ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו

לאחר שהסתיימה העצרת בבית הכנסת 'נוה שלום', נסע הרב עם ראשי הקהילה לנחם את האבלים המסכנים שיקיריהם נרצחו בפיגוע.

מתוך הספר

אביהם של ישראל לילדים

אל הרב נלווה השגריר הישראלי ונכבדים נוספים. הנסיעה בחוצות איסטנבול יכולה להימשך בשקט ובשלווה, אלא אם כן נכנסים לאזורים בהם מתגוררים כנופיות של מוסלמים וכורדים, שלעתים מתגוששים ומתקוטטים ואז הרחובות הופכים להיות אלימים.

תוך כדי נסיעה, נכנס הנהג בטעות לאותם רחובות והם גילו שהכביש חסום בידי חמושים כורדים. לא אחת, כאשר היו הכורדים מפגינים ברחובות, הם היו מסוגלים לפתוח באש לעבר עוברי אורח ומכוניות חולפות ולקטול חיי אדם. ניידת המשטרה שליוותה את הרכב בו נסע הרב, נמלטה מן המקום. השוטרים שישבו בה, חששו לחייהם והזדרזו להימלט ולהזמין כוח גדול שיבוא לחלץ את הלכודים בתוך ההפגנה. נבעת השגריר ופנה אל הרב ואמר: "כבוד הרב, פשוט את גלימתך ולבש את השכפ"ץ שלי, כי אנחנו עשויים להיות בסכנה גדולה"

עוד בטרם סיים השגריר את המשפט, ראו הנוסעים המוני כורדים הגולשים במורד הסמטאות הסמוכות וההפגנה הלכה והתלהטה. הרכב נעצר והנהג לא יכל להתקדם. השגריר רעד ומכל גופו ניגרו פלגי זיעה. הוא התחנן ולחץ על הרב, שלפחות יסכים ללבוש את השכפ"ץ. אך הרב ישב בשלווה ובדממה, כשמאור פניו אינו מעומעם כלל.

לפתע הבחינו באחד מראשי הכנופיה, שכולם ליווהו ברוב כבוד. היה זה מנהיג ההפגנה, שמסביב לו ניצבו קבוצה גדולה של אנשים נושאי נשק דרוך ושלוף. הלה ניגש אל הנהג ושואל לזהות הנוסעים ברכב. השיב לו הנהג, שזהו ה'חכם באשי' של ארץ ישראל. ניגש ראש הכנופיה אל דלת הרכב הסמוכה למקום מושבו של הרב ופתח אותה בתנופה, ומי יודע מה חשב בלבו. הקדימו הרב וקרא לעברו: "סאלם עליכום, מרחבא! שלום עליך, ברוך הבא!" והוסיף: "אמנם מן הנימוס הוא שהייתי צריך לבוא לבקר אותך בביתך, שכן אתה ירא את אלוקים וגם אני ירא אותו ואם כן יש בינינו שותפות". השתומם הלה והתבלבל ומיד אמר: "תפדל" (= בבקשה), אך הרב המשיך ואמר: "אלא שיש לי בעיה שבגללה אינני יכול לעשות זאת". הטרוריסט היה סקרן לשמוע והרב הסביר: "במקורותינו כתוב, שכאשר שבים מהלוויה או הולכים לנחם אבלים, לא ילך אדם למקום אחר ובוודאי לא יבקר את חברו, כי יש בזה סימן לא טוב". הכורדי שכבר היה רכון ביראת כבוד אל הרב, שאל: "וכי חושש אתה לי?", והרב השיבו: "כן, אני חס עליך". קם האיש, סגר את הדלת, והחל לנשק את הרכב מבחוץ וכמותו עשו כל התומכים שלו, שהקיפו את הרכב מכל עבר ונישקוהו את דפנותיו.

לימים, כאשר סיפר הרב את המעשה, הוסיף ואמר: "קורא אני עלי את דברי הכתוב 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו', שגם הובילני בדרך מסוכנת ולאחר מכן נתן בלב אויבינו להשלים עמנו"

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

הבחור הפוסק

כשהרב עוד היה בחור ולמד בישיבת 'פורת יוסף', הכירו כולם בבקיאותו הגדולה בהלכות ובכוחו לפסוק בצורה ברורה וחדה.

תורה

הגבהת הנעל לשידוכים

איך מרן הרב פסק לבחור שרצה להגביה את קומתו הפיזית באמצעים מלאכותיים ובכך אולי לגנוב את דעתה של המשודכת?

תורה

מסירות נפש לתורה

ואז אמר הרב לרופא: "חטאתי, עוויתי ופשעתי שלמדתי תורה ולא הלכתי לרופא מוקדם יותר".

תורה

מעשר זמן – בורא שיעור תורה

הרב נהג לספר על דודו רבי יהודה צדקה זצ"ל על ויכוח של קשישים בבית אבות אם עברו בכביששבע או שמונה מכוניות… בזכות אותו ויכוח נוסד שיעור תורה באותו מקום

טהרה

התפילין של בר-כוכבא

איך יגאל ידין לא התעורר להניח תפילין כשהוא רואה כי לוחמי בר-כוכבא התמידו במצווה הזאת בתנאים כל כך קשים? האם קשר הדורות לא עורר אותו לראות שאנחנו היום ממשיכים את דרכם בתפילין ובמקוואות ובירושת הארץ? הרב אמר לנו שיגאל ידין הסתכל על התפילין כמו פרופסור, וזה לא כמו שאנחנו מסתכלים עליהן…

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה