן

לנו תורה משולשת – תורה נביאים וכתובים; לעמא תליתאה –

כהנים לויים וישראלים; על ידי תליתאה – אולי אנו מבינים על ידי

שלושה: משה אהרן ומרים? לא! אומר רש"י, על ידי תליתאה, על

ידי משה שהוא שלישי לבטן; ביום תליתאה – לפרישה; בירחא

תליתאה – בסיון. גם כאן שלישי לבטן מחשיבים אותו. אומר רב

יוסף – לא על עצמו אלא על כולם, החשיבות של עם ישראל,

המעלה של עם ישראל, ה"אתה בחרתנו" של עם ישראל זה היום

הזה! ביום שבאנו להר סיני ונתן לנו את התורה וה' נגלה עלינו

בהר סיני ושמענו קול אלקים חיים מדבר מתוך האש, ובכל שנה

ושנ ה בחוד ש תליתאה , בו ' לחודש סיו ן יש א ת ההאר ה של

ההתגלות הזאת, יש שמחה מיוחדת, לכן אומר: תקח את

ה"שלישי לבטן", תאמר על משה רבנו שהוא לקח את התורה

והביא אותה לעם ישראל ועשה את זה בענווה גדולה, אז זה

שמחה גדולה שנתן לנו את התורה.

ואומרים חז"ל על הפסוק "מלכי צבאות ידודון ידודון" –שכל מילה

שהקב"ה היה אומר, והכוונה לא למילה אלא לכל אות, כל הברה,

היו ישראל נדחים שלש מאות פרסה! וחלק מהם היו מתעלפים,

היה מוריד עליהם טל, והמלאכים "ידודון ידודון" –הפשט הוא

שמחזירים אותם? לא! אלא הפשט "ידודון" – כמו שהאשה

מדדה את הבן שלה הקטן, מושכים אותו ומושכים אותו בחזרה,

והקדוש ברוך הוא מחכה עד שיביאו המלאכים את כל עם

ישראל.

בשביל מה ה' עשה ככה? מסכנים עם ישראל יעופו? בשביל מה

צריכים ללכת כל כך רחוק?? לסבול??

אומ ר הרב בע ל הב ן איש ח י משל למלך שהי ה ל ו יוע ץ לכל

העניינים, פיקח עצום, לענייני מדינה, לענייני בטחון, לענייני

כלכלה על הכל היה מתייעץ אתו. והיה לו בן יחיד, וכשבא היועץ,

אמר ל ו המלך לבן צא החוצה אני צריך לדבר ע ם היועץ. הבן

הזה, הילד, היה לו עגמת נפש, אמר: אני הבן שלך! והוא סך

הכ ל יועץ ! מ ה את ה זור ק אות י החוצה?! אנ י ל א חשוב?! אז

היתה לו עגמת נפש!! ובכל פעם היה לו ילד שמרגיש לא טוב,

והמלך היה עם היועץ ומתחשב אתו ולא היה מתחשב עם הילד.

יום אחד הלכו לצוד ציד, המלך והיועץ שלו והבן שלו, ולכל אחד

היה סוס, ובאמצע הדרך הסוס של הבן נפל, הבן לא ידע טוב

לרכב על הסוס ונשברה לסוס הרגל. אמר המלך: וכי נחכה

אנחנו?! נעזוב את הסוס הזה! אמר המלך ליועץ שלו, תרד

מהסוס שלך, קח את הבן שלי, תרים אותו ותשים אותו על הסוס

שלך ואתה תלך אחרינו ברגל. התחיל הילד לשמוח שמחה

גדולה. אמר לו אביו, על מה אתה כל כך שמח?? אמר לו, בודאי

שאנ י שמח , כ ל הזמ ן חשבת י שאת ה מערי ך א ת היועץ יותר

ממני, ועכשיו אני רואה שאתה נותן ליועץ לעבוד יותר קשה

לכבודי, עכשיו אני יודע כמה אתה מעריך אותי. ככה גם עשה

הקדוש ברוך הוא, בתחילה בא משה למרום והמלאכים התחילו

להתווכח עד שקיבל את התורה, אז אומרים ישראל, המלאכים –

מלאכים! ומשה הצליח, ואנחנו מה אנחנו? אנחנו לא משה רבנו!

מה עושה הקדוש ברוך הוא? מעיף אותם! תדעו מה זה "קול ה'",

ואחר כך מחיה אותם והמלאכים באים ומלוים אותם, אתם

המלאכים?! חשבנו כל הזמן שאתם המלאכים חשובים ואתם

עובדים לנו?! אתם משרתים אותנו כאילו אתם הנהגים שלנו?!

