שמתי לב כל השיחה, שהרב מדבר אתו אבל לא מברך אותו, וזה היה לי קשה מאוד. הייתי בסערת נפש גדולה, והרבנית שתחיה הרגישה מה שעובר עלי. היא ניגשה אל הרב ואמרה לו: לא בירכת אותו. הרב ענה לה: "זה בסדר, הוא יעבור את הניתוח". שוב הרב לא בירך...

תמו ימי הילדות והגיעו שנות הבחרות, המעולות שבשנות חיי אדם, שנות הנעורים בהן הוא עושה חיל ורוכש קנייני נצח שישמשוהו לכל ימי חייו.

יוסף, שכנו של הרב, מופיע בשירה ובריקוד. פעם אחת אבד לו הקול ערב הופעה, והרב נתן לו שלוש סוכריות וברכה קצרה. לימים, אחרי פטירת הרב, נשנה הסיפור והוא עלה לציון.

הרב חזר ואמר: אף-על-פי-כן לבדוק את התפילין. עשינו כדבריו והלכנו לבודק מומחה, והוא בדק ומצא שבאמת חסרות בתפילין המילים "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". מילים כל כך משמעותיות לנו בעת ההיא בדיוק.

הרב, שכנראה זיהה את המצוקה שלנו, קיבל אותנו במאור פנים מיוחד. הוא בירך את שלושתנו ודיבר על החשיבות של שלושה מלווים לחתן!

אחד מתושבי העיר צפת סיפר לבנו של הרב, הגאון רבי שמואל אליהו שליט"א, רבה הראשי של צפת עיר הקודש סיפור מיוחד

אישה שלא זכתה להיפגש עם הרב מספרת איך נקשרה אליו דווקא אחרי פטירתו, שבה אל הציון שוב ושוב, ומה קרה כשפתחה את ספריו ברגע של מצוקה משפטית.

פעם אחת הרב נכנס למקום שבו אנחנו עושים את ההרצאות. הוא הסתכל על האולם, שהיה למעשה מרתף, ואמר לנו: זה מקום קטן, אתם צריכים מקום גדול פי אלף מהמקום הזה!

כאשר החלו עוסקים בהכנות לבחירת רבנים חדשים לכהונת הרב הראשי לישראל והראשון לציון, קיבל הרב פניות מרבנים רבים בארץ ובעולם, שלא יתנגד ויגיש מועמדות. גם צדיקי וגדולי הדור זי"ע, שלחו את שליחיהם או פנו בעצמם וקבעו שעליו להיות הרב הראשי לישראל.

כשהיה הרב אברך צעיר מאד, קרא לו ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל והציג אותו בפני שני אורחים חשובים שהגיעו לישיבה.

בשבת קודש ב' לחודש אלול תשמ"ו, באמצע תפילת שחרית בה השתתפו למעלה מעשרים מתפללים, חדרו שני מחבלים להיכל בית הכנסת 'נוה שלום' באיסטנבול שבטורקיה. הם ירו לכל עבר ולאחר מכן הציתו את בית הכנסת והתאבדו.

פעם הרב ביקש ממני לשיר את השיר "ידידי השכחת" כמו שהסבא שלי היה שר. היה שם פייטן ששמע אותי וצירף לשיר פתיחה ממנגינה ערבית. הרב מאוד לא אהב את זה, ואמר לי בלחש: "ולא קרב זה אל זה". למה הפייטנים לוקחים מנגינות של ערבים? שהם יחברו מנגינות. שיחברו שירה חדשה, שירה משלנו!

אישה משדרות שנסעה שוב ושוב להתפלל על בעלה החולה התאלמנה ממנו, ובאה לציון בתום השבעה לבקש אות שתפילותיה לא היו לריק. האות הגיע ביום גילוי המצבה.

כשנזכרתי בסיפור, בבית-החולים, פתחתי את הארנק, לקחתי את הכסף ורצתי לחנות הראשונה שראיתי. שאלתי את המוכרת אם יש להם קופת צדקה בחנות, ולמרבה הפלא היא הביאה לי קופת צדקה שעליה הייתה מודפסת הסכמתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. שמתי את הצדקה בקופה, ולאחר שיצאתי מהחנות פתאום שמתי לב שהכאבים נעלמו!

כאשר החל שמו של הרב להתפרסם בעולם, שהוא מברך את הפונים אליו וברכותיו מתקיימות ועושות פרי, בבחינת 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים',

הלך האב והביא את בנו אל הרב. הסתכל הרב על הילד, נגע במקום הנפוח ואמר לו: אין לך כלום. אין לך שום דבר. לא צריך ניתוח. לך הביתה... חזרו האב ובנו לביתם, ובאמת לאחר יומיים הנפיחות עברה ולא נותר ממנה כלום. הכול עבר בלי שום ניתוח.

בערב שבת, זמן קצר לפני הכניסה, נפלה הפעוטה במדרגות ונפצעה במצח. ההורים נותרו עם פצע פתוח ועם ספק מייסר אם נהגו נכון, עד שלפנות בוקר הגיעה הוראה ברורה.

כבר בתקופה ההיא, בעודו צעיר לימים ובשנותיו הראשונות בבי המדרש, עמדו גדולי החכמים על גדלותו והכניסוהו בחצר המלך הפנימית, באוצרות טמירים ונעלמים, ברזי חכמת הקבלה.

בצעירותו של הרב, לא מצא הדסים מהודרים כלבבו, ועמד ללכת לדוכן אחר לחפש שם, אמר לו בעל הדוכן: מה אתה מחפש כל כך הרבה? הרב אליהו בדק את כל ההדסים האלה ואמר שהם כשרים....

בקושי הגיע רבי סלימאן לכלל שישים שנה ושיבה קפצה עליו. מחלות פקדוהו ואף מאור עיניו ניטל. היה שוכב על ערש דווי מלופף ביסורים,