שני הסבים של הרבנית, רבי שמואל עזראן ורבי יוסף שלוש, היו אבות בתי הדין הספרדים בירושלים ונחשבו מנהיגי עדת המערבים בארץ ישראל.
כמה שנים לפני החתונה, הרגיש הרב שהוא מסוגל להוסיף על הלימודים בישיבת 'פורת יוסף' והוא הצטרף לתלמידים הלומדים אצל הגאון רבי יצחק נסים זצוק"ל, שלימים היה הראשון לציון והרב הראשי לישראל. באותן שנים, רבי יצחק נסים לא נשא בתפקיד רשמי, ותחת כנפיו חסו עילויים מופלגים שהוא ראה שצפוי להם עתיד גדול בהנהגה. במעון אריות שכזה, התבלט הרב בתור 'הארי שבחבורה', ולמרות גילו הצעיר עלה ונתעלה במעלות רמות. עוד קודם החתונה, הדריך אותו רבי יצחק נסים שיעמיד עצמו למבחני הרבנות הראשית לישראל, והרב קיבל סמיכה לרבנות לאחר שעמד בכל הבחינות והוכיח כי יודע הוא לפסוק ולהורות.
לאחר החתונה, היה עיקר עול הפרנסה מוטל על הרבנית תליט"א, והיא מצדה מסרה נפשה ואמרה לרב, כי מוכנה היא לחיות בדלות ולהסתפק במועט ובלבד שהוא יוסיף ויהגה בתורה בקדושה ובטהרה. כדי לסייע בפרנסת הבית, קיבל הרב על עצמו לשמש כמחנך בתלמוד תורה לשעתיים ביום ובמשך כמה שנים עסק בחינוך. ביתר שעות היום, שקד הרב על תלמודו והשתלם במקצועות הדיינות, לקראת עמידתו במבחני הרבנות הראשית והכתרתו כדיין בישראל.
צעיר הדיינים בישראל היה הרב, וכאשר התקבלו תוצאות הבחינות אמר לו רבי יצחק נסים: "אין לי ברירה אלא להוריד לך את הציון, כדי שלא יקנאו בך הנבחנים האחרים שהיו מבוגרים בהרבה".
למעלה מארבעים שנה שימש הרב בדיינות: בתחילה, בין השנים תש"כ-תשכ"ה, היה חבר בית הדין הרבני בבאר שבע. לאחר מכן, נקרא לשמש בבית הדין הרבני בירושלים. ובשנת תשכ"ז, כשהיה כבן שלושים ושמונה בלבד, התעלה למושב בית הדין הגדול, הממונה על כל בתי הדין ומשמש גם כבית הדין לערעורים. לימים, כשהוכתר כראשון לציון וכרב הראשי לישראל, היה הרב נשיא בית הדין הגדול. גם לאחר שפרש הרב מהרבנות הראשית, המשיך לשבת כמה שנים כחבר בבית הדין הגדול.
לאחר שעלה הרב לשבת במושב בית הדין הגדול אשר בירושלים, נשמעה תהילתו מפי כל הדיינים בארץ ישראל, שכן לא נמצא חכם כמותו ביניהם והיה המופלג שבדיינים. הוא בלט בחדות ובבהירות הפסק שלו, ודיינים רבים היו מבקשים שיצטרף וידון עמם במקרים מורכבים וסבוכים שנידונו בבית דינם. למרות היותו צעיר לימים ודיינים רבים היו מבוגרים וותיקים ממנו, נישאה תהילתו בפי כל והוכרה מעלתו שהוא מהיושבים ראשונה.
במקביל לעבודתו כדיין בבית הדין, במשך עשרות שנים עסק הרב בהוראה ובהדרכת רבנים. הוא נודע בגאונותו ובבקיאותו, בחכמתו ובעמקנותו. פסיקותיו והוראותיו היו נר לרגליהם של אלפים, ובעיקר היה הרב כתובת לרבנים, ועל כתפיו הרחבות היו משעינים את השאלות המורכבות והקשות. גישה זו למד הרב ממורו ורבו, רבי יצחק נסים זצוק"ל, שגם הוא ברוב השנים לא נשא בכל תפקיד רשמי, אך היה אחד מראשי הרבנים בארץ ישראל, עד שהוכתר ל'ראשון לציון'. וכמותו הרב, שמשמים הועידו לו את כס ההנהגה של הרבנות הראשית לארץ ישראל.
