מבית דרכי הוראה לרבנים

מספר הרב יצחק אלידר, בית-הכנסת היכל יעקב

בחרנו להביא בפניכם דברים שנאמרו על-ידי המתפללים הקבועים בבית-הכנסת "היכל יעקב", בית-הכנסת של רבנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אנשים שליוו את הרב עשרות שנים, אנשים שהכירו את הרב יותר מכולנו. שנה שלמה הם כמעט לא דיברו על הרב, וגם עתה לא היה קל להם לדבר. הסיפורים שלהם שזורים בין דפי ספר זה. הנה כמה מהם, כפי שנאמרו, במילותיהם הם

מתוך הספר

אביהם של ישראל חלק חמישי

בנושא:

במקום הקדמה בחרנו להביא בפניכם דברים שנאמרו על-ידי המתפללים הקבועים בבית-הכנסת "היכל יעקב", בית-הכנסת של רבנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אנשים שליוו את הרב עשרות שנים, אנשים שהכירו את הרב יותר מכולנו. שנה שלמה הם כמעט לא דיברו על הרב, וגם עתה לא היה קל להם לדבר. הסיפורים שלהם שזורים בין דפי ספר זה. הנה כמה מהם, כפי שנאמרו, במילותיהם הם:

אני לא הולך לספר שום סיפור מופת על הרב זצ"ל. אני חושב שאם היינו שואלים את הרב בעצמו האם לכתוב סיפורי מופתים על גדולתו, הוא לא היה מסכים. זה לא היה לפי הרוח שלו. לא לפי הענווה שלו. אם בחייו הוא היה צריך לספר משהו על עצמו, הוא תמיד היה משנה מעט ומספר זאת על מישהו אחר.

לדעתי העיקר הוא להציג את הרב כפי שהוא היה ביום-יום. לדבר על אהבת ישראל שלו, על המסירות הגדולה שלו לציבור. על הסבלנות שלו. על הכוחות העילאיים שהשקיע הציבור. את כל הדברים הללו צריך לספר.

צריך לדבר על מפעל חייו של הרב, על פסקי ההלכה שלו, על התורה שלו. לא סיפורים על מופתים כאלו ואחרים. צריך ללמד לאנשים על הדמות המיוחדת של הרב. לא זוכים בכל דור ודור שיהיה אדם כזה.

צריך לספר איך הוא היה הולך בכל בוקר לבית-הכנסת לתפילת ותיקין. כל בוקר, מבלי להחסיר שום יום. תמיד בזמן. צריך לספר על חרדת הקודש שהייתה אוחזת בנו, המתפללים, כשהיינו רואים אותו בא לבית-הכנסת.

אני מכיר את הרב יותר משבעים שנה, מיום שהרב היה בן עשר הכרתי אותו, בכל פעם שהוא היה בא לבית-הכנסת הייתה אוחזת בי חרדת קודש, גם אחרי שבעים שנה של היכרות, אולי בגללה.

זה לא רק אני, זה היה קורה לכל המתפללים. אני זוכר שאנשים היו באים לבית-הכנסת אחרי התפילה לשאול שאלות או לקבל ברכות מהרב. הם היו מפחדים לגשת אליו. העדיפו לכתוב לו את השאלות מאשר לדבר אתו. הוא היה ממש לא מהעולם הזה. משהו מעל ומעבר למה שאפשר לדבר ולומר.

כמה שאנשים פחדו לגשת אליו, כך הוא היה מקרב אותם. לא פעם הוא ראה אותי עומד מרחוק, לא יכול להתקרב אל הקודש ואמר לי: "בוא, שב על ידי, דבר אתי". כאילו אני חבר שלו. ואני, לא יכול לדבר. זה מה שצריך לספר.

אבל איך מספרים על חרדת הקודש הזו? על השכינה שהייתה מלווה אותו?

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

זריזות

ביומו תיתן שכרו

את הדבר הגדול ביותר למדתי בסוף העבודה. מייד כשסיימתי להרכיב את הדלת,זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי שכר על עבודתי ממש לאחר שסיימתי אותה!

תורה

גרסא דינקותא

חברו מילדות של מרן הרב מספר מכלי ראשון סיפור עם ניחוח של פעם… גם לפני יותר מ 70 שנה שמרן היה ילד אהבת התורה פיעמה בליבו.

טהרה

היכן מוצאים מים לנטילה?

הרב היה באמצע סעודת פורים. הוא הסתכל עלי והראה לי בידו את המטבח, מקום בו אוכל ליטול ידיים. זה היה פלא, כי לא אמרתי לו מאומה, והוא לא אמר לאף אחד חוץ ממני ליטול ידיים…

תורה

להציל עשוק מיד עושקו

לאחר ההנחיה הלכתית הורה הרב לאתר את האישה, להזהיר אותה מכוונותיו של בעלה, ולהתריע בפניה כי הוא כבר פנה לבית-הדין בתביעת גירושין…

פרקי ילדות

אינני יתום! גם לי יש אבא!

סמוך להסתלקותו של רבי סלימאן, כשהרב עוד היה תלמיד ב'כותאב' הגיע אחד הנדיבים לבקר בישיבת 'פורת יוסף'

דן דין אמת

לראות מאחורי המילים

כשישבתי בבית הדין, תבע אדם אחד מוסד גדול. טענתו היתה, שהמוסד שילם לו עבור אמירת קדישים לנפטרים גלמודים,

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה