פעם סיפר הרב אליהו זצ"ל על פגישתו עם פרופסור יגאל ידין ז"ל, שחפר במצדה באזור ים המלח וגילה שם מקוואות ותפילין ושאר חפצי קודש. סיפר הרב: היות שלא הייתה גישה למצדה דרך ים המלח אלא דרך באר-שבע, ואני כיהנתי כדיין בבאר-שבע, הוא קרא לי לראות את הגילויים.
כשהגעתי לשם הוא הראה לי את המקוואות שהיו בזמנם. מדדתי את המידות של המקווה ומצאתי שהם תואמים להלכה. שמתי לב לחריץ החקוק באחד מקירות המקווה, וכששאלתי אותו אם הוא יודע את פשר הדבר, הוא לא ידע. הסברתי לו שזה סימן לגובה המים שיש בהם ארבעים סאה, והיו צריכים להקפיד שלא יפחתו המים משיעור זה. הוא מאוד שמח על התגלית.
אחר כך הוא הביא לי זוג תפילין שמצא בחפירות. אמרתי לו שאני רוצה לראות אם הן תפילין של רש"י או של רבנו תם. יגאל ידין היה מנומס ואמר לי ברגישות: כבוד הרב אולי בקי בהלכה, אבל לא בקי כל כך בהיסטוריה. רש"י ורבנו תם היו לפני שמונה-מאות שנה בצרפת, ואילו מצדה זה לפני אלפיים שנה בארץ ישראל. לא ייתכן שאלה תפילין של רש"י ורבנו תם.
הסברתי לו בעדינות שתפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם הם שמות של שיטות הלכתיות שהיו נהוגות גם קודם להם הרבה שנים, ורק נקראות עם שמם. הרב סיפר כי אחרי שפתחו את התפילין הללו, מצאו שהם כתובות כשיטת רש"י. הכתב מאוד ברור, למרות השנים הרבות בהן הן היו קבורות באדמה.
כשהרב סיים לספר לנו זאת, שאלנו אותו: איך יגאל ידין לא התעורר להניח תפילין כשהוא רואה כי לוחמי בר-כוכבא התמידו במצווה הזאת בתנאים כל כך קשים? האם קשר הדורות לא עורר אותו לראות שאנחנו היום ממשיכים את דרכם בתפילין ובמקוואות ובירושת הארץ? הרב אמר לנו שיגאל ידין הסתכל על התפילין כמו פרופסור, וזה לא כמו שאנחנו מסתכלים עליהן. הוא הביא לנו דוגמה מהגמרא, ואמר כי אם היינו פוגשים היום את אביי, היינו מתעניינים ברוחו ובדעותיו ובדבריו. פרופסור שעוסק בארכיאולוגיה היה מתעניין במה שהוא לובש ומה שהוא אוכל ושאר דברים חיצוניים לו. אנחנו משתדלים להמשיך את הדרך בחיינו ממש. לא להסתכל עליהם מבחוץ.
(עו"ד איתן מלמד, ממתפללי בית-הכנסת "היכל יעקב")
