הכבוד בין שני הרבנים הראשיים לישראל

הכבוד ההדדי שחלקו שני הרבנים הראשיים זה לזה, מופלג היה וממש בכל יום ויום ניתן לאנשי לשכתם 'שיעור מוסר חי'.

מתוך הספר

אביהם של ישראל לילדים

עוזרו של הרב וראש לשכתו, הרה"ג רבי אליהו בן דהן שליט"א, ששימש אף הוא כמנכ"ל הרבנות הראשית לישראל, כי בלשכתו של הרב היה מוכן כסא מכובד נוסף עבור רבי אברהם שפירא, ואילו בלשכתו של רבי אברהם שפירא היה מוכן כסא נוסף עבור הרב, כדי שבכל עת שאחד הרבנים יבקש לדון עם עמיתו, לא יחוש כאורח אלא כשותף מלא גם באותה לשכה.

קביעות עשו להם שני הרבנים, אחת לשבוע, שהם יושבים בצוותא ודנים בנושאים שעל הפרק. כאשר היו רבנים ועסקנים שביקשו לפגוש את שני הרבנים, זו היתה ההזדמנות לשבת עם שניהם יחדיו. ובכל שבוע מחדש, התרגשו העוזרים לראות את המחזה הבא: שני הרבנים יוצאים מלשכותיהם ונפגשים בפרוזדור! כה טבעי היה בעיני כל אחד ואחד מן הרבנים, שהוא שיקדים וילך אל חברו.

גם כאשר נסעו באותו רכב הביתה, תמיד התווכחו מי ירד הראשון והויכוח שב ונשנה בכל נסיעה. הרב היה אומר לנהג: "סע קודם לביתו של הרב שפירא ורק לאחר מכן תיקח אותי לביתי". בטרם הספיק להשלים את המשפט, היה רבי אברהם שפירא קוטע את דברי הרב ואומר: "מה פתאום? הרי הוא גר כאן קרוב… סע קודם לביתו של הרב אליהו ורק לאחר מכן תיקח אותי לביתי".

לא היתה זו רק ענווה ופשטות, מידות אצילות ששני הרבנים הראשיים לישראל היו מבורכים בהן. ההערצה שלהם איש לרעהו נבעה מכך ששניהם העריצו גדלות בתורה. הרב הביט על רבי אברהם שפירא, שהיה ענק בתורה, ולא היה מסוגל לכלוא את ההערצה המתפרצת. ובדיוק כך ממש, באותו סגנון, הביט רבי אברהם שפירא על הרב וראה את גדלותו בתורה וממעמקי לבו בקעה הערצתו.

 

שיתוף ב email
שלח במייל
שיתוף ב whatsapp
שלח בוואטסאפ
שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

זריזות

היד שמסדרת את הכיפה

הרב פנה לחתן בר המצווה ושאל: מדוע הכיפה שלך לא עומדת ישר? מייד הרים החתן את יד ימינו לסדר את הכיפה ואמר: הכיפה בסדר!

נקיות

בשלושה מלווים יקום דבר

הרב, שכנראה זיהה את המצוקה שלנו, קיבל אותנו במאור פנים מיוחד. הוא בירך את שלושתנו ודיבר על החשיבות של שלושה מלווים לחתן!

מצודתו פרוסה בכל תפוצות הגולה

חושך ועלטה בבית הכנסת

פעם הגיע הרב להתפלל בליל שבת בבית כנסת גדול באחת הקהילות בחוץ לארץ. בשעת התפילה הבחין הרב, שאין ילדים בין המתפללים.

נקיות

כשאליהו הנביא איחר

בהגיעי לאולם באיחור כל כך גדול מצאתי אנשים קצרי רוח. חלקם הסתכלו עלי במבט מאשים, מבט ששואל: איך העזת לאחר כל כך הרבה? וחלקם אף שאלו אותי אם אני יודע שהרב אליהו ממתין לי כבר שעה וחצי…

תורה

חרבו נטויה על ירושלים

משראה הרב את המוט הגבוה הוא אמר: "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ – נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם". הזדעזעתי. הרב אליהו היה נזהר מאוד בלשונו, והפסוק הזה מדבר על המגיפה שהייתה בימי דוד המלך. תחילתו של אותו פסוק מספרת שדָוִד המלך נושא אֶת עֵינָיו ורואה אֶת מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם, ובעקבותיו דוד והזקנים נופלים ומכסים את עיניהם בשקים!

קדושה

כי חילצת נפשי ממוות

כשהבאתי את הדברים בפני הרב ושאלתי אם צריך לפנות לרופא, הוא עשה תנועת ביטול והוסיף "שטויות". "למה שטויות?" הקשיתי. "כשבחורה שחוותה חוויה טמאה, עושה עבודה רוחנית עם עצמה", החל הרב מסביר, "הרוחניות הטמאה נפלטת החוצה ויוצאת דרך תופעות גופניות של הקאה, חום וכדומה, ואז יוצאת ממנה הטומאה. הגוף מנקה את עצמו לקראת התקדשות".

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה