היו הילדים הולכים לשוק, משוטטים בין הדוכנים ומחפשים ממתק שהם מתאוים לו, ובחשק גדול היו מתענגים על כל פירור.
כבר אז היה הרב מתנזר מממתקים ואת הכסף היה נותן לצדקה. למרות שהיה ילד קטן, ידע להבחין איזו משפחה ענייה ואין להם כסף לאוכל ולממתקים, והיה מביא את הפרוטות לביתה.
כשהבחינה האמא שהרב אינו אוכל ממתקים, שאלה את הבן הצעיר: "אמור לי שמעון, מדוע מרדכי לא אוכל ממתקים". והוא שחשש לגלות את סודו של הרב, שתק ולא השיב. אבל האמא הבינה ברוב פקחותה שהרב מוצא מטרות אחרות לכסף שהיא נותנת לו לקניית ממתקים והיא הפסיקה לתת לו. במקום זה, היתה מבקשת מהאח הצעיר שיקנה שני ממתקים ויתן גם למרדכי. בחכמתה, לא רצתה לזלזל במעשי הצדקה של בנה ולכן אמרה: "שמעון, קנה ממתק גם למרדכי, כדי שגם הוא יזכה במאה ברכות שצריכים לברך בכל יום"…
מני אז, כאשר היה האח הצעיר מביא לרב ממתק, היה מוסיף ואומר לו: "מרדכי, אמא אמרה שתיקח ותברך". היה הרב נוטל את הממתק, מברך בכוונה וטועם ממנו טיפה והיה משיב לאחיו את הממתק ואומר: "לי זה מספיק. אם אינך רוצה בשביל עצמך, תן לילדים אחרים שאין להם ממתקים".
