הלכות בעניין ריבית

תקציר

•    יעקב אבינו מציג לעשו את מה שיש לו אך אין הוא מתכוון לדברים הגשמיים אלא לשבטים איתם הוא בא שלכל אחד יש כח מיוחד לעמוד מול עשו ומול כל אומות העולם שרוצים להזיק ולהצר לעם ישראל.

•     אסור לאדם ללוות או להלוות בירית. ולפעמים יש בדבר איסור דאורייתא וצריך להיזהר בזה מאוד. גם בין שכנים שמלווים ולווים אוכל וכדו' יכול להיות איסור ריבית וצריך להיזהר בזה.

•    התורה תחילתה בחסד וסופה בחסד ולכן צריך אדם לעשות כל ימיו מעשה חסד ובמיוחד בצדקה לאותם אלה שזקוקים לכך.

שיעור מלא

הלכות ריבית 

"ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה"

בפרשת השבוע כתוב שיעקב אבינו אומר לעשיו "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך" (לב, ו).

פשט הדברים הוא כדברי רש"י (שם): דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור. אדם אומר לחברו בלילה קרא התרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים".

חז"ל אומרים: "ויהי לי שור" – הכוונה ליוסף הצדיק שנאמר "בכור שורו הדר לו", "וחמור" – זה יששכר שנאמר "יששכר חמור גרם". "צאן"  – זה עם ישראל שנאמר "ואת צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל פרק ל"ד פסוק ל"א).

"ועבד ושפחה" – אלו עם ישראל שנקראו עבד ושפחה, שנאמר "הנה כעיני  עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלוקינו עד שיחוננו" (תהלים קכ"ג פסוק ב').

עשיו חשב עצמו לגיבור שמגיע יחד עם ארבע מאות איש, וחז"ל אומרים שאלו היו ארבע מאות ראשי גייסות, דהיינו לכל אחד מהם היה מאות ואלפים מאחורי גבו. אך בכל אופן יעקב אבינו לא חשש ממנו. אמנם פחד, אך לא חשש כי סמך על התפילה.

"בכור שורו הדר לו"

על יוסף הצדיק נאמר "בכור שורו הדר לו", נשאלת השאלה מהי החשיבות ומהו ההדר של יוסף ?

אלא כשמלך יוסף במצרים, ואחיו באים לדבר עימו ואומרים לו איננו מרגלים, ולאחר מכן אמרו לו  'עוד אבינו חי', שומע יוסף את דבריהם ושואלם פעם נוספת 'העוד אבי חי', בא יוסף ואומר להם הנכם גנבים, ועל פי חוקי מצרים העונש הוא מוות או שתהיו עבדים, ואני אינני הורג אתכם אלא לוקח רק את הגנב לעבד.

אמרו לו השבטים, אנו פוסקים על פי דין תורה ולא על פי דיני מצרים, ובתורה כתוב  "אם אין לו ונמכר בגניבתו", אך אם יש לו, משלם את הגניבה ודיו. יוסף הצדיק לא היה יכול להוציא מפיו שהוא לא פוסק על פי חוקי התורה, וכי יעלה על הדעת שהוא יאמר נגד התורה?! ולכן כתוב "ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו" (מ"ה, א) וכו' והתגלה לאחיו.

וזה ההידור של יוסף שנזהר שלא להוציא מפיו דבר שבניגוד להלכה או לתורה.

"יששכר חמור גרם"

יששכר נמשל לחמור, וכתוב "מבני יששכר יודעי בינה לעיתים", שהיו יודעים לחשב את מועדי הלבנה כדי לקדש את החודש, והיו מלמדים תורה לעם ישראל.

ולכן יעקב אבינו אומר "ויהי לי שור וחמור" וכו', כאשר עם ישראל עובד את הקב"ה באהבה וביראה, אזי אין לו ממה לחשוש.

"מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו"

וכתוב שיעקב אבינו שלח לעשו "עזים מאתיים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים" (לב,טו). שואלים חז"ל לשם מה שלח לו את כל אלה ?

