אנשים רבים חייבים לרב זצ"ל את חייהם, את בריאותם, ואף את שלוותם.
אלמנה אחת התגוררה באחת משכונותיה המוכרות של ירושלים, ולמחייתה החזיקה בביתה פעוטון והייתה שומרת על תינוקות. משכרה זה הייתה משלמת את שכר דירתה ומפרנסת את ילדיה. תושבי השכונה סמכו על אותה אישה והיו מפקידים את ילדיהם בידיה הנאמנות למשך שעות עבודתם. הבית החם, הניקיון, האוכל הטעים והשלווה להם דאגה האישה, השרו על הילדים אווירה נעימה. היא אף ידעה לאתר מבעוד מועד סימפטומים רפואיים המצויים בדרך כלל אצל תינוקות וליידע את ההורים. אין מה לומר, ההורים היו מרוצים.
בוקר אחד הבחינה האישה כי אחת התינוקות, בת ארבעה חודשים, נושמת בכבדות ומכחילה במהירות. מייד הזעיקה האישה אמבולנס, ועד להגעתו של הצוות הרפואי החלה מבצעת בתינוקת החייאה, כפי שלמדה לעשות בעבר. אנשי הצוות הרפואי שהגיעו, ניסו להמשיך את שהתחילה המטפלת ונלחמו על חייה של הילדה, אך לשווא. כל שנותר להם היה לקבוע את מותה של התינוקת.
הלב שלה נקרע. המחשבות על עתידה והמשך מקור פרנסתה לא הוסיפו עידוד למצב רוחה הירוד. היא הפנימה אט אט את העובדה כי מעתה לא יהיו עוד הורים שיהינו להפקיד בידיה את היקר להם מכל. אך היא ידעה כי את חובתה עליה לעשות. כעת, עליה לבשר את הנורא מכל להורים שהפקידו בידיה את בתם.
האב המבוהל מיהר להגיע ממקום עבודתו. כל שאר התינוקות כבר לא היו בבית האלמנה, כנראה אחד השכנים ששמע את אשר קרה מיהר לקרוא להורים לאסוף את ילדיהם. האישה סיפרה בייאוש מוחלט לאב ההמום את נסיבות המקרה, היא אף ביקשה מראש הצוות הרפואי שקבע את המוות כי יספר את אשר ראה.
"הגענו כבר בשלבי גסיסה", אמר הרופא שפניו הראו עליו כי הוא משתתף בצערו של האב, "עשינו ניסיונות נואשים להציל את חייה, אך לשווא". הרופא לקח את האב הצידה וסיכם "זה היה מוות בעריסה". האב לא ידע את נפשו מצער. "עליך לחתום על טופס זה, שבו אתה מאשר את ששמעת", הגיש הרופא טופס לאב ההמום. "בטופס זה אתה נוטל את האחריות על האירוע לידיך, אלא אם תעדיף למסור את הטיפול לידיה של המשטרה, אך במקרה זה תצטרך אתה להזמין אותם לכאן והם יחקרו את המטפלת ויבדקו את כל הממצאים בשטח".
האב השבור ניסה לחשוב מעט. הוא ידע שהוא לא לוקח שום אחריות, לכאן או לכאן, מבלי להיוועץ ראשית במורו ורבו. "כל אשר יורה לי רבי, הראשון-לציון הרב אליהו, כך אעשה", הודיע האב באומץ לרופא.
הרב קיבל את האב ללא כל דיחוי, כמובן. לאחר שסיפר האב את מה שקרה, ניחמו הרב ואמר לו בנחרצות "עליך להודיע לחברה קדישא שיגיעו לבית המטפלת, שייקחו אותה משם בהקדם. אל תערב שום גורם חיצוני כמו המשטרה וכדומה, בשום פנים ואופן".
האב מילא אחר ציוויו של מורו ורבו. גופת הילדה נלקחה על-ידי החברה קדישא, ללא התערבות של שום גורם זר אחר.
בימי ה"שבעה" התקשר האב למטפלת וביקש ממנה לבוא לנחם אותם, תוך שהוא מנחם אותה כי אין הדברים היו באשמתה כלל ועיקר.
אחרי שקמו בני המשפחה מאבלותם, עשו את היפך המצופה מהם, ולכל הורה ששאל אותם על אחריותה של המטפלת היו נותנים המלצות חמות והיו אומרים שלדעתם היא המטפלת הכי מסורה בירושלים. עתה, לא רק שנמוגו כל דאגותיה אם ההורים שעד כה שלחו אליה לטיפול ימשיכו לעשות כן, אלא שראתה והנה זה כפלא – היו מתקשרים אליה הורים חדשים שמבעוד מועד היו מבקשים לרשום את ילדיהם לטיפול אצלה בשנה הבאה. האלמנה הופתעה לשמוע גם מאישה הרה כי היא מבקשת לרשום אצלה לשנה הבאה את התינוק שעדיין הינו עובר בבטנה. כל ההורים הללו סיפרו על ההמלצות החמות ששמעו מההורים של התינוקת שנפטרה אצלה.
מאוחר יותר נודע כי ההורים קיבלו הדרכה מפורטת מהרב זצ"ל. בחכמתו ידע הרב לראות את היקף הדברים מבעוד מועד, שקל בבהירות את התוצאות שייגרמו לאותה אישה עם היוודע פרטי המקרה למשטרה. הוא ראה מה יהיה על המשך מקור פרנסתה ומחייתה של אותה אישה אם תערב המשפחה גורם זר. הוא ידע שאם לא יהיו ההורים השכולים מליצי יושר בעבורה, לא רק שהיא תהיה אומללה בתחושותיה, אלא אף ידירו שאר תושבי השכונה את רגלם של התינוקות שלהם מביתה.
לילדיה העבירה את הידיעה כי חייהם לא יכולים היו להמשיך במסלולם, לולא עזרתו של הרב מרדכי אליהו, שהורה להורים השכולים להעביר על מידותיהם.
(בנה של האלמנה, המבקש להישאר בעילום שם(
