מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק יט – הכנות לשבת – שנים מקרא ואחד תרגום – הדלקת נרות

תוכן הספר

סדר גזיזת הציפורניים[1]

שאלה א: מהו הסדר הנכון של גזיזת הציפורניים בידיים וברגליים? האם מותר לגזוז אותן בלילה? האם מותר לגזוז את הציפורניים של הידיים והרגליים בזה אחר זה?

תשובה: יש הנוהגים להקפיד מאוד בנושא גזיזת צפורניים, עיין ברמ"א (או"ח סי' ר"ס סעי' א'). אך אנו נוהגים, שמותר לגוזזם ביום ובלילה[2], יד ורגל בבת אחת וכו', ואין הסדר משנה. וזהו כמנהג האר"י המובא בכף החיים (סי' ר"ס ס"ק טו"ב)[3].

"שניים מקרא ואחד רש"י"[4]

שאלה ב: באם יוצאים ידי חובת "שניים מקרא ואחד תרגום" בקריאת פירוש רש"י?

תשובה: קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" לפי הפשט אפשרית ע"י קריאת רש"י במקום תרגום, אך לפי הקבלה יש לקרוא תרגום דווקא, והמחמיר יקרא את שניהם[5].

חלוקה ימים ב"שמו"ת"[6]

שאלה ג: בזמן לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום" נתעוררה לי שאלה:

האם אפשר לחלק את הלימוד לפי ימים, כלומר: לקרוא בכל יום חלק מן הפרשה (ביום א' את "ראשון", ביום ב' את "שני", וכן על זה הדרך), מפני שקשה עלי הריכוז בקריאת כל הפרשה ביום שישי? בטוחני שאם אקרא את הפרשה בצורה מחולקת, אבין אותה לעומקה. או שמא עלי לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" רק ביום שישי?

 

תשובה: לפי הפשט חייב אדם לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" או ע"י קריאה עם תרגום או עם פירוש רש"י, וכתב מר"ן שירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י, עיין בשו"ע (סי' רפ"ה סעי' ב').

 

וכן יכול הוא לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" בכל יום קטע מסויים עם פירושים, ויצא בזה ידי חובה. אמנם, לפי הקבלה צריך אדם לקרוא שמו"ת ביום ששי או שבת את כל הפרשה בלא הפסק, עיין בכה"ח שם (ס"ק ט"ו)[7].

כפי שעולה ממכתבך, שאינך יכול להתרכז ולהבין היטב את הפרשה, והנך ירא שמים כמובא לעיל בשו"ע, יש באפשרותך לקרוא כל יום קטע מהפרשה עם רש"י, וביום ששי או בשבת הנך יכול לקרוא את כל הפרשה שנים מקרא עם התרגום בלבד ללא הפסקה[8].

 

הדלקת פלורוסנט מהבהב לשבת[9]

שאלה ד: פלורוסנט לפני שהוא נשרף, הוא מהבהב במשך כמה ימים או שבועות, ולפעמים ניתן להטיב את אורו על ידי שמסובבים אותו מצד לצד. שאלתי היא – האם מותר להשאיר פלורוסנט במצב הנ"ל דולק במשך השבת, או שיש חשש שינסו לסובב אותו כדי שידלק יפה?

הנה, הגמרא במסכת שבת (כ"א ע"א) אומרת: "פתילות שאמרו חכמים אין מדליקים בהן בשבת, מפני שהאור מסכסכת בהן, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקים בהן, מפני שאין נמשכין אחר הפתילה", ומפרש רש"י: "ואתי להטות". אם כן, כל דבר שאינו דולק כראוי, אסרו חכמים להדליק אותו מערב שבת שמא יטה אותו בשבת.

אמנם, מבואר בגמרא שם: "תנו רבנן: כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת, אבל עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין על גבי קרקע בין על גבי כירה, ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה לנר בלבד". אם כן, ניתן לדמות את הפלורוסנט למדורה, ומותר.

אך לפי המבואר בברייתא שם (כ' ע"א): "כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא תהא שלהבת עולה על ידי דבר אחר", נראה שאין לדמות פלורוסנט מהבהב למדורה, וכפי שנראה בביאור ברמב"ם (הלכות שבת פ"ג, הי"ט): "עושה אדם מדורה מכל דבר שירצה, בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה, ומדליקה מבעוד יום, ומשתמש לאורה או מתחמם כנגדה בשבת. וצריך שידליק רוב המדורה קודם חשיכה, עד שתהא שלהבת עולה מאליה קודם השבת; ואם לא הדליק רובה – אסור ליהנות בה בשבת גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת. ואם הדליק עץ יחידי – צריך להדליק רוב עוביו ורוב היקפו מבעוד יום." וכן הביא להלכה בשו"ע (או"ח סי' רנ"ה סע' ב'). יוצא מהנ"ל, שיש לאסור פלורוסנט מהבהב מחשש שמא יסובב אותו כדי להיטיב את אורו.

ועוד נראה, שאפילו במקום שאין לחשוש שינסה לתקן את המנורה, יש לחשוש שיבוא לכבות את המנורה על ידי לחיצה על מתג התאורה.

מכיון שמקרים מעין אלו קורים תדיר, אודה לכבוד הרב אם יורני בכל הנ"ל – האם אסור או מותר להדליק מנורה כזו מערב שבת ולהשאירה דולקת לצורך השבת?

 

תשובה: מלבד מה שכתבת בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד"[10], עיין בגמ' שבת כ"ה ע"ב לגבי דבר שריחו רע, אין להדליק בו כיון שחיישינן שמא יניחנו ויצא, כאן בפלורוסנט מלבד איסור זה, חישינן גם שמא מתוך חוסר תשומת לב יבוא לכבות את המנורה.

אך לחשוש שמא יעלה על סולם או כסא ויחליף את המנורה, כולי האי לא חיישינן, כמש"כ האחרונים[11] בדין איסור לקרוא לאור הנר יחידי, אם שייך גם בחשמל, כיון ששמא יטה בנר זו מלאכה קלה, לא חיישינן במלאכה קשה כמו בחשמל, אעפ"י שבגמ' (שבת דף י"ב ע"ב) שם וכן בשו"ע (סי' רע"ה סעי' א') נפסקה ההלכה, שאפי' גבוה 10 קומות לא יקרא, היינו מדין לא פלוג[12].

ועיין בט"ז (סי' רע"ה ס"ק א')[13], שלא בכל דבר אומרים לא גוזרים. אלא דבר הנדמה לו – חוששין וגוזרין, או שהוא בכלל הגזירה הראשונה. לפיכך, נראה לאסור להשתמש בפלורוסנט כזה, שמא יכבה או יצא וכו'.

ובזכות שמירת שבת כהלכתה נזכה לגאולה שלימה, בב"א.

 

הכנת נרות שבת ע"י הבעל[14]

שאלה ה: האם רצוי שהבעל ידליק את הפתילות בערב שבת גם בנרות של ימינו?

 

תשובה: עיין בגמ' שבת דף כ"א ע"א, שצריך להדליק את הנר כך שהפתילה תהיה קרובה לשמן ממש. לכן, כאשר מדליקים בשמן והפתילות ארוכות טוב שהבעל ידליק את הפתילה ויכבנה, כך שיהא קל לאשה להדליקה והפתילה תהיה קרובה לשמן.

אך בנרות שלנו – אם ידליק הבעל ויכבה יש חשש שיקשה לאשה להדליק את הנר, כיון שהפתילה תהיה קרובה לנר. על כן, עדיף שלא ידליק ויכבה אא"כ ידליק ויכבה מיד או יגזור את הפתילה[15].

ובכל אופן על הבעל לערוך את הנרות. עיין בכה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ"א) ובא"ח (ש"ש פר' נח אות ו')[16].

 

הדלקת חשמל לפני נרות שבת[17]

שאלה ו: יש הנוהגים להדליק את החשמל בחדר קודם הדלקת נרות שבת, ולכן יש בקהילות ספרד שנהגו להקל שמספר נשים מדליקות על שולחן אחד, האם ניתן לנהוג כך?

 

תשובה: מנהג זה שכת"ר הזכיר, להדליק את המאור בחדר קודם הדלקת הנרות ושהקילו מחמת כן בקהילות ספרד להדליק כמה נרות על שולחן אחד, אינו ידוע לנו ואין נוהגים כך. אלא המנהג הוא, שאם יש אור חשמל בחדר מדליקים נרות שבת שם, כיון שהזרם חשמל מתחדש בכל רגע והמערכת חשמל אינה בידינו כך שהינה יכולה להיכבות בכל רגע[18].

אולם, אם יש בחדר אור נרות – אין מדליקים נרות שבת בחדר זה [אם הוא קטן][19].

זמן ברכת הדלקת נרות שבת[20]

שאלה ז: הנני לשאול בזאת את מעכ"ר הרה"ג שליט"א שאלה בעניין סדר הדלקת נרות שבת:

האם צריך קודם להדליק את הנרות ורק אח"כ לברך, או שעדיף לברך לפני ההדלקה?

הנה יש מי שכתב, שהספרדים צריכים לברך קודם ההדלקה, וכך היה המנהג מדורי דורות ורק בזמן האחרון מאז שנפוץ הקיצור שולחן ערוך נשתנה המנהג, לכן יש להחזיר עטרה ליושנה. אך לענ"ד נראה שלא כך, אלא רוב הספרדים נהגו להדליק לפני הברכה, וכן מוכח להדיא מפוסקים ספרדים, כגון: מרן החיד"א במחזיק ברכה (סי' רס"ג ס"ק ד'), הבן איש חי (שנה שנייה פרשת נח סעי' ח'), הרב כף החיים (סי' רס"ג סעי' ל"ד), והגאון בעל ברית כהונה (אות ש' סי' ב'). וכן כתב בשו"ת שואל ונשאל (ח"ב סי' נ"ח) שכך דעת מרן המחבר. וכן כתבו הקצשו"ע של הרה"ג ברוך טולדאנו זצ"ל (סי' קל"ה סעי' כ"ז), והרב גאגין בכתר שם טוב (ח"א דף קע"ה ע"ב), ועוד. כל אלו פוסקים ספרדיים שכתבו בפשיטות דיש להדליק תחילה ורק אח"כ לברך.