אלא כתוב ב'ילקוט שמעוני' (רמ"ז, תת"ו): פעם אחת בא עם הארץ ואמר לו לרבי הושעיה רבה: אם אומר לך מילתא חדא טבא אמרית לה משמי (דהיינו, אם אומר לך דבר טוב, ד"ת תגיד אותו בשמי ?). אמר ליה: אין. אמר ליה: כל אותה דרונות שנתן יעקב אבינו לעשו, עתידין להחזירן מלך המשיח לעתיד לבוא שנאמר "מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו".

ומדוע נאמר כאן "ישיבו", וכאן "יקריבו" ? אלא מלכי תרשיש ואיים אלו מלכי עשו שצריכים להחזיר, אך מלכי שבא וסבא יקריבו מתחילה מחדש.

ומובא עוד ב'ילקוט שמעוני' (פרשת ויצא): שור – זה מלך המשיח, שנאמר "בכור שורו הדר לו". חמור – זה מלך המשיח, שנאמר "עני ורוכב על חמור". צאן – אלו ישראל, שנאמר "אתם צאני צאן מרעיתי". עבד ושפחה –  אלו עם ישראל  שנאמר "הנה כעיני  עבדים אל יד אדוניהם" וכו'.

ואח"כ כתוב במדרש: וי"א: שור – זה יוסף שנאמר "בכור שורו הדר לו". וכשכתוב "אני עבדך בן אמתך" – הכוונה על דוד המלך ע"ה, עי"ש.

החזרת המתנות שנתן יעקב לעשו

והשאלה היא, הכיצד יחזירו אומות העולם את המתנות שנתן יעקב לעשיו ?

מסופר בגמרא (תענית כ"ה ע"א) על רבי חנינא  בן דוסא שהיה עני מרוד. אמרו לו שהעזים שלו אוכלות פירות וירקות גזל, אמר להם רבי חנינא אני אוכיח לכם שלא כן הדבר. ואם כדבריכם, יאכלו אותם דובים, אך אם כדברי, כל עז תביא דב בקרניה. וכן היה שכל עז הביאה דב בקרניה.

אומרים חז"ל, מהיכן היה לרבי חנינא עזים ? הלא הוא היה אוכל רק קב חרובים מערב שבת לערב שבת, ובליל שבת וביום שבת  היה אוכל רק כזית לחם ?

אלא אומרים חז"ל, שפעם אשתו של רחב"ד מצאה תרנגולות בפתח ביתו קשורות עם חוט אדום, והכריז עליהן, אך אין דורש, והוא גידלן בביתו, והתרנגולות דגרו על הביצים ונהיו עוד אפרוחים, ומשרבו ביותר, מכרם וקנה עזים. וכל מה שקנה שייך לבעל האבידה.

יום אחד שמע רבי חנינא אדם אחד ליד ביתו האומר לחבירו:  לפני כמה שנים שכחתי כאן תרנגולות. אמר לו רבי חנינא, כיצד הן נראו וכו'  אמר לו רבי חנינא בא ואתן לך אותם, הנה כל העדר הזה שלך.

וכל מה שנתנו לעשו בהכרח, יחזירו לנו עם רבית דריבית.

ולכאורה הרי עשו הוא יהודי מומר, והפוסקים דנים האם מותר להלוות כסף בריבית ליהודי מומר או לא ? כאן זה לא ריבית כי כל הוולדות שייכים ליעקב.

איסור רבית

הגמרא אומרת: על המלווים בריבית, שאינם יודעים כמה שהם מפסידים, יותר ממה שמרוויחים (ב"מ דף ע"ה ע"ב).

גאון עוזנו ותפארתנו מרן הרב הבא"ח בפרשיות "ואתחנן" ו"עקב" עוסק בהלכות רבית באורך, וכותב (ואתחנן ש"ש – אות א'): "צריך ליזהר בריבית וכמה לאוין נאמרו בו, שהמלוה עובר בששה לאוין: האחד – "לא תהיה לו כנושה"; השני – "את כספך לא תתן לו בנשך"; השלישי – "ובמרבית לא תתן אכלך"; כי באמת אין חילוק בין נשך כסף לנשך אוכל, ולא חלקן הכתוב אלא כדי לעבור בכל אחד בשני לאוין; והרביעי –  "אל תקח מאיתו נשך ותרבית"; והחמישי – "לא תשימון עליו נשך"; והשישי – "ולפני עור לו תתן מכשול". והלווה עובר בשלושה לאוין: האחד – "ולאחיך לא תשיך"; והשני – "לא תשיך לאחיך". ששני לאוין אלו, יש בהם אזהרה ללווה גם כן, שלא לגרום למלוה לישוך;  והשלישי – "ולפני עור לא תתן מכשול". וכל המסייע בדבר עובר בלאו "לפני עור לא תתן מכשול".