כמו הבעלי עגלונים שלנו?! ועוזרים לנו?! אוהוהו! מלאכי צבאות

ידודון ידודון!! נתן לנו שבח גדול ולא ידענו מה הערך של עם

ישראל.

מראש חודש סיון כבר אנחנו צריכים, כל אחד ואחד צריך לעשות

לעצמ ו הכנה להאר ה ש ל קבל ת התורה . ואם אד ם מכי ן עצמו

להראה של קבלת התורה – הוא מרגיש את ההארה.

יהי רצון שנזכה לקבלת התורה, ולהארה של תורה, ולזכות

התורה, ונזכה לכל מידי דמיטב וכן יהי רצון ונאמר אמן.

פינת השואלים: המנחה – אריה לוי נ"י.

אמן ואמן. ערב טוב למורנו ורבנו, ערב טוב קהל קדוש ונכבד.

הערב בעזרת ה' כהרגלנו יש לנו שתי שמות, המקום הראשון

יהיה מנתניה מהישיבה מנתניה, ובמקום השני מהעיר בני ברק.

ברצוני לציין ברשות כבוד הרב, כי הנקודה בנתניה הוקמה

בתרומתו של הרב בניהו ליזוני ה' ישמרהו ויחייהו, יהי רצון

שזכות זו תעמוד לו ולכל משפחתו. אנחנו כעת נעבור לשואל

מהישיבה בנתניה, תלמיד מהישיבה גיל סנדר – בכבוד.

השואל הראשון – גיל סנדר מהישיבה בנתניה:

כבוד הרב ערב טוב. האם בימים שבהם מדברים האם

התקוממות שתוביל למלחמה ח"ו, בעקבות הכשלון בתהליך

המדיני – האם מותר לנו מבחינה הלכתית לוותר מעט מארץ

ישראל השלמה ולבוא לקראת הגויים?

אנחנו מדברים עכשו על התורה. התורה היא שלמה. עם ישראל

שלם וארץ ישראל שלמה. הכל שלם. לא צריכים לדבר על לחתוך

מארץ ישראל, ולחתוך מהתורה, ולחתוך מעם ישראל, זה

הדיבורים לא טובים, כי עצם העניין שמדברים זה לא טוב. אנחנו

מאמינים בני מאמינים שעם ישראל בשלמותו יישאר, ארץ ישראל

בשלמותה תשאר, ובעיקר ובמיוחד – אם אנחנו נשמור על

התורה בשלמותה על כל התרי"ג מצוות.

אריה לוי נ"י

אמן ואמן… ערב טוב כבוד מורנו ורבנו…

עכשו אנחנו ניגש לשואל בבני ברק, בשעה טובה וברוך ה' עכשו

הוקמה נקודה חדשה בבני ברק, השואל הוא אליהו ויזוני בכבוד.

השואל השני: אליהו ויזוני מבני ברק.

ערב טוב לכבוד מורנו ורבנו ועטרת ראשנו, מרן הגאון הראשון

לציון רבי מרדכי אליהו ה' ישמרהו ויחייהו, ממשיך דרכו בקודש

של גאון עוזנו ותפארתנו חכם יוסף חיים בעל הבן איש חי עליו

השלום, זכותו תגן עלינו ועליכם ועל כל עמו ישראל, אמן.

אנחנו במרכז הרוחני לתורה בבית כנסת תפארת ישראל ברחוב

יוסף חיים 6 בפרדס כץ בבני ברק, שמחים להצטרף לשיעור קול

צופייך ומזמינים בזה את תושבי האזור בבני ברק רמת גן

והסביבה, אברכים ובני תורה – להשתתף בשיעורי התורה של

כבוד מורנו ורבנו מרן הראשון לציון, ויהי רצון שה' ירחיב גבולך

בתלמידים ויזכה מרן שליט"א שכסאו ירום ונישא וגבה מאוד,

ויאריך ימים על ממלכתו מאוד ממלכת התורה, ותזכה לקבל פני

משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. [מרן הראשל"צ זצוק"ל: אמן,

וכן למר].

ארבעה שאלות למרן הראשון לציון [צחוקים בקהל]. שאלה

ראשונה: מורנו ורבנו חכם יוסף חיים עליו השלום כתב בספרו

עטרת תפארת ובספרו לשון חכמים ב"לשם יחוד" לספירת

העומר: "הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה מדאורייתא" וכו'.

והלא קיימא לן שמצות ספירת העומר היא מדרבנן? איך כבוד

מרן מיישב את דברי הבן איש חי בזה? והאם צריך להשמיט את

המילה "עשה" מה"לשם יחוד"?

