מבית דרכי הוראה לרבנים

נגן וידאו

הדלקת וכיבוי אש גז וחשמל ביום טוב

איך אפשר להדליק ולכבות את הגז לצורך אוכל נפש ביום טוב • אש ופתילות כירה חשמלית • גרם כיבוי אש ביום טוב • שיעור יסודי ומפורט לתועלת השומרים על קדושת החג

אורך הוידאו:

15:50

דבר תורה ל

דברי מרן הרב זצוק"ל –

מקור דין הדלקת אש ביום טוב.

הגמ' אומרת (ביצה ל"ג ע"א):

"רבי אליעזר אומר, נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו, ומגבב מן החצר ומדליק, שכל מה שבחצר מוכן הוא. וחכמים אומרים, מגבב משלפניו ומדליק".

דין זה לא שייך לימינו שכן אין לנו תנורים המוסקים עם עצים, ואין חששות אלו מצויים.

בהמשך אומרת המשנה "אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר, ולא מן הרעפים ולא מן המים. ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן".

והרמב"ם כותב את הדברים ביתר ביאור וז"ל: "אין מוציאין את האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המתכות, כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש".

כלומר, שהיו לוקחים שני אבנים ומכים זו בזו והיו יוצאים ניצוצות. כמו כן היו לוקחים שני מתכות ומשפשפים אחד בשני ויוצא מזה ניצוץ ואש. עוד כותב הרמב"ם "וכן הנפט החד ביותר שהוא כמים שמנידין אותו עד שידלק".

עוד כותב הרמב"ם "או כלי זך קשה או זכוכית מלאה מים שמניחין אותה כנגד עין השמש עד שיחזור נגהה לפשתן וכיוצא בו וידלק".

זהו מה שעושים היום עם זכוכית מגדלת שמרכזים את קרני השמש המשתקפים ממנה, עד שמחממת את העלים היבשים ויוצאת אש. עוד אומר הרמב"ם "כל זה וכיוצא בו אסור ביום טוב, שלא הותר ביום טוב אלא להבעיר מאש מצויה, אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב".

מחלוקת הרמב"ם והראב"ד אם הדלקת אש ביום טוב מדאורייתא או מדרבנן

הנה מדברי הרמב"ם שכותב שהאיסור הוא משום שיכל להדליק מבערב, משמע שכל האיסור הוא רק קנס ואיסורו אינו מדאורייתא אלא מדרבנן. שואלים הפוסקים על הרמב"ם מהמשנה הנ"ל שאומרת "אין מוצאין את האור וכו', והגמ' אומרת (שם ל"ג ע"ב) על זה "אין מוציאין את האור וכו', מאי טעמא, משום דקא מוליד ביום טוב".

כלומר, שהאיסור הוא לא משום קנס אלא מדין נולד ביום טוב. ובאמת הראב"ד מקשה כדברים האלה על הרמב"ם וז"ל "א"א ויאמר מפני שהוא מוליד ואין כאן הכנה והוא הטעם שמפרש בגמרא", כלומר שהאיסור הוא מדין נולד (זה לא מדאורייתא ממש) . הרע"ב אומר שכל האיסור של הוצאת האש הוא מדרבנן ולא מדאורייתא. והרב המגיד אומר שהנפקא מינה בין השיטות אם איסורו מדאורייתא או מדרבנן היא, במידה וכבר עשה וכבר הדליק, אם מותר לאדם אחר להשתמש בזו האש או שאסור.

שאם נאמר שאיסורו מדאורייתא אסור לאחר להשתמש בו, אבל אם איסורו הוא מדרבנן, מותר לאחרים להשתמש בזה. והוא כותב שראה בדברי הרשב"א שמותר, וכך פוסק הרה"מ שאיסורו הוא מדרבנן כמו הרמב"ם ולא מדאורייתא. והט"ז תמה על הרב המגיד בזה, וטוען שזה ודאי מדאורייתא, וכשם שאם עשה מלאכה מדאורייתא ביום טוב אסור לאחרים להשתמש בהם, כך אם הדליק את האש הזו ביום טוב אסורה היא לאחרים.

הדלקת אש בגפרורים ביום טוב.

מכאן יצאה לנו המחלוקת המפורסמת, והיתה מחלוקת קשה בזמנו, בנוגע לגפרורים ביום טוב. שבגפרורים משפשפשים את הגפרור ויוצאת אש. על זה נחלקו אם זה נחשב לנולד ביום טוב, או שמא זה לא נחשב לנולד, ולכל היותר איסורו הוא מדרבנן. ואחד הרבנים רצה לומר שהאש מחובא בתוך הגפרור וגלום בתוכו, ורק על ידי השפשוף מגלים אותה. חלק מרבני מרוקו ומרבני מצרים התירו בתחילה את הגפרורים, ואחר כך חקרו וראו שאין שום אש בתוך הגפרורים, והראיה שאם תחזיק אותו בידיך לא יקרה ליד כלום, ואם כן האש נוצרת ונולדת רק על ידי השפשוף, על כן חזרו בהם וכתבו לאסור.