וזאת מלבד פוסקים בני אשכנז שכתבו כן, כגון: הבאר היטב (סי' רס"ג ס"ק י'), המג"א שם (ס"ק י"ב), ערוך השולחן שם (סעי' י"ג), שו"ע הרב להגאון הרש"ז שם (סעי' ח'), החיי אדם (הלכות שבת כלל ה' סעי' י"א), ועוד פוסקים.

אי לכך אני פונה למעלת כבוד תורתו שליט"א שיחווה את דעתו בעניין זה.

 

תשובה: מנהגנו מדורי דורות שהנשים מברכות אחר ההדלקה בערב שבת ולפני שנהנים מן הנר. ועיין בבן איש חי (ש"ש פרשת נח אות ח') שיש טעם לעצימת העין על פי הסוד.

הספרים האחרים המוזכרים במכתבך בחלקם יסודם ע"פ הבן איש חי הנזכר, וחלקם פוסקים כדעת הרמ"א[21]. בכל אופן "אל תטוש תורת אמך"[22] – כלל גדול בהלכה הוא[23]. ועוד עיין במג"א (סי' ס"ח בהקדמה) שהביא מהירושלמי עירובין סוף פ"ג: "אל תשנו ממנהג אבותיכם"[24]. ועיין בהגהות מיימוניות (סדר תפילה אות ה')[25]. ומאחר ונהגו הנשים כן, יש להן על מה לסמוך ואין לשנות[26].

 

 

סדר הדלקת נרות ביו"ט[27]

שאלה ח: קבלתי את התשובה של כבוד תורתו בעניין נרות שבת שברכתם לאחר ההדלקה, ברצוני לשאול כעת בעניין נרות של יום טוב:

האם גם בנרות של יום טוב יש לברך לאחר ההדלקה, או שמא קודם ההדלקה?

המקור לחילוק הנ"ל הוא מחידוש של אימו של בעל ה'דרישה', הביאו המג"א (סימן רס"ג ס"ק י"ב), אבל הוא כתב על כך: "אין חכמה לאישה" ולא חילקו חכמים. המחצית השקל שם כותב כדעת המג"א, וכך פסק גם הגאון הגר"ז בשולחן ערוך הרב (סימן רס"ג סעיף ח'). וכן בספר ישועות יעקב (סימן רס"ג ס"ק ב') הביא את דברי המג"א והסכים עימו, וכתב: "ועל כן ביו"ט פשיטא דמברכת אחר ההדלקה, והדבר ברור כשמש", עכ"ל. וכן בקיצוש"ע (סימן ע"ה סעיף ד') כתב כדעת המג"א, וכן עוד אחרונים.

ואולם, הדגול מרבבה סובר כאימו של ה'דרישה', שביום טוב תברך תחילה, וכן כתב בהגהות רעק"א, וכן משמע מהחת"ס, וכן כתב הרב מרגליות בשערי תשובה שם ס"ק י', וכן הבן איש חי (שנה שניה פרשת נח אות י'), ומרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רס"ג סעיף ד') ובמשנה ברורה (סימן רס"ג ס"ק כ"ז).

הנני לשאול את דעת כת"ר הראשל"צ שליט"א, כיצד על אישה לנהוג ביום טוב – האם תברך לפני ההדלקה או תדליק תחילה כמו בשבת?

 

תשובה: לענין ברכת הנרות ביו"ט. דיינו שבשבת אנו ממשיכים לנהוג ולברך אחר ההדלקה, אולם ביום טוב מנהגנו שתברך לפני ההדלקה, כמוזכר בחלק מהספרים שהבאת, ובראשם מר"ן החיד"א במחב"ר (סי' רס"ג) ובא"ח (ש"ש פרשת נח אות י'[28]).

 

שיעור זמן שדולקות נרות שבת[29]

שאלה ט: מהו שיעור הזמן המינימאלי שנר של שבת צריך לדלוק? האם זו ברכה לבטלה אם הנר דולק פחות משיעור זמן זה?

תשובה: שיעור הנר של שבת המינימלי הוא כך שידלוק עד סיום הארוחה[30], וגם אם לא דלק עד סוף הארוחה אין זו ברכה לבטלה [כל עוד שהספיק להנות מאור הנרות לאחר השקיעה כאשר מתחיל להחשיך][31].

 

אשה שאחרה להדליק נרות שבת[32]

שאלה י: אישה שאחרה בהדלקת נרות זמן מועט (כ-10 דקות) לאחר זמן הדלקת נרות, האם היא יכולה להדליקם או שבעלה ידליק במקומה?

 

תשובה: אשה שנתאחרה בהדלקת נרות 10 דקות (מזמן הדלקת נרות) עדיין יכולה להדליק נרות שבת עד סמוך לשקיעה ולברך, ואין צורך שבעלה ידליק נרות. אך אם בעלה קיבל שבת כבר או שהיא קבלה עליה שבת בפה קודם – אינה יכולה להדליק[33], אבל יכולה לומר לאחרים שידליקו נרות[34].

 

הרוצה להדליק נרות שבת בברכה בנוסף לאשתו[35]

שאלה יא: בלומדנו בספר הקדוש, בן איש חי (פר' נח, ש"ש, הלכה ב'), ראינו שכתב: אשה המדליקה נרות שבת בחדר בו אוכלים והבעל רוצה להדליק בחדר השינה, הוא רשאי להדליק ויוצא בכך ידי חובה, אך אינו יכול לברך הואיל ואשתו מברכת על הנרות המונחים על השולחן. לעומת זאת, בספרו תורה לשמה סימן ע"ח כתב, שבמקרה זה הבעל רשאי להדליק וגם לברך.

 

תשובה: כתב הבא"ח (ש"ש פר' נח אות ב'), שהבעל אינו מברך על נרות שבת אפי' אם הוא מדליק בחדר אחר, מאחר שאשתו הדליקה בברכה על הנרות שבשולחן ששם עיקר ההדלקה. אמנם, אם ירצה הבעל להדליק בחדר אחר, יכול להדליק אך בלא ברכה.

ועיין בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' נ'), שהאריך והרחיב בדין זה, והביא פוסקים רבים שלדעתם יכול הבעל לברך על הדלקת הנרות, ואין נפ"מ מתי ידליק הבעל. אך כתב : "אך אנא עבדא, איני מתיר אלא היכא שיקדים לפני שתברך אשתו".

והמשיך שם הרב פעלים: "ושו"ר בס' תורה לשמה כת"י שאלה כזאת דניד"ד ממש". משמע מדבריו, שהשאלה בס' הנ"ל בסי' ע"ח כוונתה היא, שהבעל ידליק לפני האשה ורק בזה יש מקום להתיר בדוחק [ומכל מקום ספק ברכות להקל וע"כ אם הבעל הדליק ובירך קודם – לא תברך[36]].

 

מקום הדלקת נרות כשמתארחים רק לסעודה[37]

שאלה יב: יש הנוהגים, שאישה מדליקה נרות שבת בביתה (בחדר השינה) בברכה, לאחר מכן היא ובעלה הולכים לאכול סעודת שבת בבית אחר, וכאשר הם חוזרים לביתם הנרות עדיין דולקים. האם נכון לנהוג כך?

 

תשובה: אשה המדליקה נרות בחדר השינה בברכה, אוכלת במקום אחר, וחוזרת לביתה כשהנרות עדיין דולקים – נכון הוא לפי ההלכה, כיון שהם נהנים מאור הנרות[38].

 

בת להדליק נרות שבת בברכה בבית הוריה[39]

שאלה יג: האם בנות, בפרט מעדות המזרח, הרוצות להדליק נר שבת בבית הוריהן בברכה, יכולות לברך או שמא יש כאן ברכה לבטלה?

הנני מצרף קונטרס הלכתי אשר פרסמתי בנידון[40].

 

תשובה: עיינתי במאמרך החשוב בחוברת שצירפת.

מדין חינוך, מנהג טוב הוא לחנך את בנות ישראל שתדלקנה נרות בליל שבת קודש, כיון שבחינוך עסקינן, יש גם לחנכן להיזהר במסורת מנהג אבותיהן שלא יכנסו לספק ברכה לבטלה.

לפיכך, ראוי לבת להדליק נרות בערב שבת קודש ללא ברכה, ורצוי שתעמוד ליד אמה ותכוון לצאת ידי חובה בברכתה. וכדי להסתלק מידי כל ספק, רצוי שתדליק באותו מקום שאמה מדליקה. עיין בשו"ע (או"ח סי' רס"ג סעי' ח'). וכל זה לבנות ספרדיות, אך לבנות אשכנזיות הנח להן שיכולות לברך, עיי"ש בדברי הרמ"א[41] [וראה בהערה שגם בנות ספרדיות בגיל חינוך יכולות לברך מדין חינוך, אבל משהגיעו לגיל בת מצוה ידליקו ללא ברכה].

יישר כוח לאדמו"ר (שליט"א) [זצ"ל], שהנהיג מנהג חשוב זה כדי לקרב את בנות ישראל למנהג אמותינו הקדושות.

יה"ר שיקויים בנו דברי חז"ל: "אם אתם משמרים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון"[42], אכי"ר.

 

שאלת המשך: האדמו"ר מלובביץ' קרא לבנות ישראל להדליק נר שבת בברכה. האם כבודו מסכים שניתן לסמוך על המקילים ולברך ברכה זו משום: "עת לעשות לה'"?

