במעמד השתתפו למעלה מאלף איש. קם אחד הרבנים החשובים בקהילה והורה לכל הקהל לעמוד על רגליו ובירכו יחדיו בשם ומלכות: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו". קם רבי אברהם שפירא ממקומו וקרא: "זו ברכה לבטלה ולא עניתי עליה 'אמן'".
כאשר התבקש הרב לשאת דברים, פתח ואמר: "בדרך כלל אינני נוהג לחלוק עם הרב שפירא בפרהסיא, אבל במקרה הנוכחי אני חולק עליו. אם בירכתם 'שחלק מחכמתו ליראיו' על הרב שפירא, בוודאי שאין זו ברכה לבטלה… הרב שפירא אמר שהוא לא ענה אמן, אבל אני אגיד לכם את האמת שעניתי 'אמן ואמן'. הרי המילה 'אמן' יש לה שני פירושים. האחד, שאני מודה שתוכן הברכה אמת. והשני, שאני מבקש שכך יהיה. ולכן, באמירת 'אמן' שפירושה 'אמת ונכון' התכוונתי על הרב שפירא, ואילו באמירת 'אמן' שפירושה 'כן יהי רצון' התכוונתי על עצמי"…
