דברי מרן הרב זצוק"ל:
בפרשתנו אנו למדים על יציאת בני ישראל ממצרים. התורה מעידה שתחושתם והרגשתם של בני ישראל היתה רמה ונעלה למרות שפרעה התחיל לרדוף אחריהם, כמו שכתוב (שמות י"ד, ח'): "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה".
מה שלא מובן הוא, שמיד התחילו לפחוד עד כדי כך שבאו בטענות קשות למשה רבנו בהביעם את רצונם לשוב לעבדותם במצרים, כמו שכתוב (שם, י'-י"ב): "וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר".
הנה הם כבר פוחדים מפרעה!
ואז משה רבנו היה צריך להרגיעם (שם, י"ג): "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן".
בתרגום יונתן בן עוזיאל מסביר, שעם ישראל נתחלקו לארבעה חלקים.
חלק אמרו לחזור למצרים "טוב לנו עבוד את מצרים", קבוצה שניה אמרו שעליהם להלחם במצרים, חלק אחר אמרו להכנע להם, אחרים אמרו להתערב בהם,
וז"ל: "ארבע כיתן אתעבידו בני ישראל על גיף ימא דסוף. חדא אמרה, ניחות לְיַמָּא. וחדא אמרה ניתוב למצרים. וחדא אמרה נסדרה לקובליהון סדרי קרבא. וחדא אמרה נבלבלא לקובליהון ונערבבה יתהון".
ומשה רבנו השיב לכל כתה וכתה לפי טעותיהם, וז"ל:
"כתא דהוה אמרה ניחות לימא, אמר להון משה לא תדחלון, אתעתדו וחמון ית פורקנא דה' דיעביד לכון יומא דין: כתא דהות אמרה ניתוב למצרים, אמר להון משה לא תתיבון, ארום היכמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למיחמיהון תוב עד עלמא". כתא דהוה אמרה נסדרה לקובליהון סדרי קרבא, אמר להון משה לא תגיחון דמן קדם ה' מתעביד לכון נצחנות קרביכון: כתא דהוה אמרה נבלבלא לקובליהון, אמר להון משה שתוקו והבו יקרא ותושבחתא ורוממו לאלהכון".
והדבר באמת תימה, ממה היה לבני ישראל לפחוד ממצרים, הרי עתה יצאו ממצרים וראו עד כה ניסים ונפלאות גדולים ועצומים, ראו במו עיניהם את ישועת ה', ראו במכת ערוב איך שאפילו הערוב ידע להפריד בין המצרים לבני ישראל, הם ראו במוחש את כל הניסים והנפלאות שה' עשה במכת הארבה, מה אתם פוחדים מפרעה?! מה אתם חוששים?!
רש"י מבאר את חששם, וז"ל: "נוסע אחריהם – בלב א' כאיש אחד".
עם ישראל פחדו דוקא משום אחדותם של המצרים, הם חששו מכך שהם עצמם מפורדים ומפוצלים, מלאי מחלוקות ומלאי מפלגות, ובנקודה זאת המצרים מחזיקים ביתרון רב עליהם, וזה הפחד הגדול שלהם. בשלמא אם גם המצרים היו מפולגים ומפוצלים ביניהם, מילא! אבל כשהמצרים הם "כאיש אחד בלב אחד" וכנגדם הם – עם ישראל – מפורדים ומפולגים, הרי שמכך היה להם מקום רב לחשוש. ועל זה ענה להם משה רבנו, אל לכם לפחוד, תתאחדו! ואם כך תנהגו, הקב"ה יעזור לכם ויסייע לכם.