גם ה'כתב סופר' פסק לאסור, וגם גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה'בן איש חי' היה הראשון בארצות המזרח שפסק לאסור, והוא מדין נולד ביום טוב. ויש מי שכתב לו שמדבריו משמע שאיסורו מדאורייתא ממש ולא מדין נולד ובודאי שלא מדאורייתא. ואף על פי כן להלכה ולמעשה, אם אין לאדם אש להדליק נרות יום טוב, שלא הכין נר נשמה, אין אפשרות להדליק בגפרורים וכד' אלא הרגילות שהולכים לשכנים לבקש מהם אש דולקת. ולכאורה למה לא חושש אולי הדליק את הנר ביום טוב? אלא שכתוב שלא חוקרים. ואם באמת עשה את זה בעצמו, והוא אומר לו כן בפירוש, הדין הוא שלא משתמשים מהאש הזו.

הדלקת אש על ידי חשמל או לחיצת כפתור או בדיבור.

בימינו גם גפרורים אין, שעובדים נקי יותר, או על ידי מיצית מיוחדת לגז, או שיש בגז עצמו מיצית, או שיש זרוע ארוכה עם מיצית, או על ידי חשמל. עוד יגיע היום שיצחקו עלינו שיש לנו כפתורים להדליק את האש. ובאמת כבר המציאו שלא צריכים ללחוץ על הכפתור אלא רק לדבר אליו והוא נדלק בציוויו. האם ביום טוב מותר להדליק את האש על ידי לחיצת כפתור וכד'? והאם עבר בזה איסור דאורייתא או דרבנן, או אולי נולד? בחשמל יש בעיה מיוחדת.

יש בעיה של בונה, תוקע, מחבר; ובגז יש רק איסור מוליד. בכל אופן, בין חשמל בין גז, אסור להפעיל אותו ולהנות ממנו, בין בלחיצה ובין בהוראה בפיו, ויש בזה לכל הפחות איסור דרבנן אם לא דאורייתא.

כיבוי האש וקיצור זמן דליקתו ביום טוב.

יש שני כללים שטוב לדעת הקשורים לכל הלכות יום טוב. אם אדם בא הביתה ורואה שהנר שהדליק שורף את הוילון, ואין סכנה אלא שהוילון ישרף ותו לא. העניין שאמנם אין סכנה, אבל יש הרבה פיח ועשן בכל החדר ולא יוכל לאכול שם. האם מותר לכבות לצורך אכילתו שיוכל לאכול בחדר? אם למשל יש לו נר שידלק הרבה זמן, ולא רוצה שידלק כל כך הרבה זמן, ורוצה לקחת את הנר לשים אותו בתוך חול או בתוך כוס מים, וכשהלהבה תגיע לשם תכבה מאליו. על זה אומר מרן שאם עשה כן מבעוד יום, שפיר. אבל אם כבר הדליק אותו רגיל אסור להניחו בתוך חול או בתוך מים.

מחלוקת מרן רמ"א בכיבוי לצורך אכילתו ביום טוב.

בזמנם היו משתמשים באש שעשויה מגחלים ועצים, ואפשר לתאר לעצמנו שכשהיו שופתים על פיו את הקדרות, היה הרבה עשן עולה וגם פיח ממלא את החדר. וכשמניחים את הסיר ביום טוב, והסיר מתעשן והאוכל מתמלא עשן; לדעת מרן אין שום היתר לכבות את האש הזו כדי לקבל אוכל משובח וטעים, ואף על פי שלכאורה יש בזה צורך אוכל נפש, לא אכפת לן. אבל הרמ"א חולק על מרן ואומר שכיון שהעשן מפריע לאוכל עצמו, יש בזה משום צורך של אוכל נפש, ומותר לכבותה. בימינו אין גחלים ואין פיח ועשן, אבל יש גז ויש כיריים חשמליות (ואני רוצה להדגיש שמדובר כיריים של חשמל ולא פלטה חשמלית).

הנמכת האש בשבת

הפוסקים מדברים בנושא של הנמכת האש בשבת. למשל, אם מבשל אורז, שדרך בישולו הוא שבתחילה מרתיח את המים וצריך לשם כך אש גבוהה וחום חזק, ואחר כך צריך האורז להתבשל בחום נמוך יותר ואפילו על הכי נמוך, וכך האורז יוצא מבושל כדבעי. כמו כן אם מניח מרק להתבשל על האש, ורוצה לבשלו במהלך הבישול על אש נמוכה. הרי לנו שני מקרים, או שצריך לכבות את האש וללא כיבויו האוכל עלול להשרף, ויש עוד אופן של כיבוי בשבת, והוא הנמכת האש בשבת, שאם לא ינמיך את האש בשבת, עלול האוכל להתקלקל ואולי גם להשרף. אומרים הפוסקים שאסור ולא מסתמכים על דעת הרמ"א בזה.

