• חשיבות הלולב על האתרוג בעניין הברכה והנטילה – הגמ' דנה בעניין החשיבות של הלולב על האתרוג שנטילתו בימין מה שאין כן האתרוג שהוא בשמאל, וגם שמברכים על הלולב ולא על האתרוג למרות שהאתרוג חשוב מהלולב. וז"ל הגמ': "ואמר רבה, לולב בימין, ואתרוג בשמאל. מאי טעמא? הני תלתא מצות, והאי חדא מצוה". כלומר שעל אף שהחשוב שבמינים הוא האתרוג, אף על פי כן נוטלים אותו בשמאל, ואת המינים נוטלים מימין. והטעם, מפני שסוף סוף הוא מצוה אחת, ובאגד יש שלושה מצוות, מה שמעלה את חשיבותם ונוטים אותם בימין כדרך שבימין מחזיקים כל דבר בשעת הברכה. ואומרת על זה הגמ' "אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא, מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב – הואיל וגבוה מכולן. ולגבהיה לאתרוג, ולבריך – אמר ליה, הואיל ובמינו גבוה מכולן". גם בעניין הברכה חוקרת הגמרא מדוע יש עדיפות ללולב שמברכים 'על נטילת לולב' ולא מברכים 'על נטילת אתרוג', שכן לאתרוג יש סוף סוף חשיבות גבוהה מכולם? ועל זה אומרת הגמ' שהעץ של הלולב הוא הגבוה מכולם, ואם כן גם אם יגביה את האתרוג באגד מעל ללולב זה לא יעזור, אלא עדיין צריך לברך על הלולב.
• חג סוכות בתשרי לדעת הגאון והבא"ח – הגאון מוילנא וה'בן איש חי' אומרים רעיון שהוא כמעט זהה, אף על פי שלא ראהו ה'בן איש חי'. לישראל היה ענני כבוד במדבר. כשחטאו בעגל, הסתלקו ענני הכבוד כשם שהסתלקו הכתרים שקיבלו במתן תורה. מיום י"ז בתמוז ועד יום הכיפורים שה' לא מחל ולא סלח על מעשה העגל, היו בלי ענני כבוד. אבל מיום הכיפורים שה' אמר 'סלחתי כדברך', חזרו העננים והגנו על ישראל כבתחילה. לפי זה טוב ושפיר התאריך של חג סוכות, שהרי העננים חזרו אחרי כיפור, והוא חג סוכות שהוא סמוך לכיפור. ועוד רעיון אומר ה'בן איש חי', שהרי ההלכה היא שאסור להכניס לסוכה כלי מאכל שהם מאוסים, כי הסוכה היא 'צילתא דמהימנותא'. ושמא יאמר האדם שלא יכול להכנס לסוכה, שהרי הוא 'כלי מאוס' מלא חטאים? לזה אומרים לו שכבר עבר את יום הכיפור, וירדו ממנו עוונותיו כך שאין לו 'חכמות' וחשבונות שלא לשבת בסוכה.
• סוכות לנצח עשויות ממסגרת ברזל – צריך לדון ב'סוכות לנצח' שיש היום שעשויות מברזל, ויש המסוככים ישירות על הברזל למעלה. השאלה האם מותר לסכך על הברזל הזה ישירות, או שמא צריך לקשור נסרים מעץ על אותם הברזלים למעלה כדי שהסכך לא יגע בברזל. מקור לדברים תמצא במרן ה'שולחן ערוך' שמסתפק אם מותר לסכך על סולם. ומאריכים האחרונים מה הטעם שמרן מסתפק בסולם. מרן כותב שאם עשה 'מעמיד דמעמיד' כשר, כלומר שלקח קרשים והצמיד אותם למסגרת של הסוכה, והניח עליהם את הסכך, לא נקרא שסיכך על גבי ברזל שאז זה פוסל את הסכך, אלא על מעמיד של מעמיד, שהרי המסמרים רק מחזיקים ומעמידים את הקרשים שעליהם מניח את הסכך.
אבל לדעת מרן ה'חזון איש' זה לא מועיל, ולפי דעתו גם אם לוקח לוקח דלתות או לוחות עץ כמו דלתות ומסוכך עליהם, פוסל את הסיכוך שכן זה מקבל טומאה, וזה מעמיד דמעמיד שמקבל טומאה. ולהלכה פוסקים כדעת מרן שמותר לסוכך על מעמיד דמעמיד. אבל לסוכך על סולם ישירות לא. והנ"מ היא במסוכך על הברזלים של סוכות לנצח, שהרי הניח את הסכך על הברזל. הבא"ח והגאון אומרים שבדיעבד, אם כבר עשה כך מותר. וכן אם סככו לפני שהניחו את הדפנות, שלדעת רמ"א אסור, אבל הט"ז כותב שבדיעבד מותר, ולדעת המ"א אפילו בדיעבד אסור. ה'ברכי יוסף' אומר למסקנא שבדיעבד מועיל כמו הט"ז. והבא"ח אוסר בדיעבד. אף על פי כן, אם אדם מתבייש ללכת לסוכת שכנו, מותר לו להשאר בסוכתו גם באופן זה. אבל צריך להזהר לכתחילה לעשות את הדפנות לפני שמסוכך. ואם עשה דפנות בגובה של עשרה טפחים, לפחות 80 ס"מ מועיל להניח את הסכך אז אף על פי שמתכונן לעשות דפנות אחרות. ובאופן זה גם אם יהיו סדינים שמתנועעים ברוח מותר.
