למשל, בהלכות ארבעת המינים, היה הרב מגדולי המומחים בדורו. במשך עשרות שנים – גם כאשר היה הרב הראשי לישראל – היה ביתו הומה אדם בימים הסמוכים לסוכות, והיו בבאים מכל החוגים והמעמדות. באו רבנים ושלוחיהם, שביקשו את הכרעתו של הרב בטרם יקדשו את הלולב והאתרוג שעליהם יברכו. באו מגדלים ומשווקים, שביקשו הדרכה או ברכה לזן מסוים, בידיעה כי אין כמו הרב שישמח לסייע להם להתפרנס אם רק יכיר בכשרות המהודרת של תוצרתם. ובעיקר באו, מי שתמיד באו, אנשים מן השורה, תושבי השכונה ובחורי ישיבת 'מרכז הרב' הסמוכה, ורבים-רבים שהגיעו מירושלים וסביבותיה ואף ממרחקים. לפעמים, היו אנשים נכנסים עם ארגז מלא באתרוגים, בשליחות של קהילה שלמה, והרב היה יושב בסבלנות וממיין בזריזות את דרגות הכשרות וההידור.