אש פתילות, גז ונפט, וכירה חשמלית.

הרב הגאון הגדול בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון זצ"ל שבחדש הזה חל יום פטירתו, המציא חילוק בין הדברים.

לדעתו יש לחלק בין אם האש בוערת על שני פתילות, או על פתילה אחת. וכן אם האש היא של פתיליה של נפט או של גז, או אש של עצים.

האש של הנפט נקראת גחלת של מתכת, ויש לו דין אחר מאשר פתילה. ולפי זה, אם אדם רואה שהאוכל שלו הולך להשרף, לדעת השולחן ערוך, הוא לא יכול להנמיך את הפתילה. אבל אם האוכל מונח על הגז, מותר להנמיך את האש אם רואה שהאוכל עומד להשרף. וההבדל שבפתילה זה עושה פחם ואסור. אבל בגז אין שום פחם ואין מה לחשוש ומותר להנמיך. ואם האוכל מונח על כירה חשמלית, יש בעיה.

לפי שהנה, כדי להנמיך או להגביה את דרגות החום, צריך לסובב את הכפתור, ממספר 1 למספר 2 או להפך, ובזה צריכים לדון מה הוא גרם בפעולה הזאת. החקירה שיש לחקור ולהבין היא האם בזה שמעבירים מדרגת חום 1 לדרגת חום 2, גורם לכבות את האש של מספר 1 לגמרי, ומדליק את האש של מספר 2, וכבר לא נשאר שום אש ממספר 1 אלא נדלקה אש חדשה הקשורה למספר 2; או שמא נאמר שכשהוא מעביר את האש ממספר 1 למספר 2, האש כלל לא נכבתה ממספר 1, אלא אדרבה מתוסף לו עוד רמת חום כמוהו ונעשה בזה דרגת חום של מספר 2, כלומר לא 2 נפרד וחדש, אלא אש כזאת שהיא בעצם 1 ועוד 1. והנה בדרך כלל בתנור, הכפתור שמסובב אותו מדרגה לדרגה הוא לא תוספת של חום על הראשון אלא חום חדש מדרגה שונה וחדשה, ועל ידי העברתו את הכפתור למספר שונה אם גבוה ואם נמוך, הוא גורם לאש הקיימת כבר להתכבות לגמרי ומביא תחתיה אש חדשה וזה אסור ודאי. ועל כן, צריך להזהר מאוד מאוד ביום טוב שכבר משתמשים באש, ו'משחקים' אתו, ולכאורה מתעורר זלזול במה שקשור לאש, וצריך לתת לזה גדרים וחיזוק לדבר.

גרם כיבוי אש ביום טוב.

והנה יש אפשרות לכבות את האש על ידי גרם כיבוי, וזה על ידי שמרתיח מים וגולשים המים ומכבים את האש הדולקת או שהדליק ביום טוב. כמו כן, יש אפשרות לגרום לכיבוי על ידי שמכין קפה ביום טוב, והדרך היא על ידי שמיניחים את הקפה ואת המים ואת הסוכר בתוך הפינג'אן הקטן, וכשהיה רותח היה גולש והיה מכבה את האש.

הנה בדבר הזה צריך לדעת שיש מי שאומר שאסור לגרום גרם כיבוי ביום טוב. ויש מי שמתיר שזה גרם דגרמא. ולמעשה, מי שרוצה לכבות את האש, יכין קפה באופן שמניח את המים עם הקפה ועם הסוכר, וכשיגלוש הקפה הוא יכבה את האש, ואחר כך יוכל לסגור את הברז של הגז שכן אם ישאר הגז דולף יש לחשוש שמא יסתכנו בני ביתו.

וכל זה דוקא באש של גז או נפט, אבל על אש של שתי פתילות לא עושים כן. וכמו כן , אין להתיר על ידי שמחמם מים ללא קפה שאם מחמם את המים כדי שיגלשו ויכבו לו את האש, אין בזה אוכל נפש אלא מניעת הפסד ממון בעלמא, שהרי הוא לא משתמש באותם המים שהרתיח, אלא שרוצה לכבות גרידא, ואין זאת אלא משום שלא רוצה להשאיר את האש דולקת בחנם – ולכן לא משגחינן ביה להתיר. והדרך היא לעשות כמו שאמרנו שמרתיח את המים עם הקפה, שאז זה מוכח שעושה את פעולת הבישול של המים רק לצורך אוכל פנש, וממילא מותר, ומה שנכבה האש זה גרם כיבוי גמור ומותר.

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

בישול ואפיה ביום טוב

ההגבלות שיש גם על מלאכת אוכל נופש ביום טוב • ומה הדין לגבי מלאכות הסובבות סביב הכנת המאכלים ביום טוב • שיעור חובה

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה