היה פעם אני אומר בדור שלנו הקודם היה רופא רופא כללי רופא לראש רופא לאוזניים רופא לעיניים רופא לאף רופא לריאות רופא שבודק כל הגוף של אדם מרפא אותו יש לו תרופות עכשיו יש רופא ראש, גולגולת, יש רופא עיניים יש רופא אף יש רופא אוזניים עוד מעט יהיה רופא לאוזן ימין ואוזן שמאל יש רופא לסת. רופא ידיים לא רופא כללי אלא מחולק לחלקים חלקים גם כן זה טוב, מקודם היו הרבנים בקיאים בכל ארבעה שלוחנות אורח חיים מהלכות נטילת ידיים עד הלכות פורים הלכות שבת באמצע יום טוב באמצע דיני מוקצה הכל… יורה דעה מתחילת הלכות שחיטה עד הסוף. אבן העזר חושן משפט בקיאים בכל היום יש רבנים בקיאים בהלכות שבת. תשאל אותם בהלכות נידה – כלום יש בקיאים בהלכות נידה תשאל אותם בהלכות שבת? כלום הרב רבי שלום משאש היה מהרבנים הדור הראשון מהרופאים כל הגוף "ולכל בשרו מרפא" בארבעה שולחנות (השו"ע) איך רציתי לשאל אותו, כאילו עכשיו הוא למד את זה, ועכשיו הוא פוסק את זה. עכשיו, זה היה הכוח המיוחד שלו. אבל, לדעתי הכוח המיוחד והחשוב שבו היה הענווה מה שעשה יראת חטא – עשתה הענווה לראש כוח הענווה, כוח שאדם אומר אני מי אני? מה אני? זה כוח עצום מאוד.