ולא רק בכסף ישנו איסור רבית, אלא גם בסאה כנגד סאה. אבל אם זה דבר מועט, מוחלין.

היתר עסקא

המלווה מחברו כסף על תנאי שיעשו בניהם היתר עסקא – אם באמת עושה בכסף עסקא – מותר. אך אם מדובר בבן תורה שהולך ולווה בריבית בהיתר עסקא ביום שישי כדי לקנות אוכל לשבת – לפי ההלכה לא תופס בזה כלום.

ועל כן, אם בן תורה בא לבקש הלואה בערב שבת – מצוה לתת לו בלי ריבית. וידע המלווה ששכרו שמור מאיתו יתברך ויתעלה.

ריבית הינה דבר חמור עד שחז"ל אומרים שהמלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים.

הלואה בשקלים צמוד לדולר

המלווה לחברו דולר בכדי שיחזיר לו דולר – אין בזה שום ריבית ומותר.

המלווה לחברו סכום כסף בשקלים צמוד לדולר, ומבקש ממנו שיחזיר לו בעוד שנה בדולרים –  כיום כיון שהדולר במדינה נחשב למטבע סחיר, על כן מותר לאדם להצמיד הלואה שקלית  לדולר.

אך אם מלווה לחברו כסף ומצמיד לו את זה ליוקר המחיה (על פי שיעור יוקר הלחם, הפירות בשוק וכו') – הוי רבית ואסור.

אדם שיש לו כסף להלוות ישתדל שלא להלוות בריבית ויראה ברכה בעמלו.

ההולך לקבל הלואה בבנק – אם יש לבנק היתר עסקא: יכול ללוות, אך אם לא – אסור לו להלוות.

קניה בתשלומים – היא ריבית

הקונה, למשל, שולחן והמחיר הוא 1000 ₪ אם משלמים במזומן – אין זה ריבית. אך אם משלם בתשלומים והמחיר הוא 1200 ₪- הוי ריבית ואסור (עיין ב"מ דף ס"ה ע"א).

אבל אם המוכר אומר לקונה: השולחן שווה 1200 ₪ בתשלומים, אבל אם תשלם זאת עכשיו אני אמכור לך אותו ב- 1000 ₪  – מותר.

דהיינו, אם התחלת המקח היא בתשלומים ואח"כ במזומן – מותר. אך להיפך – אסור.

והגמרא אומרת: "מרבים על השכר" שישנם דינים מיוחדים מתי מותר להרבות על השכר לפועל ולשכיר.

לא יאמר אדם לחברו אתמול עבדת אצלי (למשל בסיוד), ולמחר אני אעבוד אצלך – מחשש ריבית שמא למחרת העבודה תהיה יותר ביוקר.

ריבית בהזמנה למסעדה

לעיתים אדם הולך לאכול אצל חברו סעודה, וחברו אומר לו לפעם אחרת אני מזמין אותך לאכול אצלי, או שאדם מזמין את חברו למסעדה, וחברו אומר לו: למחרת אני מזמין אותך. יש להזהר בזה כיון שאולי בפעם השניה יאכלו גרם אחד או פרוטה אחת יותר וזה ריבית אם אמר לו אני מזמינך כמו שאתה הזמנת אותי.

מעיקר הדין אשה שמבקשת משכנתה ירק כגון תפו"א היא צריכה לשקול אותו, ולכשתחזיר צריכה להחזיר בדיוק כמשקלו של הראשון כדי שלא יהא ריבית. וכן  אם מבקשת משכנתה כוס סוכר צריכה להחזיר בדיוק.

