כשהרב מרדכי אליהו זצ"ל נבחר להיות הרב הראשי לישראל, הוא ביקש ממני לעבוד עם הקייסים האתיופים. בימים ההם התנדבתי ב"מכון מאיר" ולימדתי אותם יהדות ותורה וכל מה שהם היו צריכים. אבל הם לא עשו נחת לרב, והיו מפגינים מול הרבנות הראשית בטענה שהם יהודים והם לא צריכים לטבול שוב, כפי שהורו להם.
קבוצה אחת שלהם נלחמה מאוד ברב אליהו. אבל הרב ישב אתם בסבלנות מעבר לכל גבול ושאל אותם מה מפריע להם. הם אמרו לו שלטבול במקווה זה כמו שהטבילו אותם הנוצרים, והם לא רוצים לטבול שם.
אמר להם הרב: תטבלו בים. בצד אחד יטבלו הגברים ובצד השני יטבלו הנשים, ובכך ייפתרו כל הבעיות של העדה ביום אחד. הם קיבלו את ההצעה של הרב, וכבר סוכם על כך שלמחרת יבואו כל הקייסים לסכם זאת.
למחרת ישבנו עם כל הקייסים, והם הסכימו להצעת הרב מאמש. אך לפתע נכנסה אישה אחת מהשמאל הקיצוני ובידה מצלמת טלוויזיה ואמרה להם: אל תסכימו. אנחנו נסדר לכם את הכול גם בלי טבילה.
בעיניי ראיתי איך הם מתבלבלים ממה שהיא אמרה, וכעסתי מאוד. מי נתן לה רשות להיכנס? אבל הרב היה מאוד רגוע. הוא הסתכל עלי וראה אותי בסערת רגשות גדולה ואמר לי: תירגע!
אמר להם הרב: אני לא יודע איזה עסק יש לכם עם האישה הזאת. היא לא תעזור לכם כשתצטרכו אותה. אם אתה לא רוצים מקווה, כי הוא מזכיר לכם את הנצרות, תטבלו בים.
אבל אותה אישה המשיכה להסית אותם שלא יסכימו גם לזה.
כעסתי מאוד באותה שעה. אבל הרב דיבר אתם בקור רוח גדול. בלי שום טיפה של כעס.
אחרי שהם יצאו, בלי הסכמה ובלי פשרה, אמר לי הרב: אם מתחילים במלחמה – לא ננצח! חכה ותראה שעם הזמן הם כולם יבואו ויתחברו לעם ישראל.
הסבלנות העצומה שלו ממש הבהילה אותי.
ואכן, באותה שעה לא נסגרו העניינים והקייסים לא הסכימו לטבילה. עובדה זו גרמה להרבה בעיות של נישואין בין הקהילה האתיופית לבין חלקים אחרים בעם ישראל. אבל אלה הם ייסורי הגאולה שנפתרים עם השנים. כמובן שאותה אישה מסיתה ומדיחה לא התמודדה אחר כך עם הכאבים של הקהילה הזאת. היא הסיתה והלכה לה.
אחרי שנים רבות של עבודה עמם, הקהילה התרככה וחלקים נרחבים יותר ויותר הסכימו לטבילה, ונתחברו יותר ויותר לקהילות ישראל האחרות. אני בעצמי הייתי נוכח בכמה חתונות שהרב מרדכי אליהו חיתן בהן ישראלים ותיקים עם חתנים וכלות מהקהילה האתיופית, והיה בשמחה גדולה מזה. כמובן אחרי טבילה כדת וכדין.
(הרב יצחק אלידר, ממתפללי בית הכנסת "היכל יעקב")
