• בתחילת הפרשה התורה מלמדת אותנו על חשיבותה של השבת שאפילו מלאכת המשכן אינה נדחית בגללה. ואעפ"י שבני ישראל רצו בכל מאודם ומרצם לבנות את המשכן- הם לא עשו זאת בשבת.
• הציווי על שמירת השבת הגיע מיד לאחר שמשה רבינו ירד מההר. דבר זה לימד את בני ישראל שהשבת היא יסוד גדול באמונה בהקב"ה. יסוד זה עובר מדור לדור שאעפ"י שבזמן הציווי על השבת היו דברים שלא היו קיימים, אבל ציווי השבת הוא לדורות, כך שבכל דור שמתחדשים בו דברים שנראים כמותרים- עדיין צריך לבדוק האם הם מותרים בשבת.
• כשאדם שומר את השבת כל ששת ימי המעשה מתברכים בזכותה, וכדי שאדם יוכל לקיים את הלכות השבת בדקדוק הוא צריך לדעת את הלכות שבת על בוריין ע"י שילמד שוב ושוב את הלכות שבת בדקדוק.
• ישנו חיוב של קריאת ארבע פרשיות בחודש אדר, וישנה מחלוקת האם קריאת פרשת פרה היא מדאורייתא או מדרבנן. מקריאת פרשת פרה אנחנו לומדים כיצד אדם צריך להיטהר לפני ה', וקוראים את זה לפני חג הפסח כדי שאדם יגיע לפסח בטהרה.
• כדי שאדם יגיע מוכן לחג הפסח הוא צריך להתחיל להוציא חמץ מביתו לפני החג. וצריך לנקות טוב טוב את כל הבית מחמץ ובפרט את אותם מקומות בהם חמץ מצויי דהיינו מקומות שמסתובבים שם ילדים, או מקומות שיש סבירות שיש שם חמץ כמו ברכונים וזמירונים שהיו על שולחן שסעדו עליו וכדו'
• יהודי צריך להודות להקב"ה שהוא בן חורין. ההודאה היא רק על אדמת ארת ישראל שעם ישראל נכנס אליה לאחר יציאת מצריים ומתן תורה, ולכן לא טוב אותם אלה שהולכים לעשות את חג הפסח בחוץ לארץ.