אך כיון שלא מקפידים בזה ניתן להחזיר לפי הערך (עיין לבא"ח בדיני ריבית ש"ש פרשיות ואתחנן עקב).

הזכרת משקל או מעות בשבת

אדם שמבקש איזה דבר מחברו בשבת לא יזכיר משקל או מעות. כגון שלא יאמר תן לי ק"ג סוכר, אלא יאמר חבילת סוכר.

אבל אם בליל פסח שחל בשבת קשה לו לאכול את המצה יכול לשקול שיעור כזית במשקל ידני, ולא בחשמלי או המופעל על יד סוללה.

וכן אם לא שקל בערב פסח את המרור או שהמרור מזיק לו, יכול לשקול בשבת כנ"ל (עיין שו"ע סי' ש"ו סעי' ז').

ריבית לאחר ההלואה

כתוב בהלכה: המלווה לחברו כסף לא יאמר "תודה רבה" או "שלום", כיון שזה רבית.

אך דבר זה כיום אינו הגיוני ואינו מוסרי, וכי לא יאמר אדם לחברו שהלווה לו כסף 'שלום' ?

וכתוב "גזלת העני בבתיכם", מה פשר הדבר ? אלא אומרים חז"ל: זה שאלת שלום לעני, דהיינו אם אומר לך עני 'שלום', החזר לו 'שלום',  ואל תגזול זאת ממנו.

והסבירו המפרשים, וכי מה אכפת לומר שלום לעני ? אלא העשיר חושש שמא  כשיפגוש את העני ויאמר לו שלום, ישאלו כיצד הולך לו בעסקיו, וכשיראה שהעשיר מצליח, יבקש ממנו הלואה.

אלא מ"מ יש על העשיר לומר שלום לעני, ואם ה' זיכהו בממון אדרבה מצוה עליו להלוות לעני.

הלוואה בשטר או  בעדים

חז"ל אומרים שאסור להלוות כסף בלי עדים או שטר, ועל כן יש לתת הלואה בפני עדים או לכתוב שטר הלואה.

וכותב הרב הבא"ח: המלווה לחברו כסף ואין עדים, אך ישנו שטר חוקי שעליו חתום הלווה – אין צורך בעדים.

הגמרא אומרת (ב"מ דף ע"ה ע"ב) שאמרו לו לרב אשי שרבינא מקיים כל החומרות שאמרו חז"ל. שלח לו בערב שבת שיתן לו עשרה זוזים כהלוואה. ענה לו רבינא: תשלח לי שני עדים לכתוב שטר. אמר לו רב אשי: אפילו עלי אינך סומך. אמר לו רבינא: כל שכן מר דטריד בגירסיה – אתה שלומד תמיד ומתמיד ושוקד בלימוד, תשכח את עניין ההלוואה, עי"ש.

כיום, אין צורך בכתיבת שטר רשמי שעולה כסף, אלא אפשר לכתוב את עיקרי הדברים דהיינו סכום ההלוואה והתאריך, על נייר רגיל בחתימת שני הצדדים. וכן להוסיף בשטר את תנאי החזרת ההלוואה. ויזכור הלווה שכשהוא מחזיר את ההלוואה יקח את השטר מהמלווה.

ובאם מחזיר הלווה את סכום ההלוואה באופן חלקי, אזי ירשום מעבר לשטר כמה החזיר בינתיים, ואת תאריך ההחזרה.

אסור למנוע מתן הלוואה בגלל ששנת השמיטה קרבה ובאה, או מחמת ספק שמא לא יחזיר לך הלווה את ההלוואה. אבל אם הוא מוחזק כאדם שלא משלם – הדין הוא אחר.

מזונות קודם לבגדים

הגמרא אומרת: מזונות קודמים לבגדים. דהיינו אם יש לאדם סכום כסף לתת לצדקה, ולפניו ב' עניים, האחד זקוק לאוכל, והשני לבגדים – יתן לזה שזקוק לאוכל.

כי אדם יכול ללכת גם עם בגד קרוע, אבל אדם שאין לו אוכל יכול ח"ו למות.