 

תשובה: מה שהנהיג האדמו"ר מלובביץ' (שליט"א) [זצ"ל], שבנות ישראל תדלקנה נרות שבת, מנהג חשוב לחנכן בהארת השבת בקטנותן [עד גיל בת מצוה], כפי שהזכרתי במכתבי הקודם. עיין בשו"ע (סי' רס"ג סעי' ג'), שהנשים מוזהרות ביותר בנר שבת, ובמג"א שם ס"ק ו', ובכה"ח ס"ק כ'[43] הביא טעם לכך מהזוהר הקדוש.

לפיכך, טוב לחנכן בדבר זה, אך אין קשר והכרח בין החינוך לבין ההדלקה בברכה, ואפשר להרגילן לזה אף אם ידליקו בלא ברכה. בפרט לדידן הספרדים, הפוסקים שברכה שאינה צריכה היא כנושא שם שמים לבטלה ח"ו, עיין שו"ע (סי' רט"ו סעי' ד'[44]).

יהי רצון שבזכות הארת נרות שבת נזכה לראות באור משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

 

מקום הדלקת נרות שבת לבחורי ישיבה[45]

שאלה יד: בחורי ישיבה ספרדים הנוהגים להדליק נרות שבת – היכן עליהם להדליקם, בחדרם או בחדר האוכל של הישיבה?

 

תשובה: בענין הבחורים הלומדים בישיבות – הרי כל עניין חיוב הדלקת נרות עם ברכה הוא רק אם אוכל באותו מקום ואין אחרים מדליקים ומברכים שם. וכיון שבחורי הישיבה הרי אוכלים בחדר אוכל ולנים בחדרם, לכן טוב שידליקו בחדרם ללא ברכה, ובחדר האוכל נוהגים שאחד מדליק ומברך. ועיין לשו"ע (סי' רס"ג סעי' ח'-ט') ונושאי כליו, משנ"ב וכה"ח שם. ועוד עיין שו"ע (סי' רע"ג סעי' ז').

ועל כן נראה, שבחורי ישיבה הרוצים להחמיר ולהדליק בברכה ידליקו בחדרם לפני שמדליקים בחדר האוכל, ויעשו תורנות ובכל פעם אחד מהם יברך והשאר ישתתפו בפרוטה[46] או ידליקו ללא ברכה. והמברך ישתדל לאכול דבר מה בחדר הלינה, ובלבד שאחר התפילה יחזרו לחדרם ויהנו מהנר שבחדר, או שידליקו נרות גדולים כך שאף לאחר חזרתם מחדר האוכל עוד אפשר ליהנות מהם[47].

 

הדלקת נרות לחיילים נשואים[48]

שאלה טו: חיילי מילואים נשואים הנמצאים בשבת במוצב צבאי, האם על כולם להדליק נר שבת בברכה, או שמא חייל אחד ידליק בברכה ויוציא בכך ידי חובה את השאר?

 

תשובה: לגבי הדלקת נרות בערב שבת, נהגו הספרדים שכאשר נמצאים מספר אנשים בחדר אחד, אחד מדליק ומברך והשאר משתתפים עמו בפרוטה. עיין בשו"ע (סי' רס"ג סעי' ו', ח'), והאשכנזים נהגו שכל אחד מדליק ומברך לעצמו[49].

 

הדלקת נרות שבת בברכה בבית-כנסת [א][50]

שאלה טז: אנו מתפללי בית-כנסת ______ בראשון לציון, נוהגים מקדמת דנא להדליק נרות שבת בבית-הכנסת בברכה.

לאחרונה הסתפקנו – האם אין בכך משום ברכה לבטלה?

יורנו הרב את הדרך בה נלך ואת המעשה אשר נעשה.

ועד מתפללי בית-כנסת ______

 

תשובה: השו"ע (או"ח סי' רס"ט סעי' א') כתב, שיש נוהגים לעשות קידוש בביהכנ"ס בליל שבת, אך טוב לבטלו, וכן נהוג בארץ-ישראל שאין מקדשים בביהכנ"ס, וקל וחומר שאין להדליק נרות שבת בברכה בביהכנ"ס.

המקור למנהג זה היה, כנראה, כיון שנהגו לקדש בביהכנ"ס עבור האורחים שאכלו שם, טעו וגם הדליקו נרות. או מטעם שדימו את הדבר לנרות חנוכה שמדליקים בביהכנ"ס בברכה בגלל פרסומי ניסא[51], לכן גם רצו להדליק נרות שבת בברכה בביהכנ"ס[52].

אך כאמור אין מקור למנהג זה וטוב לבטלו.

 

הדלקת נרות שבת בברכה בבית-כנסת [ב][53]

שאלה יז: ברצוני להתיחס למכתביי האחרונים לכבודו, בנוגע למנהג העדה ההודית להדליק נרות שבת בברכה בבית הכנסת, אשר כבודו פסק לנו – שאסור להמשיך במנהג זה, כי אין מקור ידוע למנהג זה של ההודים. לאחר פסיקת הרב נחלקה עדתנו לשניים, אלו שצהלו צהלת ניצחון, ואלו שנאלצו בצער ובכאב לקבל את העובדה החדשה.

אני, כאחד השייך לאחרונים, שוחחתי עם זקני העדה ועם רבנים שונים, והצלחתי ללקט כמה עובדות מענינות. ברצוני להביא אותן בפני הרב, בניסיון להחזיר את המנהג היפה של עדתנו, הדלקת נרות עם ברכה, בתקווה לראות שוב את נרות השבת מפיצים אור לכל עבר בבית הכנסת שלנו.

ההסבר שקיבלתי למנהג זה הוא, שבמקרה וליהודי אין זמן לחזור לביתו המרוחק לפני כניסת השבת, הוא יכול ללון ולאכול בבית הכנסת, המשמש כבית, אם מדליקים בו נרות בברכה. מקרה כזה אירע לאשתי ולי בביקורנו האחרון בבומביי. המטוס שלנו נחת באיחור רב, סמוך מאד לכניסת השבת, כך שלא הצלחנו למצוא חדר בבית-מלון בזמן, ובסופו של דבר ישנו בבית הכנסת המקומי. בבירורים שעשיתי, נוכחתי לדעת, שמנהג זה קיים גם בעדת תימן, וההסברים למנהג, כנ"ל.

המתנגדים למנהג טוענים, שבתנאי הארץ, שאין אוכלים ואין ישנים בבית הכנסת, אין יותר מקום למנהג זה. א. הטיעון הזה אינו נכון, כי יש אנשים, כאשר יש להם אירועים, כמו: אזכרה, בר-מצווה, ברית מילה, עורכים סעודה או מסיבות בבית כנסת גם בשבתות. ב. אם נקבל טיעון זה, הרבה מנהגים שבטל טעמם בארץ, יבוטלו, כגון: אכילת אורז בפסח, שמקורו בכך שאורז היה המאכל העיקרי והזול, ועוד.

הסברים נוספים שקיבלתי על המנהג הנ"ל הם: שכך אנו מקבלים את השבת באווירה חגיגית וחמה. ועוד, שהדלקת הנרות בברכה, מבדילה אותם מנרות שמדליקים באירועים שונים, במסעדות ובבתי מלון.

בבירורים שערכתי אצל רבני עיר שונים בארץ, רב מסוים אמר לי: "כל מנהג, אם הוא לא סותר את ההלכה, הוא כשר לפי ההלכה, ואסור לבטלו. המנהג הזה של ההודים, משום שהוא לא סותר הלכה, אסור לבטלו, וחובה להמשיכו, היזהרו במנהגי אבותיכם". הרב גם ציין, שמנהג זה מוזכר כבר בתלמוד (עיין ביצה ד' ב', פסחים ק"ו ב' בתוספות, רמב"ם הלכות שבת פרק כ"ט, בהגהות מימוניות אות ט' ובהקדמה לסידור תפילה תכלאל נוסח תימן).

רב נוסף הסביר לי על חשיבות המנהג, שהוא בסיס הדת, ושלפעמים מנהג אף מבטל הלכה, לכן יש להיזהר מלשנות ממנהג הקדמונים.

אני בתקווה שאחרי בדיקת ההסברים והטיעונים שהבאתי, כבוד הרב יתיר לנו להמשיך במנהגנו זה, בו נהגו אבותינו מדורי דורות.

 

תשובה: ראיתי את מכתביך האחרונים, והם בהמשך למכתבי מיום י"ג בכסלו תשמ"ט. אני מצטער לכתוב לך שאותם הרבנים שכתבו או שהודיעו לך, שאפשר להמשיך במנהג לברך ברכה על הנרות בבית הכנסת כמו שנהגו בהודו, טעו. כאן בארץ אין מקום למנהג זה ויש לבטלו. בנוסף לנימוקים שכתבתי במכתבי מיום י"ג בכסלו תשמ"ט, אני חוזר ומדגיש שאנחנו פוסקים כדעת הרמב"ם[54] ושו"ע[55], שברכה שאינה צריכה היא איסור דאורייתא.

וגם לפי מכתבך האחרון, שאתה כותב בו, שבהודו לפעמים אנשים באים לבית הכנסת, ובאים באיחור, ועל בשרך חזית כשהיית בהודו, ולא הצלחת למצוא חדר במלון, וישנת בבית הכנסת המקומי שם. הנכון הוא, שאתה היית צריך להדליק שם במקום שבו אתה לן או אוכל, ולא בבית הכנסת, אך אם נהגו שם יכולת לסמוך על המנהג.

כאן בארץ אין לינה ואכילה בביהכנ"ס, ומה שכתבת, ואני מצטט אותך: "ישנם אנשים כאשר יש להם ארועים, כמו: אזכרה, בר מצוה, ברית מילה, עורכים סעודה או מסיבות בבית כנסת גם בשבתות" – הנכון הוא שעושים זאת בבוקר אחר התפילה ולא בלילה, לפיכך אין היום בארץ מקום שבבית הכנסת ישנים או אוכלים שם.

כל מה שאומרים שאין לשנות ממנהג אבותינו, זה נכון, הרי נאמר: "ואל תטוש תורת אמך". אך כשזה נוגד את ההלכה, ובפרט כשמדובר בברכה שאינה צריכה או בברכה לבטלה, יש איסור של "לא תשא".