שאלה שניה: נשאלנו על ידי רבנים אשר עורכים חופות וקידושין

כיצד ינהגו לגבי הברכות, כאשר ישנם שם לצערנו נשים אשר

אינן לבושות בלבוש צנוע? האם מספיק שיעצמו עיניהם בשעת

הברכות או שיסובבו את גופם לצדדים?

שאלה שלישית: ראינו תשובה בירחון התורני אור תורה שעל

גלילית או על ופלה מברכים "שהכל". על ופלה בלי שכתוב טעם

שלא מברכים עליו כלל. מה דעת מרן הראשון לציון בדין הזה?

ושאלה רביעית ואחרונה: בדין הרואה חכם גדול מחכמי ישראל,

האם צריך לברך עליו בשם ומלכות "ברוך שחלק מחכמתו

ליראיו"? או שלא וכדעת הבן איש חי?

עכשו רצינו שדברי התורה האלו יהיו לרפואת מורנו ורבנו הרב

הגאון רבי יוסף זליכה רבה של פרדס כץ, יהי רצון שהקדוש ברוך

הוא ירפאהו רפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף [מרן

הראשל"צ: מה שם אמו? מה שם אמו?] וישוב לאיתנו

כבתחילה. אמן כן יהי רצון.

יהי רצון שיהיה לרפואתו של הרב הגדול והחשוב מזכה הרבים

רבי יוסף זליכה, שה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים וישלח לו

רפואה שלמה ויחזור ל"חדש ימינו כקדם".

אנחנו נוהגים כמו שכתב בבן איש חי ובספר אורח חיים, ובספר

לשון חכמים – להגיד "לשם יחוד… לקיים מצות עשה" אנחנו את

המילה "דאורייתא" לא מוסיפים. רק אותם שמתפללים לפי

הכוונות הם מוסיפים את המילה "מדאורייתא" בכדי לחבר ולצרף

את ה… כמו למאן דאמר שזה חיוב דאורייתא וגם לחבר ולצרף

את כל הכוונות הידועות כמו שהם מכוונים. ועל כן לומר "מצות

עשה" אבל הם לא אומרים את המילה "דאורייתא" רק למכוונים.

בנוגע ללבוש צנוע – כל אשה ואשה צריכה לדעת שאם היא רוצה

להביא ברכה לבית שלה, ברכה – אני לא מדבר על ברכת

"שהכל נהיה בדברו", אלא פרנסה טובה לבית, זה אם היא

לובשת בג ד צנו ע בבית , כשבעלה מבר ך א ו כשהי א מברכת או

כשהילדים מברכים והיא לובשת בגד צנוע – אז היא מביאה

ברכה לבית. אם חס וחלילה האשה לא לובשת בגדי צניעות

והבעל מברך, אז הגמרא אומרת במסכת נדרים שמביאים עניות

לבית. כל כך הדבר הזה חמור מאוד. אבל אם האדם הזה הזמין

אורחים, או שהוא אורח במקום אחר, איך יעשה ברכת המזון?

המוציא? מה יעשה? הוא לא יכו ל להגי ד לבעלת הבית תלבשי

בגדים… אם יש לה שכל היא מעצמה תלבש, אבל היום לפעמים

הולכים לפי ה"מודה" וחושבים שזה החשוב ושזה הקובע. אז אם

אדם נמצא במקום כזה, יש שתי אפשרויות, לדעת השולחן ערוך

– יעצום את עיניו ויברך. אדם נמצא באוטובוס ורוצה ללמוד

משניות ורוצה ללמוד תהלים, ודוקא כסה אחד לפניו ישבה אשה

לא צנועה, לא בבגדי צניעות, אז יש לו שתי אפשרויות, אפשרות

אחת – לקחת את התהילים ולשים מול פניו, הרי עושה חציצה

ומחיצה ואז יוכל לקרוא את התהילים, אבל אם הוא קורא

משניות בעל פה ואין לו ספר, יעצום עיניו ויקרא. ואם הוא רוצה

לצדד – עוד יותר טוב, אבל מהדין מספיק לעצום את העיניים.

ומכאן תוכחת מגולה ומוסר לנשים כולם, שהנשים צריכות

להזהר כשהנשים עושות איסור – הן גורמות לאחרים לעשות

איסור, הן גורמות לאחרים לברך ברכה שאינה צריכה וברכה

לבטלה ולהוציא שם שמים לבטלה ומביאות עניות לעולם ולעצמן.