ריבית מאוחרת

בדיני הלוואות כתוב: המלווה את חברו כסף, ואח"כ מביא לו הלווה מתנה – אסור.

אבל אם אחרי הרבה זמן מביא לו מתנה – מותר, וזה לא נקרא ריבית מאוחרת (עיין לבא"ח ואתחנן אות י', ושו"ע סי' ק"ס).

החזרת הלוואה בעבודה

שמעון שלווה כסף מראובן, ושמעון הוא בעל מקצוע כגון: סייד, או נגר. ושמעון עושה עבודה בביתו של ראובן ואומר לו שיעבוד אצלו יותר בזול כיון שלווה ממנו כסף – יש בכך איסור ריבית (שם אות י"ב).

המלווה בריבית – מפסיד ממונו

המלווה בריבית אינו רואה כלל סימן ברכה, ומפסיד את כל ממונו.

וכן כתוב על המחלל שבת – שאין לו ברכה במה שעשה. בזמנו היה בית חרושת של מלט שעבד בשבת, ובסופו של דבר הפסידו את כל כספם כיון שעבדו בשבת, והשבת תובעת את כבודה.

כתוב: אם חברו לא מרגיש טוב בשבת, אומר לו:  "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא".

פעם ביקשו ממני לבקר חולה שהיה מחלל שבת, והתלבטתי מה לומר לו, ולבסוף אמרתי לו: "שבת היא מלזעוק" – השבת זועקת, ואם היא, השבת, תפסיק מלזעוק, אזי "ורפואה קרובה לבוא".

שבת היא ברכה לאדם, והשומר שבת מקבל יותר ברכה.

ישנם כמה סוגי רבית, כגון: ריבית דברים, ריבית מעות, ריבית בפירות וירקות, ריבית סאה בסאה. אבל הקילו חכמים בין שכנה לשכנה.

הגמרא אומרת: מדוע כתוב "ובמרבית לא תתן אכלך" ? לעבור עליו בשני לאוין.

המלווה בריבית – ניחן בחוסר אמונה

אדם שיש לו כסף ומלווה בריבית, יש לו חוסר אמונה.

הגמרא אומרת: אם הלווית כסף לחברך, וחברך מחזיר לך הוא עושה עמך צדקה. כי המלווה הילווה כסף מאחר ויש לו, אך הלווה מחזיר לו את ההלוואה כיון שהבטיח למלווה להחזיר.

עשיית חסד

התורה תחילתה חסד וסופה חסד. חסד הינו גם עם עשיר וגם עם עני.

בעל הבא"ח כותב: שבא עשיר אחד אצל חברו וביקש ממנו שילווה לו סכום כסף, וביום ראשון יחזיר לו. אמר המלווה לאשתו: כיצד יחזיר לי העשיר ביום ראשון הרי בשבת אינו עובד ? אלא ודאי הוא רמאי שרוצה להראות שאינו עשיר. אמרה לו אשתו: אולי חייבים לו כסף והבטיחו להחזיר לו במוצאי שבת, או שעשה איזה עסקא ובמוצאי שבת יקבלו זאת, ואם כן מדוע תחשוד בו.

ואכן ביום ראשון בא העשיר והחזיר את כספו ואמר למלווה שבמוצאי שבת היתה לו איזה עסקא.

מצוות  צדקה

כתוב בשו"ע בהלכות פורים שלא יתן איש משלוח מנות לאשה. והוסיף רמ"א שם: אבל צדקה לתת לעניה מותר. כי בשליחת מאכלים יחשבו שנותן לה סיבלונות, בשביל שאירס אותה. אבל בנתינת כסף מותר.

י"א: שאין נותנים צדקה בלילה. וכי אם יבוא עני לבקש צדקה בלילה לא ניתן לו ? אלא שאם  היתה אפשרות לתת לתת לו ביום וחיכה ללילה אסור להמתין. אך אם העני בא בלילה – יתן לו (עיין שו"ת 'יין הטוב' סימן ג"ן).

וכתוב בגמרא (ב"ב ט' ע"ב): המפייסו ונותן את הצדקה בסבר פנים יפות זוכה באחד עשרה ברכות.

וי"א: הנותן ומפייס מתברך בשבע עשרה ברכות.

