חזרנו לאולם הדיונים, והשופטת חזרה על בקשתה בתוך האולם: תגיע לפשרה. התובע לא נענה, וכך היא המשיכה ולחצה עליו במשך שלושת-רבעי שעה. לבסוף הוא הבין שאם הוא לא ישמע בקול השופטת שכל כך לוחצת, היא עלולה לשפוט אותו לרעה בדיון, אם יתקיים, ולכן הסכים לפשרה...

כאשר עלה רבי סלימאן אליהו מבבל לירושלים, הקים את ביתו בירושלים עיר הקודש, עם מחברתו בקודש הרבנית הצדקנית מרת מזל ע"ה,

כאשר גבר העוני בירושלים, היו צריכים ממש מסירות נפש כדי לשלוח ילדים ללמוד תורה, כי הורים רבים נאלצו להשתמש בילדיהם לעזרה בפרנסה.

לא הבנתי למה התכוון הרב עד שהגעתי לניתוח. בבדיקות שעברתי בסמוך לניתוח לא היה כל סימן ורמז לגידול. זה היה מפליא איך הגידול נעלם לו.

כשהרב היה צריך לצטט פסוק בתוך דברי התורה שלו, הוא היה אומר רק חצי פסוק או שהיה משנה קצת..מי שלא הכיר את הרב היה חושב שהרב אינו יודע לצטט פסוק שלם, והיו אף כאלה שהיו מתקנים את הרב תוך כדי דברים

טוב שהתקשרת. מתחילת הערב גם אני וגם הרבנית אומרים תהילים בשביל אשתך שתלד בשלום. אם לא היית מתקשר – היינו אומרים תהלים עד הבוקר. טוב שהתקשרת!

איך מרן הרב פסק לבחור שרצה להגביה את קומתו הפיזית באמצעים מלאכותיים ובכך אולי לגנוב את דעתה של המשודכת?

בוקר אחד התקשר אלי הבעל וסיפר לי שהוא חלם בלילה את הרב מרדכי אליהו זצ"ל בא אליו בחלום ואומר לו: תקפיד על תפילת ערבית ובעזרת ה' יהיו לכם ילדים משלכם!

מספר הגאון רבי משה צדקה שליט"א מזכרונות אותם הימים:

דקות ספורות לאחר מכן התקשרה אשתו של אותו מלמד והזעיקה אותו הביתה. התחילו לה כאבים לא מוסברים והיא צריכה אותו דחוף. הוא ביקש רשות ללכת באמצע הביקור של הרב מרדכי אליהו, ואני אמרתי בלבי: הנה, הברכה של הרב מתקיימת. טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע!

בקושי הגיע רבי סלימאן לכלל שישים שנה ושיבה קפצה עליו. מחלות פקדוהו ואף מאור עיניו ניטל. היה שוכב על ערש דווי מלופף ביסורים,

הרב הראה לנו כי גם כאשר יש פסיקה חד-משמעית, צריך להיות קשוב למי שבא לבקש את הפסיקה, לאפשר שילוב של גמישות בפסיקה. הרב תמיד ידע למצוא את הדרך השלישית. את הטור החמישי ב"שולחן ערוך", מבלי לסטות בכהוא-זה מהארבעה המקוריים!

בגיל שבע עשרה שנה בלבד סיים הרב את הש"ס בפעם הראשונה, ומאז עד סוף ימיו היה חוזר ומשנן את הש"ס מראשיתו לסופו.

כאשר פרצה מלחמת השחרור, בתחילת שנת תש"ח, היו יהודי ירושלים שרויים בסכנה ובחרדה.

פעם הגיע הרב להתפלל בליל שבת בבית כנסת גדול באחת הקהילות בחוץ לארץ. בשעת התפילה הבחין הרב, שאין ילדים בין המתפללים.

כשאחי נפצע רצתי מייד אל אחי מרדכי, והוא הלך לקרוא לאמא שלנו. בינתיים לקחו את נעים לבית-החולים והתברר שקליע חדר לרגלו במקום מסוכן והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הלכנו לחכם צדקה הזקן, והוא אמר לנו לא לחתוך את הרגל. אמא שלי עמדה על כך שלא יחתכו את הרגל שלו, וברוך השם הרגל של אחי חכם נעים ניצלה...

הרב אמר שההיתר – היתר. אבל מי שהוא בעל נפש – נזהר מכל דבר שיש בו אפילו נדנוד של חילול שבת. כך הרב היה נזהר מכל נדנוד של איסור. אפילו קל שבקלים.

באחת הפעמים שנסע הרב לארצות הברית ביחד עם רבי אברהם שפירא, נערכה לכבודם קבלת פנים חגיגית.

איך מרן הרב הגיב לכך שהציעו לעשות ספר שלם רק מהשאלות שנשאל בדרכו לביתו? היחס המדהים של מרן הרב לילדים קטנים גם בשאלות שנראות כמגוחכות - היחס שהעניק מרן לאותם ילדים הותיר בליבם רושם לדורות

כאשר נודע לחכמים כמה גדול הוא הצער שעובר על רבי סלימאן, ניגשו וסיפרו את כל הדברים למרן ה'בן איש חי',