ישנם הרבה סיפורים על הרב זצ"ל מעת שהיה רב וגדול בישראל. אני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה בעת שהוא היה צעיר, כבן שבע-עשרה בלבד. היה זה ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל. גרנו בירושלים, שהייתה מופגזת תדיר. אני ואחי הרב מרדכי היינו ישנים בבית. מקלטים כמעט ולא היו. היינו חולקים מיטה אחת כי לא היה יותר. ישנים "ראש ורגל". הוא היה רגיל להתפלל במניין ותיקין בשטיבלך בית-ישראל. ואני, שהייתי צעיר ממנו, הייתי רגיל להתפלל במניין מאוחר יותר בבית-הכנסת "אוהל רחל".
באותו יום אחי קם לתפילה, ושלא כדרכו העיר אותי להתפלל יחד אתו. אמרתי לו שאני לא יכול כעת לקום, אבל הוא התעקש אתי ולא נתן לי לחזור למיטה לישון. זו לא הייתה דרכו של אחי. הוא אף פעם לא היה לוחץ על מישהו לעשות איזו מצווה או דבר מה. הכול בנחת. אך משום מה באותו בוקר הוא שינה ממנהגו.
קמתי בכבדות לתפילת ותיקין, ורק אחרי התפילה הבנתי את ההתעקשות שלו להעיר אותי מוקדם. המיטה שישנו בה הייתה נקובה מכדורי "דום דום". הלגיונרים הירדנים היו יורים פגזים וכדורים מנשק קל לתוך האוכלוסייה האזרחית, ובאותו בוקר ירו גם על הבית שלנו.
(חכם שמעון אליהו, אחיו של הרב)
