היתה לרב טביעת עין מיוחדת, ומומחיותו נודעה בקרב כל הרבנים בכל הנוגע לשאלות המצריכות חדוּת ראייה

בשנת פטירתו של הרב נתבקש אדם ללמוד משניות לעילוי נשמתו, וקיבל על עצמו את הש"ס כולו. מאז הוא ממשיך לסיים אותו שוב ושוב, גם לעילוי נשמתם של אחרים.

בשוק בטבריה ביקשה קונה תמונה של הרב, והמוכר עצר אותה בשאלה אם היא יודעת מיהו. מה שסיפר לה היה סיפור על אבלו על בנו, ועל לילה אחד שהחזיר לו את החיים.

מטפלת מנפאל שעובדת שנים בבית משפחה בעפולה כמעט אינה חולה, ולבני הבית התברר שהסיבה קשורה במה שראתה בנעוריה, ובחלום שחלמה שנים אחר כך על הרב.

בערב שבת, זמן קצר לפני הכניסה, נפלה הפעוטה במדרגות ונפצעה במצח. ההורים נותרו עם פצע פתוח ועם ספק מייסר אם נהגו נכון, עד שלפנות בוקר הגיעה הוראה ברורה.

פעם אחת הרב נכנס למקום שבו אנחנו עושים את ההרצאות. הוא הסתכל על האולם, שהיה למעשה מרתף, ואמר לנו: זה מקום קטן, אתם צריכים מקום גדול פי אלף מהמקום הזה!

כאשר התמנה הרב לשמש כרב הראשי לישראל, הוא החליט שלא להסתפק ברבנות המקומית בארץ ישראל, אלא קיבל על עצמו לפעול בכל קהילות ישראל בעולם.

בגודל שקדנותו, היה הרב יושב לילות שלמים בהיכל הישיבה, גורס משנתו בעמקות ובחריפות, כשהוא גומא דפים וסוגיות, משננם ומאחסנם בזכרונו הבהיר. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שהיה מתאמץ להסתיר את היקף הישגיו.

צלם ותיק, שהתרגל לאור המיוחד הנגלה לו בחופות, בא לצלם תפילה לרפואת הרב בבית החולים, וגילה שהמכשיר שבידו מגיב אחרת בכל פעם שהעדשה מופנית אל המיטה.

זה היה פלא ממש, כי כעבור שעתיים הבחורה התעוררה וחזרה לחיים. השמועה על השמן הפלאי של הרב זצ"ל עשתה לה כנפיים, והגיעו אלי מקרים נוספים של אנשים שהשתתקו. לא לכולם זה הועיל, והאמת היא שאינני יודעת למי זה הועיל ולמי לא. בכל מקרה, שלושה מהאנשים סיפרו לי שזה הועיל להם.

הרב בירך אותו, ואחר כך הסתכל לצדדים לחפש את המלווים של החתן. אני עמדתי בצד, כדרכי. כשהרב הבחין בי הוא שאל אותי: מה אתה רוצה ברכה? אמרתי לו: ילדים!

הרב פנה לחתן בר המצווה ושאל: מדוע הכיפה שלך לא עומדת ישר? מייד הרים החתן את יד ימינו לסדר את הכיפה ואמר: הכיפה בסדר!

כשהבאתי את הדברים בפני הרב ושאלתי אם צריך לפנות לרופא, הוא עשה תנועת ביטול והוסיף "שטויות". "למה שטויות?" הקשיתי. "כשבחורה שחוותה חוויה טמאה, עושה עבודה רוחנית עם עצמה", החל הרב מסביר, "הרוחניות הטמאה נפלטת החוצה ויוצאת דרך תופעות גופניות של הקאה, חום וכדומה, ואז יוצאת ממנה הטומאה. הגוף מנקה את עצמו לקראת התקדשות".

כלה שנישאה בגיל מבוגר שמעה מתחת לחופה ברכה לזרע של קיימא, והתקשתה להאמין. כשנפקדה עלתה לציון וביקשה סימן שהרב מלווה אותה, ואז פתחה את ספר התהילים.

הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".

בדיעבד התברר לי שכבוד הרב לא אוכל טונה בכלל, רק סרדינים שרואים את הקשקשים שלהם ואין שום חשש שמא התערב כריש במקום טונה בתוך הקופסא, בלי שום אפשרות לזהות את הטעות..

פעם הרב אמר לחזן להגיד את הפסוק: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה", מייד אחרי שהחזן אמר – נגלתה הלבנה, וראינו את השמים ואת הירח והכוכבים. כל כך התרגלנו לזה, שלא חשבתי שזה מעשה מיוחד!

באחת הפעמים שנסע הרב לארצות הברית ביחד עם רבי אברהם שפירא, נערכה לכבודם קבלת פנים חגיגית.

הידיים שלי היו עדיין שחורות מקילוף האגוזים. הושטתי את הידיים לרב, ואמרתי לו שהן מעידות על כך. לאחר שכבוד הרב ראה את הידיים שלי, הוא שמח ובירך בכוונה "שהחיינו"...

מפעל מיצים בעטרות עמד להיסגר וכל עובדיו לפני פיטורין, עד שמנהל העבודה הציע עסקה נועזת שהעבירה את כל ההפסדים אל כתפיו. משהבין למה נכנס, עלה להתפלל בציון הרב.