לפיכך במקום שנהגו כמו בהודו ששם יש אפשרות של אכילה ולינה, יכולים לסמוך על דעת מה שכתב מר"ן (סימן רס"ט) שלא לבטל את המנהג, אך כאן בארץ ישראל לא היה מנהג כזה, לכן אין לחדשו, כלשונו של מרן[56]: "אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת וכן מנהג ארץ ישראל".

וכבר כתבנו לך שאם רוצים להדליק נרות בביהכנ"ס בכדי להשרות אווירה של שמחה, יכולים להדליק לפני תפילת מנחה, כי סביר שזה לפני השקיעה, אך בלי ברכה, או אם רוצים יכולים לברך בלי שם ומלכות, ושלום על ישראל.

יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "כי נר מצוה ותורה אור", ויאיר ה' דרכיכם, ותמשיכו לקיים מנהגיכם כדת וכדין.

 

 

כשיש שני נרות בלבד אם ידליקם לשבת או בהבדלה[57]

שאלה יח: אדם שיש לו שני נרות בלבד, האם עדיף להדליקם בערב שבת, או שמא עדיף לשמור אותם לצורך ה"הבדלה"?

 

תשובה: מי שיש לו שני נרות בלבד, ידליקם בליל שבת קודש. אמנם, מצד הדין מספיק נר אחד, אך כבר נהגו ישראל להדליק לפחות שני נרות, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור", עיין בשו"ע (סי' רס"ג סעי' א')[58].

במוצאי שבת קודש מברך על נר אם יש לו, אך אם אין לו, אין צריך לחזר אחריו. עיין בשו"ע (סי' רח"צ) ובכה"ח שם (ס"ק ז') מה שהביא בשם הזוה"ק, ומשנ"ב שם (ס"ק ג')[59].

 

 

תפילת מנחה לאחר הדלקת נרות[60]

שאלה יט: האם רצוי שאישה תתנה בעת הדלקת הנרות, שאין היא מקבלת את השבת, ותלך להתפלל מנחה בציבור, או שמא עדיף שתחילה תתפלל מנחה ביחידות, ורק אחר כך תדליק נרות ובכך תקבל את השבת?

תשובה: אשה המתפללת מנחה בערב שבת, עדיף שתתפלל לפני הדלקה[61], אך אם אין מספיק זמן – עדיף שתדליק ותתנה על קבלת שבת, ואח"כ תתפלל מנחה[62].

 


 

[1] תשמ"ו-תשמ"ז סימן צ"ו.

[2] ואין דינו כדין תספורת שיש הנוהגים ע"פ האר"י שלא להסתפר בלילה, וכמו שכתב הרב חיים פלאג'י בספרו חיים לראש (דף ט' ע"ב), וז"ל: "כנודע מגורי האר"י הקדוש זי"ע כי אין להסתפר בלילה כי הוא תגבורת הדינים ואף ביום גם שהוא אחר חצות אפי' בערב שבת". וכן משמע בבא"ח (ש"ר פרשת ויקהל סעי' י"א) שכתב: "מ"מ יר"ש יחמיר בכך משום דבלא"ה ע"פ הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות אף על פי שהתפלל מנחה" מ"מ בגזיזת צפרנים אין לחוש לזה.

[3] כתב הרמ"א (סי' ר"ס סעי' א'): "וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן. ויתחיל בשמאל, בקמיצה; ובימין, באצבע. וסימן לזה: דבהג"א, בשמאלו; ובדאג"ה, בימין", וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ו'): "וביום ה' מקפידין שלא ליטלן מפני שהצפרנים מתחילין לחזור ולצמוח ביום ג' לגלוחן, וא"כ אין זה תיקון כבוד שבת שחוזר לצאת. יש שכתבו שלא לקוץ צפרני הידים ורגלים ביום אחד, ואין לקוץ אלא בערב שבת או בערב יו"ט, והנכון שיקוץ מן הרגלים ביום ה' ומן הידים ביום ו'".

וז"ל שער הכוונות (דרושי סדר שבת דרוש א' ענין קבלת שבת): "אח"כ היה חותך וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו, והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר אבודרהם בענין קציצת הצפרנים".

וכתב במשנ"ב (שם ס"ק ח'): "לא יטול אותן כסדרן – בתשב"ץ כתוב שמהר"ם לא דקדק בזה וכ"כ על האר"י, מ"מ יש ליזהר לכתחילה [מ"א]". אמנם כה"ח (שם ס"ק טו"ב) כתב: "מיהו התשב"ץ סימן תקס"א כתב שמהר"ם ז"ל אינו חושש ליטול צפרניו כסדר, והביאו מטה משה שם וט"ז ס"ק ב'. וכן כתב בשער הכוונות דף ס"ב ע"ד דהאר"י ז"ל היה חותך וקוצץ צפרניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנזכר בספר אבודרהם בענין קציצת הצפרנים, עכ"ל. וכתב המחזיק ברכה אות ד' דהגם דהמגן אברהם הביא משם ספר מגיד מישרים שאין לקוץ צפרני ידים ורגלים ביום אחד, ונמשכו אחריו אליה רבה והתוספת שבת, וכן כתב העולת שבת דיש סכנה מי שנוטל של ידיו ורגליו ביום אחד, מאחר דבשער הכוונות כתב שהאר"י ז"ל לא היה חושש לזה ליכא למיחש למידי, יעו"ש. וכן כתב בספרו ברכי יוסף אות ה', וכתב שכן פשט המנהג ואין גם אחד נזהר בזה כלל, יעו"ש. והביא דבריו השערי תשובה אות ב'". וע"ע במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק ט' סעי' מ'-מ"ח ובהערות שם).

[4] תשמ"ה 220-1.

[5] כתב הב"י (סי' רפ"ב): "וכתב הרא"ש עוד (שם): ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום כיון שמפרש בו כל מלה ומלה, וכן כתב סמ"ג (עשין י"ט, ק"ג ע"ג), וז"ל: ואני דנתי לפני רבותי שהפירוש מועיל יותר מהתרגום והודו לי, וכתבו המרדכי שם (סי' י"ט) והגהות (מיימוניות) בפרק י"ג מהלכות תפלה (אות ש') דברי סמ"ג. מיהו כתבו סמ"ג והגהות דאין נראה לר"י ורב עמרם (בסידורו ח"ב סי' ל"א) ורב נטרונאי שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני (מגילה ג' ע"א) ע"כ. וירא שמים יצא את כולם ויקרא התרגום ופירוש רש"י".

וכתב השו"ע (סי' רפ"ה סעי' ב'), וז"ל: "אם למד הפרשה בפירוש רש"י – חשוב כמו תרגום. וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י". והמשנ"ב (שם ס"ק ה') כתב: "חשוב כמו תרגום – וע"כ יוצא במה שקורא שני פעמים מקרא ואחד פירוש רש"י. ואותן פסוקים שאין עליהם פירש"י – יקרא אותן ג"פ. ומי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י – ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר 'צאינה וראינה' וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנויים על יסוד התלמוד". וראה בכה"ח (שם ס"ק י"ט). האספניולים נתקנאו בפירוש 'צאינה וראינה' וכתבו את פירוש 'מעם לועז' באיספניולית ובהרחבה. וחכם אחד מאשכנז נסע לספרד ולמד את שפת האספניולים, ותרגם את 'מעם לועז' מאיספניולית לעברית, וזה מה שמצוי כיום בידינו.

וכתב הברכי יוסף (סי' רפ"ה אות ב'), וז"ל: "התרגום וגם פירש"י. כן הזהיר הרא"ש בהנהגותיו. וכ"כ מהרש"ל בספר ים של שלמה קדושין פ"ב סי' י"ד. וכתב דאם אינו יכול ללמוד שניהם – יקרא פירש"י ולא תרגום, ע"ש. אבל לפי מ"ש חכמי האמת יש קפידא בתרגום, ולכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם – ילמוד תרגום". וע"ע כה"ח (שם ס"ק כ'), וז"ל: "מיהו לפי חכמי המקובלים משמע דוקא תרגום לסוד הכמוס כדי להכניס קליפת נוגה למקום הקדושה ביום השבת והבין. עולת תמיד אות ב'. ור"ל הטוב שבנוגה כידוע ליודעי ח"ן". ושם (ס"ק כ"א): "כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני". וע"ע שם (ס"ק כ"ב). וראה בגמ' מגילה (ג' ע"א), וז"ל: "ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו? והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב: 'ויקראו בספר תורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא'. 'ויקראו בספר תורת האלהים' – זה מקרא, 'מפרש' – זה תרגום, 'ושום שכל' – אלו הפסוקין, 'ויבינו במקרא' – אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה: אלו המסורת! – שכחום וחזרו ויסדום", עכ"ל. ועוד עיין ירושלמי (מגילה פ"א ה"ט): "תרגם עקילס הגר התורה לפני ר' אליעזר ור' יהושע וקילסו אותו, ואמרו לו: יפיפית מבני אדם", וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ח' שאלה א'). ראה מאמר מרדכי שבת (ח"א פ"ב סעי' ל"ח).

[6] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"ג.

[7] כתוב בגמ' ברכות (ח' ע"ב): "רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי [=רצה להשלים כל מה שלא הספיק שמו"ת במהלך השנה בערב כיפור]. תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב: 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב', וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! – אלא לומר לך: כל האוכל והשותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי [כלומר, א"ל: הרי בערב כיפור צריך לאכול ולא לעסוק בהשלמות]. סבר לאקדומינהו [=חשב להקדים את השלמת הפרשיות לפני יום כיפור, אך בכל אופן נמצא שדילג על הרבה פרשיות, ועל כך] אמר ליה ההוא סבא: תנינא: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שניים מקרא ואחד תרגום" וכו'. נמצינו למדים שאין לאחר ולדחות את קריאת הפרשיות, אלא להקפיד ולקבוע זמן לקרוא את הפרשה של כל שבוע "שניים מקרא ואחד תרגום", ועל ידי זה יזכה לכל הברכות.

