דברי הרב
שעשה לנו או שעשה לאבותינו
הרמב"ם כותב בהלכות חנוכה לכאורה דין חדש (הלכות מגילה וחנוכה פ"ד הי"ב) וז"ל: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק". הרמב"ם כותב כאן על הנסים שעשה לנו, ויש גירסה אחרת שכותב הרמב"ם על הניסים שעשה, ולא כותב 'לנו'. וההבדל בין הגירסאות הוא שלגירסה השניה אומרים שאנחנו ההמשך של אבותינו. ולפי הגירסה השניה אומרים שהנסים נעשו לאבותינו, אלא שאנחנו באים אחר כך.
להזכיר ולשבח את בורא עולם
הרמב"ם כותב שהמדליק נרות חנוכה זה חביב מאוד, להודיע הנס ולפרסמו, כלומר שכשאתה מדליק נרות חנוכה אתה צריך לדעת שאתה מדליק אותם להודיע לפרסם את הנס שנעשה בחנוכה, שניצחו המעטים את הרבים – נס השמן, ואתה צריך לדעת לשבח את בורא עולם ולהודות לו על הניסים שעשה. ועל כן כשאדם אומר הנרות הללו אנחנו מדליקים על הנסים ועל התשועות וכו', לא יקרא את זה כקריאה בלבד כמו זוהר או 'בריך שמיה', אלא צריך לדעת את מה שאתה מוציא מפיך, ואומר 'על הנסים ועל התשועות וכו' ויש בזה שבח גדול לבורא עולם.
