ערב אחד העביר הרב מרדכי אליהו זצ"ל הרצאה באוניברסיטה "בר אילן" על פתרונות הלכה לבעיות הקשורות בגידולי ירקות ועצים. השיעור היה מיועד גם לסטודנטים העוסקים בבוטניקה וגם לרבנים שעוסקים בנושא זה, והיה בשיתוף עם "מכון התורה והארץ".
אני הייתי רק הצלם, אבל אי-אפשר היה שלא להקשיב לדברים המרתקים שנאמרו שם. במיוחד התפעלתי מהנחת והשלווה של הרב בעת שהשיב לשאלות הקהל. גם על השאלות של הרבנים וגם של הסטודנטים ששאלו בנושאים מקצועיים, הרב ענה בנחת ובמאור פנים, כאילו אלה היו בדיוק השאלות שהוא התכונן אליהן לפני שבא להרצאה.
היה שם עוד דבר מאוד מופלא. בתור צלם אני אמור למדוד את כמות האור שנמצאת על פניהם של האנשים שאני מעוניין לצלם. שמתי לב שכאשר הרב היה עונה על שאלות – פניו היו מוארות באור מיוחד. הייתי יכול למדוד את האור הזה גם במכשיר מדידת האור שבמצלמה.
בתחילה חשבתי שזה בגלל המקום שבו הרב יושב, אבל כשהתבוננתי ראיתי שעל פני האנשים האחרים שישבו לצדו לא היה אור כזה. למרות שהם ישבו ממש ליד הרב, על אותה הבמה. אמרתי בלבי, שזה לא יכול להיות. זהו בוודאי רק משחק של אור וצל. אשנה את מקום עמידתי ואראה.
צלם יכול להתקרב ולהתרחק בתוך האולם מבלי לעורר תשומת לב מיוחדת, וכך באמת עשיתי. התקרבתי והתרחקתי ושיניתי מקום פעם אחר פעם, ובכל פעם ראיתי את אותו אור על פני הרב אליהו. אור שמאיר בשעה שהוא עונה על שאלות של אנשים.
שאלתי את עצמי אם אני עד למשהו מיוחד, ענק, לא רגיל, או שזה רק דמיון. השכל אמר לי: זה רק נדמה לך. אין דברים כאלה. אבל העיניים רואות.
לא נעים לומר, אבל ביקשתי מאלוקים ואמרתי לו: בבקשה, אם זה אמיתי שיש אור עליון על פני הרב אליהו – תראה לי את זה פעם נוספת, עכשיו. אולי זו קצת חוצפה לבקש בקשות כאלה מהקב"ה, אבל זה מה שביקשתי באותה שעה. מייד כשסיימתי את דברי, והנה שוב האור הבהיר הזה מאיר על פני הרב.
צילמתי את הרב עם האור על פניו כמה וכמה תמונות. זה היה עוד בתקופה שבה צילמו בפילמים. רובו הגדול של הסרט נשרף. מתוך שלושים-ושש תמונות נשארו לי רק שש-עשרה תמונות שלמות. "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם".
(אליהו אבניאל, עטרת(