הרב אומר: שהעושה כן זוכה למצוות הרבה, ובשמים מגלגלים עליו זכויות ולא יצטרך לבני אדם.

הרב בא"ח כותב בענייני ריבית: הלוקח צ'ק של אלף שקל, שכתוב עליו זמן פרעון, למשל, בעוד חודש. ובא בעל הצ'ק וצריך את הכסף ומבקש מחברו בא ותקנה צ'ק זה ב – 700 שקל, למעשה אדם זה משקיע 700 ₪ ובעוד חודש יקבל 1000 ₪ ולכאורה זה ריבית, אומר הרב: שזה לא נקרא ריבית, מכיון שהוזיל לו את המחיר (עיין בא"ח ואתחנן אות כ"ב).

זיכוי שטר לחברו

מדין תורה שטר לא נקנה אלא בכתיבה ובמסירה וישנם דינים רבים כיצד מזכה אדם לחברו שטר. אבל כשיש מנהג המדינה אין צורך בכל הנ"ל. אדם שיש לו צ'ק על שמו ורוצה למוסרו לחברו – מה עושה ? חותם מצידו השני ומוסר לחברו ותו לא, ללא מסירה וללא כתיבה, כי מנהג המדינה הוא דינא דמלכותא (עיין בא"ח שם).

תשלום בצ'ק עבור אתרוג או מצה

כתוב בפוסקים שהקונה אתרוג או מצה בערב החג לא ישלם בצ'ק כי בעל החנות לא יספיק לפרוט את הצ'ק בערב החג ונמצא שהקונה מסר לו רק נייר בעלמא. וכל זה בזמנם.

אבל כיום שהצ'ק דינו כשטר – על כן יכול לשלם בו עבור צרכי מצוה. אבל לכתחילה עדיף לשלם במזומן.

הלוקח על דעת לשלם

בחנויות המכולת מצוי שהסחורה מגיעה מוקדם בבוקר עוד לפני שבא בעל המכולת. האם יכול אדם ליטול לחם או חלב וכדו' על דעת לשלם בצהרים ?

הפוסקים דנו בזה: י"א: יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואסור.

שואל הש"ך: מדוע אסור ? הרי אם זה דבר שלא עומד למכירה ולוקח על דעת לשלם – אסור. אך דבר שעומד למכירה – מה אכפת לשני ?

אבל אם זה דבר שאינו מצוי, כגון: בעל מכולת שמזמין חלות בע"ש לפי מספר הלקוחות. ואם יבוא אדם מוקדם ויקח חלה מהארגז, לא אכפת למוכר שהוא לקח, אלא הענין הוא שלא ישאר ללקוח הקבוע, ויש להזהר בזה.

העלאת מחירים לצרכן

ישנם סחורות או מצרכים בעלי מחיר קבוע, ולעיתים המדינה מעלה את המחירים בהתאם למצב המשק.

ובפוסקים כתוב: שאסור למוכר להעלות את המחיר של המוצרים יותר ממחיר העלות שבו הוא קנה אותם. וי"א:מותר, כיון שהמדינה העלתה את המחירים וממילא גם מחירי הקנייה לבעל החנות יעלה.

אך כדי לעשות פשרה אמרו האחרונים: שהמוכר רשאי לעלות במקצת את המחיר.

ייצוא מוצרי אר"י לחו"ל

מעיקר הדין אסור להסתחר ביין, ביצים או לחם. אך כיום כיון שאין מצוי שאדם ילך ללול לקחת ביצים או יאפה לבד לחם, על כן עושים מסחר בזה.

וכן אסור לשלוח לחו"ל יין או דברי מאכל מארץ ישראל – כל זה בזמנם שהיה מחסור בארץ (עיין ב"ב דף צ"א ע"א).

אבל כיום, אם ישנו שפע כלכלי – מותר לייצא לחו"ל (עיין 'ארץ החיים' יו"ד סי' רל"א), כדי שעם ישראל יתפרנסו בכבוד, וזה "וחי אחיך עמך".

ובזכות הצדקה נזכה לגאולה שלמה שנאמר "בצדקה תיכונני", בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.