כתבו התוספות (ברכות ח' ע"ב ד"ה "ישלים"): "נראה דכל השבוע, מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור" וכו'. יש אומרים שיכול לקרוא שמו"ת מתפילת מנחה של השבת כשכבר התחילו לקרוא בביה"כ את הפרשה, וכו' וכך לשון מרן (סי' רפ"ה סעי' ג'): "מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ז') דלאו דוקא מיום ראשון אלא יכול לקרוא לאחר מנחה בשבת. ובספר "מעשה רב" מובא שהגאון מווילנא היה נוהג לקרוא את הסדרה שמו"ת מיום ראשון ואילך ומסיים בערב שבת (ראה משנ"ב שם ס"ק ב' שם). ובשער הכוונות (דרושי סדר שבת דרוש א') וז"ל: "תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבה"כ או לבית מדרשו, אם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת. והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו. וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה". וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ד): "ומנהג החסידים ואנשי מעשה לקרות אותה בבוקר אחר סיום תפלת שחרית בעודנו מעוטף בציצית ותפילין".

[8] כיון שיש לקרוא שמו"ת ללא הפסקה, כמו שכתב כה"ח (סי' רפ"ה ס"ק ט"ו): "וכתבו חכמי המקובלים שלא להפסיק בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשום דבר רק יקרא הכל בפעם אחת במעמד אחד, ויש טעם נכון וכמוס בדבר זה. עולת שבת אות ב', אליה רבה אות ב'. מיהו אם הוא צמא למים הרבה – מותר להפסיק בתוך הפרשה לשתות ולברך תחלה וסוף. לב חיים חלק ג' סימן כ"ג". וראה במאמר מרדכי שבת ח"א (פרק ב' סעי' י"ד והלאה).

[9] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ק"ח.

[10] משלי ט', ט'.

[11] ראה שו"ת ישכיל עבדי (ח"ב סי' ט'), שו"ת אגרות משה (ח"א או"ח סי' צ"ג) (ובשו"ת פקודת אלעזר סי' כ"ב). ולמעשה יש להקל בתאורת חשמל שמופעלת ע"י מתג כיבוי והדלקה כאשר אין אפשרות להחליש או להגביר את עוצמת האור. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ג פרק נ"ד סעי' י').

[12] שכתב השו"ע (סי' ער"ה סעי' א'): "אין פולין (פי' לבער את הכנים מהבגדים, תרגום בערתי הקדש (דברים כ"ו, י"ג): פליתי), ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו, שמא יטה. ואפי' הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו, שלא חלקו חכמים בדבר. ומטעם זה יש לאסור אפי' הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל,  וכן בנר של שעוה".

[13] שכתב: "אף על גב דאח"כ מצינו שחילקו, כגון בין א' לשנים ועוד הרבה כמ"ש אח"כ, היינו שיש חילוק מצד האדם שלזה מותר ולזה אסור ולא גזרינן אדם זה בשביל אחר, אבל בחילוק שמצד הנר לא חילקו, כיון שיש בו איסור כשהוא למטה לא נפקע האיסור אם מגביהו או מסגירו בעששית, דכיון שנאסר נאסר והוא האיסור עצמו, משא"כ בחילוק של האדם אמרינן שלזה לא נאסר מעולם, כנלע"ד נכון".

[14] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"ו.

[15] כתב השו"ע (סי' רס"ד סעי' ט'): "אין צריך להבהב הפתילה" – כלומר להדליק אותה מוקדם ולכבות כדי שיהא נוח להדליק ע"י האשה. אמנם כתב הרמ"א (שם): "ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מחורכת ותאחז בה האור יפה". אמנם זה נכון בזמנם שהפתילה היתה עשויה מעץ דק ומסביבה היה עטוף בצמר גפן טבול בשמן, בזה כתב הרמ"א שנהגו, והטעם בכדי שיאחז בה האור יפה. אך היום, כשהפתילה לא טבולה בשמן אלא היא עצמה מפרפין או משעוה שנדלק ונאחז בה האור יפה – אין צורך לנהוג להבהב, אבל מי שעושה כן – תבוא עליו ברכה בכדי להקל על האשה שהנר ידלק מהר. וראה כה"ח (שם ס"ק מ"ה, מ"ז), שאף לחרך את הפתילה – א"צ לדעת השו"ע. וע"ע בשו"ת קול אליהו (שבת ח"א פרק ו' שאלה כ"ח). וראה במאמר מרדכי שבת (ח"א פט"ו סעי' כ"ט).

[16] כתב בשער הכוונות (ס"ד ע"א, דרושי סדר שבת דרוש א'), וז"ל: "גם תזהר בתיקון הנרות של שבת, אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע, וגם זה הוא ענין מעשה". מג"א (סי' רס"ג ס"ק ז') בשם כתבים (להאריז"ל), משנ"ב (שם ס"ק י"ב). בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ו'), וז"ל: "וכן אנחנו נוהגים בבתינו לערוך ולתקן הנרות שבידינו". כה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ"א). ועיין לרבי עקיבא איגר (תוס' רעק"א על פ"ב בשבת אות מ"ב) שדקדק דקדוק נפלא מהמשנה בשבת (ל"א ע"ב): "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר", שאילו היתה מצוותה גם על ההכנה היתה המשנה אומרת: על מצות נרות שבת, שזה כולל הכל, כמו ב"נדה וחלה" אלא המשנה רצתה להדגיש שמצוותה של האשה בהדלקה של הנר דווקא, ומצוותו של הבעל בהכנה של הנרות. ומכיון שהתקנת הנר מוטלת על הבעל, המשנה שינתה, בתחילה הזכירה את הנדה, שכל המצווה כולה מוטלת על האשה, וכן על החלה, שהאשה עושה הכל. אבל בנרות היא רק מדליקה, וכשהאיש מכין את הנרות נחשב לו לזכות כמו הכהן שמיטיב את הנרות בבית המקדש, וראה במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק א' הכנות לשבת סעי' ה'; שם פ"י סעי' ט').

[17] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"א.

[18] הנה יש לדמות זה למנהג שהיה בעבר שהיו רגילים לאכול על גגות הבתים ואור הירח האיר עליהם, ולמרות כן פסק הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ד'), (כה"ח סי' רס"ג ס"ק ט"ז) להדליק נרות שבת בברכה, וראה בגמ' ברכות (כ"ז ע"ב) שאומרת: רב התפלל ערבית של שבת בערב שבת, וביאר הרא"ש (שם פ"ד סי' ו') שרב התפלל ערבית של שבת מוקדם, הדליק נרות לפני שהתפלל וקיבל עליו שבת מבעוד יום. נמצא שכאשר רב הדליק נרות היה אור השמש ואעפ"כ הוא הדליק נרות בברכה, כל שכן כשיש אור חשמל שאפשר להדליק נר בברכה. וראה עוד בעניין זה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ג). והנה פשוט שלדעת הרמ"א (סי רס"ג סעי' ח') שפסק כמהרי"ל, ששני בעלי בתים שאוכלים במקום אחד כל אחד ידליק נרות שבת בברכה – אינם צריכים לזה, שהרי כל מה שמוסיף אור זו תוספת עונג וכבוד שבת, ועל כן מותר להדליק נר כשהחשמל כבר מאיר, אך גם לפי דעת השו"ע הפוסק שאין מברכים על תוספת אורה, אין בכך חשש. כתב הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ד'): "אע"פ שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שולחנו מבערב, עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה, יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית, יש בו חיוב ע"פ הסוד, כן העליתי בספרי הק' מקבציאל". עיין שו"ת משפטי עוזיאל (ח"א או"ח סי' ז'), וז"ל: "ואפשר לומר עוד דאפילו להרמב"ם ומרן – אין יוצאים ידי חובת הדלקת נר שבת בנר החשמל, הואיל ועלול הוא להפסק באמצע הסעודה על ידי הפסקת הזרם ממקורו ומתבטל עונג שבת, והרי זה דומה לעטרן שאמר רבי ישמעאל אין מדליקין מפני כבוד השבת, מאי טעמא? אמר רבא: מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא. אמ"ל אביי: ויצא! אמ"ל: שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה, פירוש במקום סעודה דחובה היא שיסעוד במקום הנר (שבת כ"ה ע"ב ותוד"ה "הדלקת"). והוא הדין בנר החשמל שהוא עלול להפסק הזרם ממקורו ולכבות הנר באמצע הסעודה, אין מדליקין בו", וע"כ כתבנו במאמר מרדכי (שבת ח"א פי"ב סעי' ד'): "מדליקים נרות שבת בברכה גם כאשר יש במקום אור ממקור אחר, אפילו שאין צורך באור הנר לתאורה [כגון: כשיש במקום תאורת חשמל או כשמאיר אור הירח], וכמה סיבות לדבר:

1 – ע"פ הקבלה יש להדליק נרות דווקא ולא להסתפק במקור אור אחר.

2 – יש חיוב על האדם לעשות פעולת הדלקה גם אם יש כבר אור.

3 – כיון שבנר יש כמות המספיקה לזמן מסוים, משא"כ בחשמל הזרם מתחדש כל הזמן, ומערכת החשמל אינה בידינו ואור החשמל עלול לכבות מסיבות שאין לנו שליטה עליהן, משא"כ נרות שאם נזהר בהם לא יכבו".

[19] עיין בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ג), וז"ל: "מרן הבית יוסף (סי' רס"ג) כתב: 'מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סימן נ"ג): שנים או שלושה בעלי בתים אוכלים במקום אחד – כל אחד מברך על מנורה שלו, אף על פי שכבר יש אורה מרובה. אף על גב, דאור זרוע (דרשות מהר"ח אור זרוע עמ' ע"א) נסתפק בזה, מכל מקום יש נוהגים כך'. והוסיף המהרי"ל: 'ובעניותי נראה לי ליישב דכל מה דמתוסף אורה אית ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות'.

