אל הרב נלווה השגריר הישראלי ונכבדים נוספים. הנסיעה בחוצות איסטנבול יכולה להימשך בשקט ובשלווה, אלא אם כן נכנסים לאזורים בהם מתגוררים כנופיות של מוסלמים וכורדים, שלעתים מתגוששים ומתקוטטים ואז הרחובות הופכים להיות אלימים.
תוך כדי נסיעה, נכנס הנהג בטעות לאותם רחובות והם גילו שהכביש חסום בידי חמושים כורדים. לא אחת, כאשר היו הכורדים מפגינים ברחובות, הם היו מסוגלים לפתוח באש לעבר עוברי אורח ומכוניות חולפות ולקטול חיי אדם. ניידת המשטרה שליוותה את הרכב בו נסע הרב, נמלטה מן המקום. השוטרים שישבו בה, חששו לחייהם והזדרזו להימלט ולהזמין כוח גדול שיבוא לחלץ את הלכודים בתוך ההפגנה. נבעת השגריר ופנה אל הרב ואמר: "כבוד הרב, פשוט את גלימתך ולבש את השכפ"ץ שלי, כי אנחנו עשויים להיות בסכנה גדולה"
עוד בטרם סיים השגריר את המשפט, ראו הנוסעים המוני כורדים הגולשים במורד הסמטאות הסמוכות וההפגנה הלכה והתלהטה. הרכב נעצר והנהג לא יכל להתקדם. השגריר רעד ומכל גופו ניגרו פלגי זיעה. הוא התחנן ולחץ על הרב, שלפחות יסכים ללבוש את השכפ"ץ. אך הרב ישב בשלווה ובדממה, כשמאור פניו אינו מעומעם כלל.
לפתע הבחינו באחד מראשי הכנופיה, שכולם ליווהו ברוב כבוד. היה זה מנהיג ההפגנה, שמסביב לו ניצבו קבוצה גדולה של אנשים נושאי נשק דרוך ושלוף. הלה ניגש אל הנהג ושואל לזהות הנוסעים ברכב. השיב לו הנהג, שזהו ה'חכם באשי' של ארץ ישראל. ניגש ראש הכנופיה אל דלת הרכב הסמוכה למקום מושבו של הרב ופתח אותה בתנופה, ומי יודע מה חשב בלבו. הקדימו הרב וקרא לעברו: "סאלם עליכום, מרחבא! שלום עליך, ברוך הבא!" והוסיף: "אמנם מן הנימוס הוא שהייתי צריך לבוא לבקר אותך בביתך, שכן אתה ירא את אלוקים וגם אני ירא אותו ואם כן יש בינינו שותפות". השתומם הלה והתבלבל ומיד אמר: "תפדל" (= בבקשה), אך הרב המשיך ואמר: "אלא שיש לי בעיה שבגללה אינני יכול לעשות זאת". הטרוריסט היה סקרן לשמוע והרב הסביר: "במקורותינו כתוב, שכאשר שבים מהלוויה או הולכים לנחם אבלים, לא ילך אדם למקום אחר ובוודאי לא יבקר את חברו, כי יש בזה סימן לא טוב". הכורדי שכבר היה רכון ביראת כבוד אל הרב, שאל: "וכי חושש אתה לי?", והרב השיבו: "כן, אני חס עליך". קם האיש, סגר את הדלת, והחל לנשק את הרכב מבחוץ וכמותו עשו כל התומכים שלו, שהקיפו את הרכב מכל עבר ונישקוהו את דפנותיו.
לימים, כאשר סיפר הרב את המעשה, הוסיף ואמר: "קורא אני עלי את דברי הכתוב 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו', שגם הובילני בדרך מסוכנת ולאחר מכן נתן בלב אויבינו להשלים עמנו"
