תמיד הרב היה מעודד את נשות ישראל ישראל ללמוד והתפתח ולהחכים - הכבוד הגדול שמרן העניק לנשות ישראל הצדקניות עד שכינה אותן "כתר לראשינו"!

אלו שהיו קרובים אל הרב, לאורך כל השנים שעסק ברבנות והיה משיב תשובות לשואלים, ראו בחוש, שהפסיקה של הרב אינה רק תוצאה של עיון עמוק ויכולת ניתוח של כל הפרטים והצדדים

והנה מגיעים שני אנשים שעזרו לו לדחוף את המכונית, אחד מבוגר ואחד צעיר. כשיצא להודות להם על העזרה, ראה שבעצם מי שעזר לו לדחוף את רכבו היו הרב אליהו זצ"ל והעוזר שלו.

שמתי לב כל השיחה, שהרב מדבר אתו אבל לא מברך אותו, וזה היה לי קשה מאוד. הייתי בסערת נפש גדולה, והרבנית שתחיה הרגישה מה שעובר עלי. היא ניגשה אל הרב ואמרה לו: לא בירכת אותו. הרב ענה לה: "זה בסדר, הוא יעבור את הניתוח". שוב הרב לא בירך...

איך מרן הרב פסק לבחור שרצה להגביה את קומתו הפיזית באמצעים מלאכותיים ובכך אולי לגנוב את דעתה של המשודכת?

בכל ליל-שבת אחרי ארוחת השבת היה בבית הרב שיעור בגמרא לבעלי-בתים, והייתה שם אווירה קסומה. הרוגע, הפשטות והשלווה של הרב, כבשו את לבנו. חשבתי: היכן יש עוד אדם כזה גדול שנגיש כל כך לציבור הרחב כמו הרב?!

זה היה פלא ממש, כי כעבור שעתיים הבחורה התעוררה וחזרה לחיים. השמועה על השמן הפלאי של הרב זצ"ל עשתה לה כנפיים, והגיעו אלי מקרים נוספים של אנשים שהשתתקו. לא לכולם זה הועיל, והאמת היא שאינני יודעת למי זה הועיל ולמי לא. בכל מקרה, שלושה מהאנשים סיפרו לי שזה הועיל להם.

בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית-הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח. כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך אנחה כבדה: אני רואה שהמשיח מתעכב, אז נתחיל...

בערב פסח אחד הרב קם באמצע הלילה ואמר לרבנית: יש חמץ בבית. הרבנית זינקה מהמיטה ואמרה: עבדתי כל כך קשה לפסח כדי שיהיה לנו חג כשר, אם יש חמץ אני לא נשארת בבית הזה לדקה אחת. נלך לילדים..

הרב הגיש משנה סדורה, דבר דבור על אופניו, בנושא ראש-חודש, תוך ציטוט מקורות רבים מן התורה, הנביאים והכתובים. החל מחז"ל, ראשונים אחרונים ואחרוני האחרונים, באגדה ובמחשבה, במפרשים ובהלכה. לא ניתן היה לשער כלל, שהרב לא ידע מראש מהו נושא השיחה

בגודל שקדנותו, היה הרב יושב לילות שלמים בהיכל הישיבה, גורס משנתו בעמקות ובחריפות, כשהוא גומא דפים וסוגיות, משננם ומאחסנם בזכרונו הבהיר. אך במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, שהיה מתאמץ להסתיר את היקף הישגיו.

הלכתי לרבנית צביה, והיא נתנה לי חתיכות מהאתרוג למסור להם, תוך כדי שהיא מזהירה אותי ואומרת: תשמור על חתיכות האתרוג הללו יותר מיהלומים. אלו חתיכות מהאתרוג שהרב עשה בו הקפות בסוכות. תן לזוג שיברך עליהן ויאכל אותן בשעה הראויה.

מאותה שעה שהרב יצא מביתו בקריית-משה לבית הרב שרעבי במחנה-יהודה, לא ירדו גשמים כלל, עד לרגע שבו הרב אליהו נכנס לבית המדרש של הרב שרעבי. באותה שעה נפתחו ארובות השמים, והגשמים נמשכו עד לרגע שבו יצא הרב אליהו לביתו...

בשבתו לדון, היה הרב מקפיד על יחס נאות ואנושי כלפי בעלי הדין המתייצבים בפני הדיינים. תמיד זכר והדגיש, כי לכל אדם יש צרכים ורגשות וצריכים להתחשב בהם.

בדיוק כשבתי הגיעה לביתם, הוציאה הרבנית שתחיה את התמונה של שלוש הבנות הרוכבות על האופניים. היא סיפרה שהיא שומרת את התמונה הזאת כבר שנים רבות ומשתמשת בה כדי לעודד נשים לשמור על העוברים שלהן. היא סיפרה את הסיפור של ההיריון, את דברי הרופא ואת ההחלטה שלנו והתוצאה הברוכה.

כאשר פרצה מלחמת השחרור, בתחילת שנת תש"ח, היו יהודי ירושלים שרויים בסכנה ובחרדה.

אחד מתושבי העיר צפת סיפר לבנו של הרב, הגאון רבי שמואל אליהו שליט"א, רבה הראשי של צפת עיר הקודש סיפור מיוחד

בבוקר קמתי, ובמקום לנסוע ישר לבית-הכנסת החלטתי לעשות סיבוב ליד ביתו של כבוד הרב. כאשר ראיתי את מכוניתו של הרב בחנייה, עליתי לביתו. כאשר הרב ראה אותי, הוא צחק צחוק גדול ופניו האירו...

יהודי קשיש וירא שמיים גדול מתרעם על האנשים ששוכחים להזכיר בראש חודש "יעלה ויבוא" תמיהתו גדולה שבעתיים על כך שאותם יהודים גם אינם מרגישים הארה של ראש חודש... את התשובה לכך קיבל מהרב עוד באותו יום

במה היה החתן עסוק ביום חתונתו? גאון מופלג ואיש הלכה שכמותו, בוודאי הרהר בדברי תורה והלכה הנוגעים לחופה ולקידושין. או שכבן ביתם של גדולי המקובלים התאמץ להעמיק בכוונות ובסודות הקבלה הקשורים למעמד נשגב זה.