פעם יצא הרב זצ"ל מבית-הכנסת לאחר התפילה, וכמו תמיד, המוני מתפללים הקיפו אותו בשאלות שונות שחיכו עד לרגע זה כדי לקבל תשובות ישירות מפיו הקדוש.
הבן שלי היה אז בגיל שלוש, והוא הצטופף יחד עם כל האנשים שסבבו את הרב, כי רצה לקבל ממנו ברכה.
מה עשה? עמד מול הרב במסלול ההליכה שלו. אבל הרב, שענה באותה שעה תשובה לאחד השואלים, לא שם לב ולא בירך את הילד.
הילד הקטן לא אמר נואש, עקף את הרב ואת כל האנשים, נעמד לפני הרב וצעק: "הרב, לא בירכת אותי!".
כל האנשים התחילו לצחוק. אך הרב נעשה רציני ואמר: "אתם צוחקים, אבל אני בוכה, איך לא שמתי לב?!".
(הרב אריאל פרגון, ראש ישיבת "מעלה אפרים")
