לימוד אצל הרשב"י

חברותא נוספת היתה לו לרב עם יבדלחט"א הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א, וברוב שקידה היו עמלים בתורה.

מתוך הספר

אביהם של ישראל לילדים

כאשר סיימו מסכת חולין, ביקשו לחזור על משנתם במהירות ובשקט וחיפשו מקום להתבודד בו. קמו ונסעו למירון, אל ציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי זיע"א, שם ישבו בחדרי ההקדשות במשך שבוע ימים, ובמהלכו סיימו לחזור שלוש פעמים על כל המסכת.

מעניין לצטט את דבריו של רבי מנשה אייכלר שליט"א, שבמשך שנים רבות היה הממונה מטעם משרד הדתות על הציון הקדוש במירון. הוא זוכר את הרב בשנות בחרותו, כאשר היה מגיע וקובע מקומו ללמוד באתרא קדישא על ציונו של התנא האלוקי, שבוע או חודש ימים, לעתים בגפו ולפעמים בחברותא, אך תמיד היה הלימוד בהתמדה עצומה יומם ולילה ללא הפסקה. בשנים ההן, לא רבים נסעו למירון במשך כל השנה, ורק בהילולא הגדולה בל"ג בעומר ובעוד זמנים מסוימים היה המקום שוקק חיים. ביתר ימות השנה, רק בני עלייה היו מגיעים בקביעות אל המקום ועוסקים בתורה ובעבודת ה' מבוקר עד ליל. ובין הצדיקים והחסידים שהיו מכירים בסגולת המקום, היה הרב בולט בהתמדתו העצומה.

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

ענווה

פוסק שאין לפסוק כמותו

עברו כמה ימים, הטלפון מצלצל בביתנו, ומעבר לקו: "מדבר מרדכי אליהו". מובן מאליו שלא העליתי על דעתי שמדובר בכבוד הרב. מאחר שציפיתי לשמוע מה בפיו של הדובר, הבין הרב שאינני קולטת שהוא זה המדבר אלי, ושוב אמר: "מרדכי אליהו מדבר". המתנתי שוב לבאות, ואז ציין רבנו: "הרב מנחם בורשטיין נמצא לידי". רק אז הבנתי שהרב אליהו הוא הדובר אלי ושאלתי אם אני מדברת עם כבוד הרב בכבודו ובעצמו…

ענווה

מקדש ישראל

לא ידעתי איך להראות את פניי מרוב בושה. מצד אחד, לא רצינו לבייש את החתן שלנו ולא את ראש הישיבה שלו. אבל שהרב אליהו לא יערוך את החופה של הבת? הרי זה כל כך רצוי ומתבקש. ואיך אומר את זה לרב?

נקיות

מבלבול להדרכה

הבחורה הורידה במקום את הסוודר הזה, ומייד אחר כך היא התחילה להתאזן. יצאה מכל הבלבולים שהיו לה, ותוך פחות משנה מצאה את החתן שלה והתחתנה אתו. הם זכו להקים בית לתפארת!

רפואה וחיים

יש שכר לפעולתו

הרבנית סיפרה לנו שבכל יום הרב מתפלל על הבת שלנו, גם כשהוא-בבית החולים. זה ממש הדהים אותנו. איך אדם כל כך סובל ועדיין חושב על צערם של אחרים!

לאחר פטירתו

היהלומים שבכתר

הלכתי לרבנית צביה, והיא נתנה לי חתיכות מהאתרוג למסור להם, תוך כדי שהיא מזהירה אותי ואומרת: תשמור על חתיכות האתרוג הללו יותר מיהלומים. אלו חתיכות מהאתרוג שהרב עשה בו הקפות בסוכות. תן לזוג שיברך עליהן ויאכל אותן בשעה הראויה.

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה