הרב הגיש משנה סדורה, דבר דבור על אופניו, בנושא ראש-חודש, תוך ציטוט מקורות רבים מן התורה, הנביאים והכתובים. החל מחז"ל, ראשונים אחרונים ואחרוני האחרונים, באגדה ובמחשבה, במפרשים ובהלכה. לא ניתן היה לשער כלל, שהרב לא ידע מראש מהו נושא השיחה

פעם הגיע הרב להתפלל בליל שבת בבית כנסת גדול באחת הקהילות בחוץ לארץ. בשעת התפילה הבחין הרב, שאין ילדים בין המתפללים.

חודשיים אחרי תאונת דרכים, שבור בגופו וברוחו, עלה האיש לציון להתפלל. באותו לילה נגלה אליו הרב בחלום ושאל אותו שאלה אחת קצרה.

הרב בירך אותו, ואחר כך הסתכל לצדדים לחפש את המלווים של החתן. אני עמדתי בצד, כדרכי. כשהרב הבחין בי הוא שאל אותי: מה אתה רוצה ברכה? אמרתי לו: ילדים!

הרב שמע על הבעיה ואמר לי מייד את דעתו, שאסור להפריע לאנשי חברת החשמל לתקן. והוא גם כתב לי כך. בסוף מכתבו הוא ציין שאחרי התיקון, האוכל יהיה מותר לחולים בלבד. אבל הרב היה גם עניו גדול וגם מעשי מאוד.

הכנסת ספר תורה בשדרות התקיימה תחת שלושים רקטות והסתיימה ללא פגע, אך ברגע שהתפזר הקהל הגיעה ההתרעה, והאולם שבו סעדו רגע קודם נמצא נעול.

מדי יום ביומו, השכם בבוקר, היה הרב יוצא מהבית לתפילת ותיקין, יחד עם אחיו הגדול, רבי נעים.

רב שחלם להקים ישיבה לאורו של הרב זצ"ל, אבל חשש שאינו ראוי לכך, עלה לציון וביקש שלושה סימנים. הם הגיעו אליו אחד אחרי השני, והאחרון היה המפתיע מכולם.

מחנכת ותיקה עמדה חסרת אונים מול תלמידה מאתגרת שמצבה רק הידרדר, ובלית ברירה נסעה עם בעלה לציונו של הרב כדי לבקש עליה רחמים.

בשנת תשי"ג, התחתן הרב עם הרבנית הצדקנית מרת צביה תליט"א, בתו של הגאון רבי נסים דוד עזראן זצוק"ל, שהיה בנו של הגאון רבי שמואל עזראן זצוק"ל וחתנו של הגאון רבי יוסף שלוש זצוק"ל.

פעם טס הרב לוונצואלה שבדרום אמריקה, ובמושב לפניו ישב השגריר הסעודי ביחד עם אשתו. כדרכו בכל הטיסות, היה הרב שקוע בלימודו, אך לפתע קלטו אוזניו שיחה מעניינת.

הרב זצ"ל היה מלמד אותנו לשים לב אחד לכאבו של השני. להתעניין בשלומם של חברינו. להרגיש אותם ממש ! ביטוי מעשי בלכך בסיפור הבא

שלושה מספרים: על נר שהודלק בבית בליל ההילולה כשהשערים היו סגורים, על חלקה שהרב סירב לעשות בחשאי, ועל חלום שפשרו התברר רק שנים אחר כך.

יומיים לפני האזכרה השנתית נעלם מציונו של הרב בהר המנוחות ציוד יקר שהוכן למעמד, וצילומי האבטחה חשפו את הדמות שהתעכבה שם עשרים דקות עם עלות השחר.

מאותה שעה שהרב יצא מביתו בקריית-משה לבית הרב שרעבי במחנה-יהודה, לא ירדו גשמים כלל, עד לרגע שבו הרב אליהו נכנס לבית המדרש של הרב שרעבי. באותה שעה נפתחו ארובות השמים, והגשמים נמשכו עד לרגע שבו יצא הרב אליהו לביתו...

חינך הרב את כל תלמידיו ושומעי לקחו, להיות דרוכים תמיד לשקול ולבדוק את כל צדדי ההלכה. הרב לא הסתפק בכך שלומדים הלכות, אלא תבע ואמר שצריכים לשאוף למצב ש"הגוף ירגיש מעצמו את ההלכה".

הרבה פעמים מדברים על נסים שקורים לצדיקים. אבל כשרואים את זה בעיניים ממש – זה אחרת. אין שום הסבר למה שקרה שם...

הלך האב והביא את בנו אל הרב. הסתכל הרב על הילד, נגע במקום הנפוח ואמר לו: אין לך כלום. אין לך שום דבר. לא צריך ניתוח. לך הביתה... חזרו האב ובנו לביתם, ובאמת לאחר יומיים הנפיחות עברה ולא נותר ממנה כלום. הכול עבר בלי שום ניתוח.

כאשר נודע לחכמים כמה גדול הוא הצער שעובר על רבי סלימאן, ניגשו וסיפרו את כל הדברים למרן ה'בן איש חי',

פעם אחת הרב נכנס למקום שבו אנחנו עושים את ההרצאות. הוא הסתכל על האולם, שהיה למעשה מרתף, ואמר לנו: זה מקום קטן, אתם צריכים מקום גדול פי אלף מהמקום הזה!