הרב נכנס לרכב, נאנח ושאל אותי: "רענן, איך אני יודע שאני צדיק?" הייתי קצת המום מהשאלה, אבל לפני שהספקתי לחשוב ולענות איך עונים לשאלה כזאת הרב כבר ענה לי

בתקופה שהרב למד בישיבת 'פורת יוסף' היה חכם זקן ושמו רבי אברהם ענתבי-סקא זצ"ל,

למעלה מארבעים שנה שימש הרב כדיין בבתי הדין השונים. אך למרות הוותק העצום, ועל אף שכולם הכירו בסגולותיו ובמעלותיו כאחד הדיינים המובהקים ביותר שקמו לעם ישראל בדור האחרון,

תקופת חתונתו של הרב, היתה תקופה קשה של מחסור במוצרי מזון וכולם היו חייבים להצטמצם מאד.

לילה אחד חזרתי הביתה ב-04:00 לפנות בוקר, ורציתי לקשור את האופנוע שלי בחדר המדרגות. היה חשוך מאוד והתקשיתי למצוא את החור של המנעול. כבר התכוונתי להדליק את האור, אך הנה אני מרגיש אור מאיר מאחורי. לא אור של חדר מדרגות, אלא אור אחר...

כאשר פרצה מלחמת השחרור, בתחילת שנת תש"ח, היו יהודי ירושלים שרויים בסכנה ובחרדה.

בבוקר קמתי, ובמקום לנסוע ישר לבית-הכנסת החלטתי לעשות סיבוב ליד ביתו של כבוד הרב. כאשר ראיתי את מכוניתו של הרב בחנייה, עליתי לביתו. כאשר הרב ראה אותי, הוא צחק צחוק גדול ופניו האירו...

עמדנו שנינו נבוכים. לתשובה הזאת לא ציפינו. שאלנו אותו מה עושים במקרה כזה, וסוף-סוף סבא חייך ואמר: רגע, אני רוצה לבדוק משהו. לאחר כמה רגעים אמר לנו סבא: בדקתי את השמות של אברהם ושרה, ומצאתי שלפי הספר והחשבונות האלה, גם ביניהם אין התאמה.

למחרת בבוקר התעוררתי מההרדמה בעקבות הניתוח, והצוות הרפואי שבא לבדוק אותי לא האמין שאני מסוגל להזיז את הידיים ואת הרגליים.

ואז הרב אמר בהתרגשות תוך כדי סערות רגשות :"את הישיבה מנהלים ראש הישיבה והר"מים, ולא מקובלים מבחוץ. תעשו מה שנראה לכם שהוא טובת הישיבה!"

לאישה הזאת יש חתול, וכבר כמה ימים שהוא לא אוכל. היא חוששת שהוא עלול למות, והיא באה לשאול מה לעשות לו.

הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".

ביקש ממני אחד המתפללים לעלות לתורה. אמרתי לו שהיום זו ה"עלייה" של כבוד הרב. הוא הלך מייד לכבוד הרב וביקש ממנו שיוותר לו כדי שהוא יעלה. כמובן שכבוד הרב ויתר לו והוא עלה...

פעם אחת הורה לי הרב לבדוק את התפילין. הבאתי אליו את הפרשיות, הוא הסתכל ואמר לי מייד שהסופר שכתב אותן היה חכם רפאל, בנו של חכם אפרים הכהן. הוא היה סופר ותיק שלא כותב הרבה. אבל בזכות סבי הרב גורג'י הוא כתב לי תפילין.

הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם.לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני".

והנה מגיעים שני אנשים שעזרו לו לדחוף את המכונית, אחד מבוגר ואחד צעיר. כשיצא להודות להם על העזרה, ראה שבעצם מי שעזר לו לדחוף את רכבו היו הרב אליהו זצ"ל והעוזר שלו.

חברותא נוספת היתה לו לרב עם יבדלחט"א הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א, וברוב שקידה היו עמלים בתורה.

איך מרן הרב הגיב לכך שהציעו לעשות ספר שלם רק מהשאלות שנשאל בדרכו לביתו? היחס המדהים של מרן הרב לילדים קטנים גם בשאלות שנראות כמגוחכות - היחס שהעניק מרן לאותם ילדים הותיר בליבם רושם לדורות

חזרנו לאולם הדיונים, והשופטת חזרה על בקשתה בתוך האולם: תגיע לפשרה. התובע לא נענה, וכך היא המשיכה ולחצה עליו במשך שלושת-רבעי שעה. לבסוף הוא הבין שאם הוא לא ישמע בקול השופטת שכל כך לוחצת, היא עלולה לשפוט אותו לרעה בדיון, אם יתקיים, ולכן הסכים לפשרה...

אל חדרו של מרן הרב היו מגיעים דיינים מכל רחבי הארץ עם תיקים סבוכים ומורכבים,