מדברים אלו יוצא שיש מחלוקת בין האור זרוע למהרי"ל: מה לעשות כאשר יש כמה נשים הצריכות להדליק נרות, האם כולן יכולות לברך על הנרות שלהן? לפי המהרי"ל – כל אחת מהנשים יכולה להדליק נר בברכה באותו המקום, ואין בזה ברכה לבטלה כי תוספת אורה היא מצווה. לפי האור זרוע – לאחר שבעלת הבית ברכה והדליקה – אין האחרות יכולות להדליק בברכה.

במחלוקת זו עצמה נחלקו השו"ע והרמ"א. השו"ע (סי' רס"ג סעי' ח') כתב: 'שנים או שלשה בעלי בתים אוכלים במקום אחד – יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות, ולא יברך אלא אחד'. היינו שפסק כדעת האור זרוע (בשו"ע הרב שם סעיף י"ד-ט"ו ועיין בקונטרס אחרון סי' רס"ג, ה' משמע גם כן שזה חיוב על האדם עי"ש. אך יש לדייק שם לדעתו שדווקא אם כל אשה אוכלת מהאוכל שלה – יכולות לברך כל אחת לעצמה על נרות שבת, אבל כשהן סמוכות על שולחן בעל הבית – רק אחת מברכת).

הרמ"א הוסיף: 'אבל אנו אין נוהגין כן', כלומר יכולות כמה נשים להדליק נרות שבת בברכה במקום אחד. וכך עד היום הנשים הנוהגות כמו הרמ"א מברכות כמה נשים בבית אחד במקום אחד (ועיין לפרישה שם אות ה' שנדחק לפרשו, ועיין לברכי יוסף, שיורי ברכה אות ד' בנושא). ומ"מ תדליק כל אחת בפמוטים משלה אך לא במנורה אחת (כ"כ המג"א (שם ס"ק ט"ו והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ל"ז) בשם השל"ה הקדוש (שבת פ' נר מצוה ד"ה "הב"י"), שגם הנוהגות כמהרי"ל וכרמ"א שכמה נשים מדליקות ומברכות בבית אחד דווקא כל אחת במנורה שלה, אבל אם יש מנורה שיש בה כמה קנים – תדליק אחת ותברך, ואחר כך השנייה תדליק באותה מנורה בלי ברכה. אמנם כתב הפמ"ג שאם היא עניה – יכולה לסמוך בשעת הדחק על סברת האליה רבה (שם ס"ק י"ח) שתברך).

כתב היפה ללב (שם אות י') שנהגו הספרדים בענין זה כמו האשכנזים. אך הבא"ח (פרשת נח ש"ש סעי' י"א) לא פסק כן אלא כדעת מרן, שאי אפשר לכמה נשים להדליק במקום אחד עם ברכה אלא בחדרים נפרדים או שהמארחת תברך בלבד בנוכחות האורחות מטעם סב"ל.

המגן אברהם (שם ס"ק ט"ו) פסק גם כן כמהרי"ל, וכתב שהטעם שמדליקים כל שלושה בעלי בתים הוא: 'דכל מה דמתווסף אורה יש בה שלום בית ושמחה להנאת אורה בכל זוית וזוית'. ומובא במשנ"ב (שם ס"ק ל"ה) וכה"ח (שם ס"ק נ"ב).

והגאון מוילנא (שם ס"ק י"ז) כתב חידוש נפלא בשלוש מילים! על ההלכה: 'שנים או שלשה' 'שכל אחד מצווה', כלומר ההדלקה היא חובת גברא, ולכן כמה אנשים יכולים להדליק בבית אחד. חידוש זה של הגר"א אינו כתוב בב"י, ברמ"א ובשאר הפוסקים.

בשו"ע הרב (סי' רס"ג סעי' י"ד-ט"ו, ועיין בקונטרס אחרון שם אות ה') משמע גם כן שזה חיוב על האדם, עיי"ש. אך משמע מדבריו שדווקא אם כל אשה אוכלת מהאוכל שלה – יכולות לברך כל אחת לעצמה על נרות שבת, אבל כשהן סמוכות על שולחן בעל הבית – רק אחת מברכת. ולא נהגו כן, ולכן הפוסקות כרמ"א – כולן מברכות בכל אופן".

[20] תשמ"ג 19-1, וכן השיב בקיצור לשאלה בעניין נרות שבת בתשובה תשד"מ 818-1, ושאלת המשך תשמ"ג 246-1.

[21] שו"ע (או"ח סי' רס"ג סעי' ה').

[22] משלי (א', ח').

[23] כתוב בגמ' ברכות (מ"ה ע"א): "אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי, ואמרי לה לרב יוסף: הלכתא מאי? – אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר". ופרש"י: "מאי עמא דבר – היאך נוהגים, וכבר נהגו לברך בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".

ובגמ' יבמות (ק"ב ע"א) כתוב: "אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: חולצין במנעל – שומעין לו, אין חולצין בסנדל – אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל; ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: אין חולצין במנעל – שומעין לו, אין חולצין בסנדל – אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל".

[24] כתב המגן אברהם שם: "האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל (הכוונות), וז"ל הגמרא ירושלמי: אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם, עכ"ל. וכ"כ בספר חסידים סי' רנ"ו, וכתב שגם הפסוקים שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ. ובש"ל האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר"א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו, עכ"ל".

[25] כתב הגהות מיימוניות (סדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות אות נ'): "בירושלמי: שלח להו רבי יסא: אף על פי ששלחנו לכם סדר המועדות פירוש בתפלה, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש, ע"כ".

[26] ראה בב"י (סי' רס"ג), וכתב השו"ע (סעי' י'): "לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. וכו' ויש חולקים על בעל ה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן: ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. ולדידן, כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו".

כתב הרמ"א (סימן רס"ג סעי' ה'): "יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה, ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף ב"מ), וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה, ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין, ואח"כ מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה, וכן המנהג (מהרי"ל)".

וראה בב"י (סי' תרע"ט) כתב שיש לחוש לדעת בה"ג. ובשו"ע (סי' תרע"ט סעי' א') כתב: "ערב-שבת מדליקין נר חנוכה תחילה ואח"כ נר שבת", וראה במשנ"ב (שם ס"ק א'), ז"ל: "כדי לצאת דעת הי"א דס"ל דאי ידליק של שבת תחלה קבליה לשבת ואיתסר עליה מלאכה, אבל רוב פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלקת הנר. וע"כ אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו – יכול להדליק אח"כ. וכ"ז באיש המדליק, אבל אשה המדלקת, כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקתה, א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך אקב"ו להדליק בשבילה, אבל ברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום א' – יכולה בעצמה לברך". ובכה"ח (שם ס"ק א') כתב משום שחש למ"ד שבהדלקת נר שבת האשה מקבלת עליה שבת, ומשמע שמרן חש לסברה זו.

הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ח') פסק: "האשה לא חל עליה קבלת שבת בהדלקת נרות שבת אלא עד שתסיים כל הנרות אשר מדלקת במקום השולחן ששם תהיה הברכה שלה. ואחר שתסיים כל הנרות תכף ומיד תזרוק מידה הפתילה שמדלקת בה את הנרות ותניח ידה על עיניה ותעצום עיניה ותברך תיכף. ויש טעם ע"פ הסוד בעצימת עיניה באותה שעה. ואחר סיום הברכה תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורו במקום ההוא. ואם המקום הוא פרוס בו סדינים על הקרקע ואינה יכולה לזרוק הפתילה בארץ – תעמיד אחד אצלה כדי שתכף ומיד בסיום ההדלקה יקח הפתילה מידה ויכבנה', עכ"ל. הראת לדעת כי לדעת הבא"ח הברכה צריכה שתהיה לאחר הדלקת נרות שבת.

וצריך לדעת שכיון שמרן הבא"ח כתב שיש עניין לעשות כסדר הזה על פי הסוד, על כן אין להרהר ואין לשנות. ואמנם יש שחולקים על כך, וכנראה שאינם יודעים את הטעם ע"פ הסוד – סוד ה' ליראיו.

ועוד, מכיון שאמותינו ואמות אמותינו נהגו כך, לכן אנו ממשיכים במנהגן. וכן ראוי לנהוג ותבוא על הנוהגות כך ברכת טוב. וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק י"ג סעי' ז'-ט').

[27] תשמ"ג 19-1, וכן השיב בקיצור לשאלה בעניין נרות שבת בתשובה תשד"מ 818-1, ושאלת המשך תשמ"ג 246-1.

[28] כתב הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעיף י'): "בשבת מברכין 'להדליק נר של שבת', וביו"ט מברכין 'להדליק נר של יום טוב'. ופה עירנו נוהגים הנשים לברך ביום טוב שהחיינו בהדלקת הנר אם הוא יום טוב שאומרים בו שהחיינו בקידוש. ודוקא בשבת כתבנו לברך אחר ההדלקה, אבל ביום טוב מברכין ואח"כ מדליקין. ומאחר דביו"ט מברכת ואח"כ מדלקת, צריכה להזהר שלא תשיח עד אחר גמר כל הנרות שמברכת עליהם, ואם שחה שלא מענין ההדלקה, אם עדיין לא הדליקה אפילו נר אחד – תחזור ותברך, ואם קודם ששחה הדליקה נר אחד מאלו הנרות שברכה עליהם – לא תחזור ותברך".

