פעם נשאלה הרבנית צביה אליהו שתחיה: מה הייתה תגובתו של בעלך הרב זצ"ל לאחר שהיה פועל מופתים או אחרי שהיה רואה את תגובת הסובבים לאותו מופת? אמרה הרבנית: הוא היה צוחק. כאילו הכול טבעי. כך הוא ניסה להסתיר כמה שיותר את המופת שעשה.

פעם נשאלה הרבנית צביה אליהו שתחיה: מה הייתה תגובתו של בעלך הרב זצ"ל לאחר שהיה פועל מופתים או אחרי שהיה רואה את תגובת הסובבים לאותו מופת? אמרה הרבנית: הוא היה צוחק. כאילו הכול טבעי. כך הוא ניסה להסתיר כמה שיותר את המופת שעשה.

באחד הימים, לפני שפתחו בדיון בבית הדין, שאל אחד הדיינים את הרב לפשרה של התפילה שהוא אומר מתוך הכתב בכל יום.

אישה משדרות שנסעה שוב ושוב להתפלל על בעלה החולה התאלמנה ממנו, ובאה לציון בתום השבעה לבקש אות שתפילותיה לא היו לריק. האות הגיע ביום גילוי המצבה.

עמדנו שנינו נבוכים. לתשובה הזאת לא ציפינו. שאלנו אותו מה עושים במקרה כזה, וסוף-סוף סבא חייך ואמר: רגע, אני רוצה לבדוק משהו. לאחר כמה רגעים אמר לנו סבא: בדקתי את השמות של אברהם ושרה, ומצאתי שלפי הספר והחשבונות האלה, גם ביניהם אין התאמה.

כעבור חודש הגעתי לבית-החולים ביום שנקבע לי, שם צילמו לי את העין בסי.טי. והנה אני רואה את המומחה מסתכל עלי בתדהמה ואומר: "אין צורך בניתוח, הקרע הולך ונסגר. אבל אני לא מבין משהו. זאת לא אותה העין שראיתי לפני חודש?!".

סמוך להסתלקותו של רבי סלימאן, כשהרב עוד היה תלמיד ב'כותאב' הגיע אחד הנדיבים לבקר בישיבת 'פורת יוסף'

בשבתו לדון, היה הרב מקפיד על יחס נאות ואנושי כלפי בעלי הדין המתייצבים בפני הדיינים. תמיד זכר והדגיש, כי לכל אדם יש צרכים ורגשות וצריכים להתחשב בהם.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה