ביקשתי ברכה מהרב, והוא אמר לה לעשות כפרה עם כסף לפני הטיפול. היא עשתה כך, והתקשרה כבר למחרת כדי להודיע בתדהמה שהפעם עברה את הטיפול ללא תופעת לוואי בכלל. ברוך ה', עברו מאז כמה שנים, הרבה תפילות וברכות מהרב זצ"ל, והיא נרפאה!

עוזריו של הבבא סאלי לא הבינו מה בדעתו של רבם לעשות, אך משהביאו כוסות כמצוותו, עמדו נדהמים וראו כיצד יושב רבם ומוזג כוס אחר כוס בערק, עד שמילא את כוסותיהם של כל באי הכינוס. לפחות מאה משתתפים היו שם, וכולם זכו לשתות מן הבקבוק ה"ריק"...

פעם אחת הזדעזעתי כששמעתי את הרב אומר: אתה חושב שכל הכבוד הזה הוא בגללי? לא ולא. זה בגלל התורה שאני אומר להם. תראה איזה כבוד יש לתורה!

כשהיה הרב אברך צעיר מאד, קרא לו ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל והציג אותו בפני שני אורחים חשובים שהגיעו לישיבה.

אחד מתושבי העיר צפת סיפר לבנו של הרב, הגאון רבי שמואל אליהו שליט"א, רבה הראשי של צפת עיר הקודש סיפור מיוחד

הלכתי לרבנית צביה, והיא נתנה לי חתיכות מהאתרוג למסור להם, תוך כדי שהיא מזהירה אותי ואומרת: תשמור על חתיכות האתרוג הללו יותר מיהלומים. אלו חתיכות מהאתרוג שהרב עשה בו הקפות בסוכות. תן לזוג שיברך עליהן ויאכל אותן בשעה הראויה.

זוג צעיר יוצא מגוש קטיף על מנת לזכות שמרן הרב יקצוץ בשערות ילדם בן השלוש - "חלאקה". אך הזוג איחר בחצי שעה... לא רק שהזוג מתקבל אלא שמתברר להם שהילד שלהם יותר חשוב ממלך ספרד בכבודו ובעצמו...

איך מרן הרב הגיב לכך שהציעו לעשות ספר שלם רק מהשאלות שנשאל בדרכו לביתו? היחס המדהים של מרן הרב לילדים קטנים גם בשאלות שנראות כמגוחכות - היחס שהעניק מרן לאותם ילדים הותיר בליבם רושם לדורות

כשהיה הרב נער כבן שלוש עשרה, למדו הוא ואחיו הצעיר, רבי שמעון בן אליהו זצ"ל בישיבת 'פורת יוסף'.

כעבור חודש הגעתי לבית-החולים ביום שנקבע לי, שם צילמו לי את העין בסי.טי. והנה אני רואה את המומחה מסתכל עלי בתדהמה ואומר: "אין צורך בניתוח, הקרע הולך ונסגר. אבל אני לא מבין משהו. זאת לא אותה העין שראיתי לפני חודש?!".

הסבא שלך עשה אתנו טובה גדולה. בתי כבר עברה את גיל שלושים ועדיין לא נישאה. היינו מודאגים. באתי אל הרב ושאלתי אותו מה לעשות. הרב שאל אותי האם עשינו לבתנו סעודת הודיה כשהיא נולדה, והשבתי שעשינו. הרב המשיך ושאל: האם הסעודה הייתה ממש על לחם, או רק עוגיות ושתייה? השבתי לו: הרב יודע, כמו שעושים לבת. קידוש.

סיפור נפלא סיפר הרב, בשיעורו בהלכות שעטנז על אחת מנסיעותיו לרוסיה,

בתקופה הראשונה לאחר שהתייתם הרב, התקשתה האמא להביא פרנסה הביתה והמצב הלך והחמיר עד שכמעט הגיעו לפת לחם.

כחודש לפני הלידה, בחג הסוכות, היה כנס של "אלפי מנשה" – הקבלת פני רבו לרב מרדכי אליהו זצ"ל באולם "אפיריון" הסמוך למקום מגורינו. בגלל החששות שלי מהניתוח, ביקשתי מבעלי שיפנה אל הרב לקבל ברכה. הרב נתן לבעלי תמר ואמר לו: "תן לאשתך לאכול מהתמר הזה, ולא יהיה ניתוח"...

באמצע הדרך הגיע זמן תפילת מנחה, והבבא סאלי שישב מאחורי הנהג הקיש במקלו על הנהג ואמר לו: תעצור! אני צריך להתפלל מנחה. בסדר, השיב לו הבבא סאלי, וירד עם כל המזוודות מהאוטובוס...

הכבוד ההדדי שחלקו שני הרבנים הראשיים זה לזה, מופלג היה וממש בכל יום ויום ניתן לאנשי לשכתם 'שיעור מוסר חי'.

חודשים אחדים לפני הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור, כבר היתה נתונה ירושלים במצור ומאורעות דמים התחוללו בה.

פעם נשאלה הרבנית צביה אליהו שתחיה: מה הייתה תגובתו של בעלך הרב זצ"ל לאחר שהיה פועל מופתים או אחרי שהיה רואה את תגובת הסובבים לאותו מופת?

הרב הראה לנו כי גם כאשר יש פסיקה חד-משמעית, צריך להיות קשוב למי שבא לבקש את הפסיקה, לאפשר שילוב של גמישות בפסיקה. הרב תמיד ידע למצוא את הדרך השלישית. את הטור החמישי ב"שולחן ערוך", מבלי לסטות בכהוא-זה מהארבעה המקוריים!

סמוך להסתלקותו של רבי סלימאן, כשהרב עוד היה תלמיד ב'כותאב' הגיע אחד הנדיבים לבקר בישיבת 'פורת יוסף'