וכתב כה"ח (סי' רס"ג ס"ק מ"ג): "ונראה דפלוגתא זו לא שייך אלא בשבת, אבל ביום טוב דמותר להדליק נר גם אחר הדלקה, בהא כולי עלמא מודים דבעינן עובר לעשייתן כמו בכל המצות, ויברך קודם הדלקה. עולת שבת אות ב'. וכן כתב בן הרב דרישה בהקדמה הנדפסת בטור יורה דעה בשם אמו. אלא שהמגן אברהם ס"ק י"ב כתב דאין חכמה לאשה ולא חילקו חכמים, יעו"ש. אבל הדגול מרבבה השיג על המגן אברהם וכתב דהדין עם אשתו של דרישה דביום טוב תברך ואחר כך תדליק, יעו"ש. וכן הסכים המחזיק ברכה אות ד'. והביא דבריהם השערי תשובה אות יו"ד. וכן כתבו האחרונים. ומאחר דביום טוב מברכת ואחר כך מדלקת, צריכה ליזהר שלא תשיח עד אחר גמר כל הנרות שמברכת עליהם, ואם שחה שלא מענין ההדלקה, אם עדיין לא הדליקה אפילו נר אחד – תחזור ותברך, אבל אם הדליקה נר אחד מאלו הנרות שברכה עליהם לא תחזור ותברך. בן איש חי פרשת נח אות יו"ד. והוא מהברכי יוסף בשיורי ברכה אות ה', יעו"ש".

[29] תשמ"ה 808-1.

[30] רש"י (שבת כ"ה ע"ב ד"ה "חובה") כתב: "כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא". וראה רמב"ם (הל' שבת פרק ל' הל' ה'), ועיין ערוך השולחן (סי' רס"ג סעי' א'-ב'), וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ב'). והסביר הבא"ח בספרו "בניהו" (על הגמ' שם) שכשרואים את האוכל יש יותר תענוג באכילתו. וכך נוהגים לומר שכשאדם אוכל בחושך הוא אינו שבע, כמו שאמרו אבותינו במדבר: 'בלתי אל המן עינינו', כלומר, שכשאדם רואה את המאכל שהוא אוכל, הוא נהנה יותר ויש לו מזה תאוה. אבל במדבר התלוננו על כך שהם לא רואים כלל את המאכלים שלהם שלא ראו אלא מן כל הזמן. ולכך האור שיש בבית בליל שבת הוא מצוה גדולה, ויש בו משום עונג שבת ושמחה (עיין יומא ע"ד ע"א ורש"י שם). וכאמור לעיל ברש"י, כל חיוב ותקנת חז"ל להדלקת נרות שבת כדי שיאכל בשמחה ובעונג, וכשיש אור יש שמחה ועונג.

על הפסוק באיכה (ג', י"ז): "ותזנח משלום נפשי" נאמר בגמ' (שבת כ"ה ע"ב): "אמר רבי אבהו: זו הדלקת הנר בשבת". וכתב רש"י (שם ד"ה "הדלקת נר בשבת"): "ובמקום שאין נר – אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה". והרמב"ם (שבת פ"ה הל' א') כתב שהדלקת נרות שבת היא משום "עונג שבת". וע"ע ערוך השולחן (אור"ח סי' רס"ג סעי' א'), שו"ע הגר"ז (סי' רס"ג סעי' א'). וראה במחזיק ברכה (סי' רס"ג ס"ק א').

א"כ יוצא שישנם שני טעמים: א. משום כבוד סעודת שבת. ב. משום שלום בית. הנה לכאורה לטעם שמדליקים נרות לכבוד ועונג בסעודת שבת – מספיק שידלקו הנרות רק בזמן הארוחה, ולטעם של "שלום בית" – צריך שהנרות ידלקו עד שהולך לישן, כדי שלא יכשל בעץ ואבן, וראה במג"א (שם ס"ק ט"ז), תוספת שבת (אות כ"א) ועוד, והובאו בכה"ח (שם ס"ק ל"א, נ"ח, נ"ט), משנ"ב (שם ס"ק ל'), שכתבו שצריך להדליק נרות שבת שידלקו עד שיבואו (לאחר האכילה) לבית בלילה. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ב עמ' ס"א) ומאמר מרדכי (שבת ח"א פי"א סעי' י"ב והערה י"ג).

[31] כתב המשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק מ"א): "אם בבית שהדליק היה קצת חשך ומשתמש שם שום דבר לאור הנרות לצורך סעודה ליכא איסורא, אף שאין דולקת עד הלילה ואף שאוכל בחצר", וכ"כ כה"ח שם (ס"ק ס'). וראה מאמר מרדכי שבת (ח"א פי"ב סעיפים כ"ג-כ"ד), ושו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' כ"ח).

[32] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קס"ה, וכן השיב בתשובה תשמ"ה 674.

[33] עיין 'מקור חיים' לחוות יאיר (סי' רס"ג סעי' י"ז), פמ"ג (סי' רס"ג משבצות זהב ס"ק א'), ערוך השולחן (סי' רס"ג סעי' כ"ב), קצות השלחן (על הקיצור שו"ע סי' ע"ו ס"ק ו'). וראה עוד בסידור קול אליהו (עמ' של"ז, זמן ההדלקה סעי' א'-ב').

[34] כתב הרמ"א (סי' רס"א סעי' א'): "וכן מי שקבל עליו שבת שעה או ב' קודם חשיכה יכול לומר לאינו יהודי להדליק הנר ושאר דברים שצריך". וראה בשו"ע (סי' שמ"ב סעי' א'). כתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ז): "דוקא שעה או ב', אבל חצי שעה סמוך לחשיכה דאז אפשר דבכל מקומות ישראל קבלו עליהן השבת, חמירא טפי, ואסור אפילו לומר לא"י שיעשה מלאכה, מיהו לצורך מצוה – שרי. ואפילו לפי מה שפוסק המחבר לקמן בס"ד דאחר קבלת שבת אסור לעבור אפילו על שבות במקום מצוה, מ"מ לענין אמירה לא"י לא מחמרינן טפי מבין השמשות".

ועוד כתב שם (ס"ק י"ח): "ודע דבעניננו איירינן שהצבור שבעירו קבלו עליהן השבת וחל קדושת שבת בע"כ אפילו אם אחד לא ירצה לקבל, וע"כ כתב לומר לא"י וכו' ומטעם הנ"ל, אבל ביחיד שקבל עליו השבת – מותר אפילו לומר לישראל חברו שיעשה לו מלאכה, וכדלקמן בסימן רס"ג סי"ז, ע"ש הטעם במ"ב".

וראה מאמר מרדכי שבת (ח"א פי"ב סעי' ח'): "לכתחילה: יש להקפיד על זמני הדלקת הנרות המתפרסמים בלוחות ולא לשנות. ובדיעבד: אשה שלא הספיקה להדליק נרות בזמן – יכולה להדליק גם אחרי הזמנים המתפרסמים, אך צריכה להדליק לפחות עשר דקות לפני השקיעה. אשה שאינה יכולה להדליק בשום אופן, אפילו עשר דקות לפני השקיעה – יכולה להדליק גם אחרי כן (עד השקיעה), ומכל מקום לא תדליק אחרי הזמן שרגילים לקבל שבת בבית-הכנסת שבו בעלה רגיל להתפלל".

[35] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קע"ה.

[36] וראה במאמר מרדכי שבת (ח"א פי"ב סעי' ג') שטוב יותר שלא יברך.

[37] תשמ"ו-תשמ"ז סימן כ"ב.

[38] כתב השו"ע (סי' רס"ג סעי' ט'): "המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה –  הוי ברכה לבטלה", וכתב כה"ח שם (ס"ק נ"ט): "שיהיה שלום בית כשיבואו אחר האכילה מחצר לבית". וע"ע לעיל שאלה  ט'.

[39] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קי"ט, ושאלת המשך שם סימן ר"א. וכן השיב בקיצור בתשובה תשמ"ה 796-1.

[40] מפאת קוצר היריעה לא הבאנו קונטרס זה (הערת העורך).

[41] ראה שו"ע (סי' רס"ג סעי' ו'), ז"ל: "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם – צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו – א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו", ועיין שו"ת קול אליהו, שבת (פרק ו', שאלה י"ח, ובהערה מ"ג).