בנוגע לופלים. פעם היו עושים את הבצק של הופלים מעמילן או

מקמח תפוחי אדמה או מקמח תירס, היום כנראה שהתירס

ביוקר והקמח בזול, היום רוב הופלים עשויים מקמח חיטה. אילו

הופלים היו כמו הגביע של הגלידה, היינו אומרים שזה בטל,

הגלידה עיקר והגביע טפל. אבל בוופלים, האוכל וופלים כוונתו

ג ם לקמח של החיט ה של הביסקוי ט הזה שנמצא למעלה, וגם

לדבר המתוק שיש בינתיים. נכון הוא שאם היה גלידה ומלמעלה

ופל ומלמטה ופל ולמעלה ביסקויט ולמטה ביסקויט וכוונתו רק

לאכול גלידה – אז מברך על הגלידה ופוטר את הביסקויט, אבל

בוופלים זה שונה כי מתכוון לשניהם, וכיון שמתכוון לשניהם אז

מברך מזונות ופוטר את השוקולד שבפנים.

וצריך להזהר בופלים אם רוצה לאכול הרבה מהם, באופן שיש לו

תאבון, אז צריך לעשות חשבון שיהיה בופל שאוכל ובקמח הזה

שאוכל ובבצק הזה שאוכל – שיעור שיש בו כדי כזית תוך כדי

אכילת פרס, תוך ארבע דקות, וזה קשה מאוד לאכול תוך ארבע

דקות כל כך הרבה ופלים. לסיכומו של דבר – בוופלים של היום

מברכים מזונות ופוטרים את מה שבפנים.

בנוגע לברכה: בבן איש חי לא זכור לי שאמר על רב שמברכים

עליו "שחלק מחכמתו ליראיו" בלי שם ומלכות, אלא אמר זאת על

ברקים ועל רעמים, או על הרואה את חברו שצריך לברך שהחיינו

או שצריך לברך מחיה המתים, אז אומר שאדם רואה את חברו

ומברך מחיה המתים – "מה?! אני מת?!" ירגיש לא טוב חברו,

לכן אמרו שיברך בלי שם ומלכות. אבל אם אדם רואה חכם

מחכמי התורה שהוא באמת חכם חשוב, אז יכול לברך "שחלק

מחכמתו ליראיו" ויכול לברך את זה גם עם שם ומלכות. ואם

אדם מסופק בחכ ם הזה, א ז אם יגיד "ברו ך אתה ה'" בל י שם

ומלכות אז החכם יקפיד עליו, ויאמר וכי אני לא חכם גדול?! אתה

עושה אותי בלי שם ומלכות?! או שיברך בלחש ולא בקול רם, או

שיברך ויאמר לו תראה אני מסופק אולי כתוב בבן איש חי אולי

הברכות האלה לא זה… ויאמר לו את זה בכדי לפייס אותו.

בכל אופן, הברכה הזאת נתקנה כשבח לבורא עולם, וגם מוסר

לאותו חכם. אותו חכם שבקי בכל – אז בא האדם ואומר למה

הוא חכם ואני לא חכם?! אומרים לו: הקדוש ברוך הוא חלק

מחכמתו, תתפלל לקדוש ברוך הוא שגם לך יתן חכמה. ואותו

חכם שלא מתפאר הרבה – ה' נתן לו חכמה, מה אתה מתפאר

הרבה? בכל אופן אומרים לו לאדם: גם אתה יכול להגיע למדרגה

של אותו חכם ולברך "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו" אז גם אתה

תהיה "יראיו" וגם לך יחלקו מאותה חכמה.

וטוב שאנחנו מסיימים בברכה הזאת, מפני שכבר הזכרתי כמה

פעמים שכשיבוא המשיח ואנחנו נראה את משה ורבנו ואת

המשיח, והרבה פוסקים שואלים האם לברך על משה רבנו

"שחלק מחכמתו ליראיו" או לא נברך? נברך על מלך המשיח את

הברכ ה הזאת , א ו שהחיינו , מ ה נברך? ? י ש מי שאומר , למה

לא? תברך! ויש מי שאומר, לא, אם אתה מכיר את החכם – אז

אתה מברך עליו, אבל אם אתה לא מכיר אותו מה תברך עליו?

אם כן זו בעיה אם כן יברכו או לא יברכו, ועוד בעיה האם יברכו

עם שם ומלכות או בלי שם ומלכות, אז זה בין השאלות שנשאל

את אליהו הנביא ונשאל את משה רבנו ונשאל את המשיח,

ונשאל אותם איך הברכה ואיך מברכים, ואז נברך עם שם

ומלכות, ויהי רצון שנזכה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

*