מלחמת יום כיפור ונבואת הבן איש חי | פרשת וישלח

נבואתו של מרן הבן איש חי על מלחמת יום כיפור

כתוב ב'בן איש חי' ומור דודי ע"ה ראש הישיבה הרב יהודה צדקה ע"ה היה מתפעל הרבה מדבריו היפים והיה מביאו מדי פעם בדרשותיו, (ה'בן איש חי' נמצא בספרו 'עוד יוסף חי' ובדרשות בן איש חי) והוא שבזמן שנפגש יעקב עם עשו ושלח לו את המתנות, אומר לו עשו (בראשית ל"ג יב-יד)

"וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה".

והביאור הוא שעשו הציע לעזור לו עם הילדים. אבל הוא אומר לו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן.

מה זה ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן, אומר על זה הבא"ח שיש בזה דברי נבואה ורוח הקודש, שראה יעקב אבינו שעתידים אנשי עשו לומר ליעקב לקחת את הילדים שלו ולחנך אותם, ולערבב חול עם הקודש, ולטמא את הקודש. על זה אומר לו יעקב, שהוא אחראי על חינוך ילדיו לבדו. וידע יעקב אבינו ברוח קדשו שיום אחד בשנה, ביום הכיפורים עתידים בניו להמסר בידיהו של בני עשו, והתפלל על זה יעקב, שחס ושלום לא יפלו לידיו ביום כיפור. זהו ודפקום יום אחד, הוא היום המיוחד יום הכיפורים, והוא ידע שבמלחמת יום הכיפורים יהיה כשלון והתפלל על כך שלא יפלו לידי בניו של עשו.

תרגילו של יעקב אבינו לעשו ולדורות

עוד אומר אחרי זה, יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. ואומרים חז"ל שבסופו של דבר הלך לאבא שלו ולא הלך לשעיר כלל, וכיצד זה שיקר לו יעקב לעשו?

אומר רש"י על זה שני פירושים: פירוש ראשון אומר רש"י וז"ל "עד אשר אבא אל אדני שעירה – הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך". כלומר, שהרחיב לו הדרך, שלא היה בדעתו כלל ללכת אצלו, ואת זה עשה יעקב אבינו ברמאות עם עשו כדי להסיח דעתו ממנו, ואחר כך ילך לו אל יצחק אביו עם בניו בני ביתו וכל משפחתו. הגמ' מביאה מעשים כיצד יש לנהוג עם לסטים עכו"ם כדי שלא ליפול לידיהם, ולמדה זאת מיעקב אבינו.

וז"ל הגמ' (עבודה זרה כ"ו ע"א) "שאלו להיכן הולך – ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, דכתיב 'עד אשר אבא אל אדוני שעירה', וכתיב 'ויעקב נסע סכותה'. מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים, אמרו להן לאן אתם הולכים, אמרו להן לעכו. כיון שהגיעו לכזיב פירשו. אמרו להן תלמידי מי אתם, אמרו להן, תלמידי ר"ע. אמרו להן, אשרי ר"ע ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם. רב מנשה הוה אזל לבי תורתא, פגעו ביה גנבי, אמרו ליה לאן קאזלת? אמר להן לפומבדיתא. כי מטא לבי תורתא פריש. אמרו ליה, תלמידא דיהודה רמאה את! אמר להו  ידעיתו ליה? יהא רעוא דליהוו הנהו אינשי בשמתיה. אזלו עבדו גניבתא עשרין ותרתין שנין ולא אצלחו. כיון דחזו, אתו כולהו תבעו שמתייהו, והוה בהו חד גירדנא דלא אתא לשרויה שמתיה, אכלי' אריא. היינו דאמרי אינשי, גירדנא דלא טייזן, שתא בציר משני. תא חזי מה בין גנבי בבל ולסטין דארץ ישראל".

 

אבוא אל אדוני שעירה לימות המשיח

עוד פירוש מביא רש"י לתרץ היאך אמר יעקב לעשו שהולך לשעיר בזמן שלא הלך לשם עד היום? וז"ל "ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים". כלומר, שלפי פירוש זה הוא באמת לא שיקר כלל, אלא התכוון לימות המשיח שאז יעלו המושיעים להר שעיר לשפוט את הר עשו ואז והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.