וכתב בשו"ע הרב (סי' רס"ג סעי' ט"ו): "בד"א כשאוכלת משלה, אבל אם היא סמוכה על שלחן בעל הבית – אינה יכולה לברך שם אלא אם כן החדר מיוחד לה או לבעלה, שאם לא כן אינה חייבת כלל להדליק שם, שאין חיוב נר שבת חל עליה כלל לפי שהיא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטרת בנרו. ואף אם בעל הבית מצוה לה להדליק ועושה אותה שליח לפוטרו מחיובו שהוא חייב להדליק שם לפי שמשתמש שם בשבת, אפילו משתמש שם צרכי אכילה, ואפילו אם הוא או מקצת בני ביתו אוכלים שם, מכל מקום כיון שהוא או אשתו בירכו במקום אחד ונפטר בברכה זו לכל החדרים שחייב להדליק שם, כמו שנתבאר למעלה, א"כ גם שלוחו אינו יכול לברך שם. ויש חולקים על זה, וכן נתפשט המנהג במדינות אלו". וביאר בקונטרס אחרון (ס"ק ה') הטעם של היש חולקים ונוהגים להדליק ולברך גם במקום שבעל הבית בירך: "ומיהו פשטא דלישנא דרא"ש וטור משמע ודאי להיפך. שמ"ש החק יעקב שם שגם שלא יברכו כולם אין נכון, הוא דוחק (אף שהוא מוכרח לדעת הש"ע שם כמ"ש שם), שכיון שבעל הבית בירך כבר ולהם אי אפשר לברך מנא ליה להרא"ש (ומסי' ק"מ אין ראיה, דהשני אינו פוטר הראשון אלא גומר המצוה המוטלת על כלל הצבור וגם הוא בכלל. ועוד דהתם איכפת לן בקריאת הב' שאינו מברך לפניה ואינה מצטרפת לקריאת הראשון משום דכתיב תמימה כמ"ש בירושלמי, אבל בעלמא לא איכפת לן, ודו"ק) להמציא מלבו חיוב זה שישמעו הברכה. אלא ודאי כוונתו כפשוטו שאחד מברך לכולם היינו משום שמצוה היא שאחד יברך לכולם כמ"ש המג"א סוף סי' רי"ג, ודומיא דמתניתין הסיבו אחד מברך לכולם, ואיתא נמי בתוספתא פ"ד, ודומיא דסוף פ"ה בתוספתא גבי מאור אחד מברך לכולם, שהוא חיוב משום ברב עם כמ"ש בגמרא. וכן משמע בהדיא בתשובת הרא"ש כלל כ"ו שכתב כן אפילו בב' מילות. וכן כתב סוף פ"ו דחולין גבי שחיטות. ועיין מ"ש בסי' רי"ג. ולפי זה מבואר מדעת הרא"ש וטור דהם חייבים בברכה, והטעם משום דהם מצווים במצוה זו מדין ערבות (לכך הם צריכים לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו. משא"כ בריש סי' ק"מ שאינו מברך וצונו שכבר בירך בשחר, אלא משום כבוד התורה לבד תיקנו לברך לכל קריאה וקריאה, עיין במ"ש סימן קמ"ג להשו"ע וט"ז, וכיון שהוא גומר קריאתה דיו בברכת האחת), ואף שהבעל הבית נפטר בברכה אחת לכל החדרים, מכל מקום הן צריכים לברך על מצות שעושין שהם חייבים בעשייתם, דמה לי שחייבים מחמת עצמן ומה לי שחייבים מחמת ערבות, שהרי המחויב מחמת ערבות נקרא מחויב בדבר להוציא אחרים ידי חובתן המחוייבים מחמת עצמם כמ"ש הרא"ש פ"ג דברכות, א"כ למה לא יברך על חיוב זה כמו שמברך המחויב מחמת עצמו. וכן משמע מסתימת לשון הב"י בסי' תקפ"ה, דדוחק גדול לאוקמי שלא היה בשעת הברכה והיה בתחלת התקיעות, דהוה ליה לפרש, אלא ודאי אף שלא היה בתחלתן ויצטרך אח"כ לשמוע על הסדר או ששמע כבר אפילו הכי מברך עכשיו, דלא כעולת שבת שם.

ולהכי אין למחות ולבטל המנהג שנהגו בהדלקת הנרות, כיון שיש להם על מי שיסמכו. אבל גבי שופר ובדיקת חמץ שאין שם מנהג העתקתי דברי העולת שבת והחק יעקב, כיון שלא מצינו לאחרונים שיחלקו עליהם בפירוש, וגם ספק ברכות להקל, ובפרט שכן הוא מוכרח לדעת הש"ע כמ"ש בסימן תל"ב".

וכתב הבית יוסף שם: "מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' נ"ג): ב' וג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד כל אחד מברך על מנורה שלו אף על פי שכבר יש אורה מרובה, אף על גב דאור זרוע גמגם בזה, מכל מקום יש נוהגים כך. ובעניותי נראה לי ליישב, דכל מה דמיתוסף אורה אית ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות". כתב השו"ע (או"ח סי' רס"ג סעי' ח'): "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה: אבל אנו אין נוהגין כן". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"ז) שדעת הרמ"א כדעה ראשונה.

ובמאמר מרדכי שבת (ח"א פ"י סעי' י"א): "מנהג חב"ד ללמד את הבנות להדליק נרות שבת בברכה. אמנם נראה למעשה שיכולות הבנות להדליק עם ברכה מדין חינוך רק עד גיל שתים עשרה ויום אחד, אבל לאחר מכן – לא תברכנה, כיון שזו ברכה לבטלה. ורצוי שתעמוד ליד אמה ותכוון לצאת ידי חובה בברכתה. וכדי להסתלק מידי כל ספק – רצוי שתדליק באותו מקום שאמה מדליקה. וכל זה לבנות ספרדיות, אך לבנות אשכנזיות – הנח להן במנהגן לברך".

[42] ע"פ ילקוט שמעוני (בהעלותך רמז תשי"ט).

[43] וז"ל: "כדאיתא במדרש: מפני שכבתה נרו של עולם, פירוש שגרמה מיתה לאדם הראשון. טור, מגן אברהם ס"ק ז'. וכן כתב בזוהר הקדוש פרשת בראשית דף מ"ח ע"ב, וז"ל: ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשבת, דהא יקרא עילאה הוא לה, וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא ויסגון שלמא בארעא, ויהיבת לבעלה אורכא דחיין, בגין כך בעיא לאזדהרא בה, עכ"ל. וכן כתב בתיקונים תיקון כ"ד וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא ואתחשיב לה כאלו תקנה מנרתא בדרום ופתורא בצפון וכו' יעו"ש".

[44] שכתב, וז"ל: "כל המברך ברכה שאינה צריכה, הר"ז נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא  ואסור לענות אחריו אמן". וכאן לספרדים זה ברכה לבטלה, כי מספיק שהאמא מדליקה בברכה.

[45] תשמ"ג 246-1.

[46] כתב השו"ע (או"ח סי' רס"ג סעי' ז'): "אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו – צריך להשתתף בפרוטה". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"ג): "בריש סימן תרע"ז הביא המג"א בשם תשובת רש"ל דגם הבחורים צריכין להשתתף, ומסיק שם דאפשר דהיינו דוקא כשאוכל בפני עצמו, אבל אם סמוך על שלחן בעל הבית – הרי הוא בכלל בני ביתו, ע"ש". וראה בכה"ח שם (ס"ק נ'), ועיין בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' נ').

[47] ע"ע לעיל שאלות ט', י"ב, לענין הנאה מאור הנרות.

[48] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קפ"ו.

[49] כתב השו"ע (סי' רס"ג סעי' ו'): "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם – צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו – אין צריך להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו". משמע דהיינו דוקא אם מצוי אצל אשתו, אבל הנמצא במקום אחר – מדליק ומברך. ולגבי אם אחד מדליק או יוצאים בהדלקת אחד מהם – ראה בהערה מ"א.

[50] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ע"ג.

[51] שו"ע (או"ח סי' תרע"א סעי' ז').

[52] כתב בשו"ת מהרי"ל (סימן נ"ג): "על הנשים המדליקין בבהכ"נ ומברכין, אם היו מדליקים נרות שלהם או לוקחות נרות לשם כך, ומוסיפין אותם על נרות בבית הכנסת שבלאו הכי [שם], היה קצת נרא' ליישב מנהגא כי אלו הנוספים לידן חשיב לשלום בית, אף על גב דבלאו הכי איכא נרות טובא בבית הכנסת, מידי דהוה ב' וג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד, כל אחד מברך על מנורה שלו, אף על פי שיש כבר אורה מרובה. אף על גב שהא"ז גמגם בזה מכל מקום יש מנהגינ' הכי. ובעניות דעתי נ"ל ליישב דכל מה דמיתוסף אורה יש ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות, דבכה"ג מדליקין נרות בבית הכנסת בי"ט, אף על גב דשרגא בטיהרא מאי אהניא. וכתב מהר"ם הטעם בתשובה דלא הוה נר של בטלה, דכל מה דמיתוסף נרות נהנה וחשיבה צורך היום ומצותו, ה"נ כל מה דמוסיף אורה חשיב הנאה טפי, וכן בב"ה אי הוה מוסיפין הוה אור טפי ועשוי להאיר. אף על גב דבסמ"ג כתב דכל נר שאינה לצורך [אכילה] אין מברכין עליו, ודלא ככל רבותי' שכתבו לברך כשחל יום הכיפורים בשבת דהדלקה בשבת חובה, מכל מקום חזינן דלא נהיגי כוותייהו כמו שכתבת שמדליקין בבית ואוכלים בחצר כמו שכתבו הגדולים. ואם תאמר התם הוה קצת לצורך אכילה, שמשתמש במקום הנר לצורך מידי לאכילה, הכי נמי אפשר בבית הכנסת כעבדי מידי, דנהנה בו הלילה לצורך אכילה, וקל למצוא". וא"כ לא מיבעי לספרדים אלא גם לאשכנזים אין לברך כיון שכיום האורחים לא אוכלים בבית הכנסת.

[53] תש"ן-תשנ"ג סימן ל"ח.

[54] רמב"ם (הלכות שבועות פי"ב ה"ט).

[55] שו"ע (יו"ד סי' של"ד סעי' ל"ז).

[56] שם.

[57] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רכ"א.

[58] כתב השו"ע (סי' רס"ג סעי' א'): "יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכוונים לעשות ב' פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור".

[59] כתב השו"ע (סי' רח"צ סעי' א'): "מברך על הנר: בורא מאורי האש, אם יש לו וא"צ לחזור אחריו". וכתב משנ"ב שם (ס"ק ג'): "שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במו"ש וכנ"ל, וע"כ יוכל לברך על הכוס אפילו בלא נר, ומתי שיזדמן לו אח"כ שיראה אש ויהנה לאור יברך בורא מאורי האש, ואך דוקא בליל מו"ש ולא יותר דעבר זמנו וכדלקמן בסי' רצ"ט ס"ו". וכתב בכה"ח שם (ס"ק ז'): "מיהו לפי דברי הזוהר הקדוש פרשת ויקהל דף ר"ח ע"א שנתן טעם בסוד לברכת האור במוצאי שבת נראה דטוב ונכון לחזור אחריו, יעו"ש", וע"כ כיון שנר של הבדלה אינו חיוב כל כך כמו נר של שבת, עדיף להדליק שני נרות בערב שבת לכבוד שבת.

[60] תשמ"ה 808-1.

[61] משנ"ב (סי' רס"ג ס"ק מ"ג), כה"ח שם (ס"ק ס"ה), מאמר מרדכי שבת (ח"א פי"א סעי' י"א; שם פי"ד סעי' כ"ו).

[62] כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ה), מאמר מרדכי שבת (ח"א פי"ד סעי' כ"ז).

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה